קטגוריה:בראשית לב ד
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְ/פָנָ֔י/ו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑י/ו אַ֥רְצָ/ה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּשְׁלַח יַעֲקֹב אִזְגַּדִּין קֳדָמוֹהִי לְוָת עֵשָׂו אֲחוּהִי לְאַרְעָא דְּשֵׂעִיר לְחַקְלֵי אֱדוֹם׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וישׁלח וְשָׁדַר יַעֲקב אִזְגַדִין קוֹמוֹי לְוַת עֵשָו אָחוֹי לְאַרְעָא דְגַבְלָא לְחַקְלָא אֱדוֹמָאֵי: |
רש"י (כל הפרק)
"וישלח יעקב מלאכים" - מלאכים ממש (ב"ר)
"ארצה שעיר" - לארץ שעיר כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופהרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
אַרְצָה שֵׂעִיר – לְאֶרֶץ שֵׂעִיר. כָּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לַמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ, הִטִּיל לָהּ הַכָּתוּב הֵ"א בְּסוֹפָהּ (יבמות י"ג ע"ב).
מפרשי רש"י
מפרשי רש"י
יריעות שלמה (מהרש"ל) (כל הפרק)
א"נ "לפניו" מאותן שהיו מוכנים לפניו תדיר לשומרו וללויהו וק"ל. מהרש"ל:
צידה לדרך (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע אכול דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד (משלי כה, כו)
שלמה המלך ע"ה הודיענו בכאן (משלי כה) מעלת הצדיק, כי הצדיק כשהוא נמסר ונופל ביד הרשע והוא מתמוטט לפניו אותה התמוטטות היא לשעה, אינה לעולם ועתיד להנצל מיד, כמ"ש (משלי כד) כי שבע יפול צדיק וקם, וסופו שיחזור למעלתו ולכבודו. ולמה הוא דומה למעין, שדולחין ורומסין ברגל וחוזר עכור לשעה, שאותו עכירות אינו לעולם ואין לו קיימא כי עתיד הוא שיחזור לצלילותו, כן הצדיק לא יוכל הרשע להשפיל כבודו ולא להפיל אור פני מעלתו שלא ישאר בצדקתו כשהיה, כשם שהמעין לא יוכל איש לעכור מימיו שלא יחזרו אחר כך לצלילותן וזכותן כשהיו, ומה שדמהו לשני דברים למעין ולמקור, ידוע כי הנהר מושך מן המעין והמעין מן המקור, וכשם שהנהר מקבל מן המעין כך המעין מקבל מן המקור, ומפני זה נקרא מעין מלשון עין, וכתיב עין המים, שהרי העין מקבל מן הדמעה הנמשכים מהמוח, ולכך המתמיד בדמעות מייבש את מוחו, אבל המקור אינו מקבל מאחר כי מימיו מעצמו המה יוצאים וממקומו מתרבים ונובעים ואינו פוסק לעולם, ומפני זה נקרא הקב"ה מקור לפי שכחו אינו פוסק לעולם ולעולמי עד, והוא שכתוב (ירמיה יז) מקור מים חיים את ה', וכתיב (תהלים לו) כי עמך מקור חיים. וע"כ המשיל שלמה ע"ה הצדיק המתמוטט לפני רשע למעין ומקור, שאין רפוש המעין ולא השחתת המקור לעולם, כי מי יוכל להשחית מקור נובע שאינו פוסק.
ואחר שהודיענו בכתוב הזה שא"א להשפיל כבודו של צדיק כשם שא"א לעכור המים הצלולים שלא יחזרו לצלילותן, הודיע בכתוב השני כי יתחייב האדם לחקור הצדיקים ולספר בשבח מעלתם, והגיד לך כי ערך החקירה הזאת בחקר כבודם הוא טוב מאכילת הדבש, כי אכילת הדבש הרבות לא טוב, והרבות לחקור בכבודם, הוא טוב וכבוד אצל המחשבה, כי אין ספק שהמשבח את הצדיקים תמיד אין זה כי אם מצד טבעו ומזגו הטוב ולכך ספור שבחם אצלו מתוק מדבש, והמשבח את הרשעים אין זה כי אם רוע לב ומצד שיש לו קורבה באחת ממדותיהם הרעות, וע"כ הספור בשבחם ימתק אצלו כענין שכתוב (איוב כ) אם תמתיק בפיו רעה, וכתיב (משלי כח) עוזבי תורה יהללו רשע, כי כל אחד ואחד משבח את מינו.
וע"כ הזהיר שלמה המלך ע"ה כי לחקור כבוד הצדיקים והספור בשבחם ומעלתם כבוד הוא אצל המשבח, והזריז בדבר הרי זה משובח, ורבוי החקירה בכבודם טוב מאכילת הדבש. וכן אמר דוד ע"ה (תהלים טו) ואת יראי ה' יכבד, הזהיר לחקור כבוד הצדיק ולספר בכבוד יראי ה' ולכבד אותם, והמדה הזאת שם אותה בכלל מדות החסידים, העולים במעלות העליונות השוכנים בהר קדשו, והוא שאמר (תהלים טו) ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים וגו' נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד.
וכבר דרשו רבותינו ז"ל ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה שכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי.
ויש לתמוה איך שמו ז"ל בכלל המדות העליונות האלו מה שהיה יהושפט מקיים ממה ששאר ההמון חייבין ועושין כן, ומאי רבותא דיהושפט משאר כל ישראל, וכענין שאמרו רז"ל (יחזקאל ד) נבלה וטרפה לא אכלתי, ומאי רבותיה דיחזקאל, אבל הכונה ביהושפט לפי שהיה מלך ולא היה חייב בכך משום דכתיב (דברים יז) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך ואעפ"כ היה עושה זאת והיינו רבותא.
ובמדרש מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע, זה יעקב שקרא לעשו אדוני כמה פעמים ע"כ. ואע"פ שלבסוף נצול מידו וחזר לצלילותו כמעין הזה, מ"מ מצינו שהתמוטט ונכנע לפניו הרבה שהוצרך לשלוח לו מנחה ושלח לו המלאכים, הוא שכתוב.
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. מלת מלאכים כוללת השלוחים בבני אדם ומלאכי השרת השלוחים מאת הקב"ה. ומפני שיעקב הוצרך ללכת לפדן ארם מפני פחד עשו אחיו ע"כ בקש עתה בשובו אל ארצו להניח חמת אחיו ולדרוש שלומו ושלח אליו שלוחיו, עבדיו ואנשי ביתו, ושלח עמהם מן המלאכים שפגעו בו כענין שכתוב בפרשה של מעלה (בראשית לב) ויפגעו בו מלאכי אלהים. וזה כדרך שעשה אברהם זקנו שהתפלל לשם יתעלה שישלח המלאך עם העבד, הוא שאמר (בראשית כד) ישלח מלאכו לפניך. וכבר ביארתי בפרשת ויהיו חיי שרה כי המלאך הקדימו לעבד על עין המים. וזהו שאמר בכאן וישלח יעקב מלאכים לפניו, כי המלאכים שפגעו בו בדרך ובאו לשמרו הלכו עם שלוחיו וקדמו לפניו אל עשו אחיו שלא יוכל להזיקו, שהרי מלת המלאכים סובלת שני חלקים מן השלוחים, גשמיים ושכליים. ומה שיחזק זה קצת הוא אומרו וישובו המלאכים, ואם לא היו מלאכים רק בני אדם היה ראוי לומר ויבואו המלאכים אל עשו ויגידו לו כך וכך וישובו אל יעקב לאמר הגדנו לו הדברים האלה, אבל זה יורה כי היו מלאכי השרת וע"כ אמר וישובו, שעד שלא הלכו שבו. ואח"כ אמר באנו אל אחיך אל עשו, אלו בני אדם וע"כ אמר באנו.
ויתכן לומר בסוד הענין כי היו השלוחים אנשים ומלאכים, כענין האמור באברהם, ולכך הוציא הכתוב השלוחים בלשון מלאכים והכל אמת, חיצון ופנימי.
ונראה כי כן דעת החכם רבי אברהם ממה שכתב בפרשת וירא בלק, והישר כי האתון דברה, ואם תבין סוד מלאכי אברהם גם יעקב, אז תבין האמת ע"כ.
וידוע כי יצחק אביו היה יושב בארץ הנגב, והיה לו ליעקב לעבור דרך אדום לפיכך נתירא מעשו פן יצא לקראתו וע"כ הקדים לשלוח שלוחיו בארצו.
ורבותינו ז"ל תפשוהו ממה שדרשו בב"ר (משלי כו) מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו. אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיה משלח אצלו ואמר כה אמר עבדך יעקב, זהו שאמר הכתוב מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. יעקב קרא לעשו אדוני למדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות. רבינו הקדוש היה כותב לאנטונינוס המלך כה אמר עבדך יהודה, שלח לו אנטונינוס וכי עבדי אתה הלואי שאהא עבדך לעוה"ב, אמר לו לא אני גדול מזקני ולא אתה קטן מזקנך, שהרי יעקב זקני שלח לעשו כה אמר עבדך יעקב.ספורנו (כל הפרק)
"וישלח יעקב מלאכים" לדעת מה בלב אחיו לדעה מה יעשה לו:
" ארצה שעיר שדה אדום" אל גליל שעיר לאותו החלק ממנו שהיה דר שם אדום כי אז לא כבש עדיין את כל החורי יושבי הארץ:מלבי"ם (כל הפרק)
(ד) "וישלח יעקב". כאשר הרגיש ע"י המלאכים שהוא בסכנה, נסה לאחוז דרכים טבעיים לרצות את עשו כדי שלא יצטרך לנס, והנה עשו היה נשיא ושר בחלקו בארץ שעיר, ובא יעקב להראות לו שרוצה לבקש מנוח וחסיה בארצו תחת ממשלתו ולשבת שם, ושלח מלאכים לפניו, כמו ואת יהודה שלח לפניו גושנה, היינו שידברו על לב עשו שיקבלנו בארצו, ואמר ארצה שעיר שדה אדום, היינו החלק מארץ שעיר שכבש עשו שנקרא שדה אדום:
כלי יקר (כל הפרק)
אור החיים (כל הפרק)
וישלח. צל"ד אומרו לפניו ללא צורך. גם למה הוצרך לומר תיבת אחיו כי ידוע הוא שעשו הוא אחיו, גם למה הוצרך להזכיר ארצה שעיר שדה וגו', כי השליחות לא ישתנה אם יהיה שם או במקום אחר, ועוד דקדק לומר ארצה ולא אמר לארץ, והגם שאמרו ז"ל (יבמות יג א) כל מקום שצריך למ"ד וכו', אף על פי כן הלא דבר הוא שגורם שינוי:
אכן כוונת הכתוב היא לתת טעם לאומרו וישלח מלאכים למה ישתמש במשרתי עליון ללא צורך כי יכול עשות הדבר על ידי משרתי אדם גם בני איש, לזה אמר לפניו פי' לצד היותם לפניו דן כי הורשה להשתמש בהם לאשר יצטרך להם בדבר שאין יכול עשות על ידי בני אדם, ואמר כי הוצרך להם לצד שהשליחות הוא אל עשו והוא אדם גדול כידוע לפי דבריהם ז"ל (ב"ר פ' ע"ה) ושליחות אחרים אפשר שלא יחשיב אותם להשיבם. או אפשר שיקדים להכותם מבלי השב ויבא על יעקב כאשר ידאה הנשר מה שאין כן המלאכים. גם באמצעות שליחותם יפחד ורהב לבבו בראותו צבא השמים וכאומרם ז"ל (שם) מהם לבושי אש ורוכבי סוסים וכו' ע"כ, שבזה ירא לבל עשות רע. ואומרו אל אחיו פי' טעם השתדלותו בשליחות זה בדרך שלום ורבנות לצד היותו אחיו והיה חש שלא יכנס עמו במלחמה שמא יעמדו לו זכות אבותיו:
או ירצה על זה הדרך אל עשו שהוא שונא, אל אחיו שאינו שונא פי' שיעשו השליחות לערך אשר ימצאוהו, אם ימצאוהו שהוא שונא תהיה השליחות באופן א', ואם יראו כי הוא אחיו תהיה השליחות באופן אחר, ודבר זה לא יוכלו הבין זולת המלאכים כי האנשים יכול להטעותם:
או ירצה שנתכוון להקדים לשלוח הוא שלוחיו קודם שידע עשו מהזולת כי בא יעקב על דרך אומרם ז"ל (שם) קדמהו לרשע וכו' אשר על כן בחר לשלוח המלאכים שלא יצטרכו להליכה ובמקום שהם שמה יעשו שליחותם כי כל העולם כארבע אמותם, והוא אומרו וישלח מלאכים הטעם לפניו אל עשו וגו' פירוש הם עודם עומדים לפניו והם עושים שליחותם אל עשו אחיו הגם שהוא במקום רחוק, והוא אומרו ארצה שעיר, ולזה לא אמר לארץ כי לא יצטרכו ללכת אלא יחזרו פניהם וידברו עם עשו ובמעמדם יעמודו ויחזרו לו התשובה והבן. ואומרו שדה אדום פי' קודם שיצא ממקומו עשו יגיעוהו בשליחות כי מקום מושבו יקרא שדה אדום:
ובדרך רמז יכוון הכתוב לרמוז ג' זמנים שישתנו בהם בני עשו, הא' יהיו יעקב ועשו במדת האחוה, והוא אומרו עשו אחיו וזה היה עד עת החורבן, והגם שהיה זמן שהיה אדום תחת יד ישראל זה היה זמן מועט. והב' מזמן שנחרב הבית עד עת קץ שעשו במעלה גדולה ואין מעלת ישראל נכרת לפניו, והוא שרמז באומרו ארצה שעיר בפת"ח תחת האל"ף להראות מדרגה עליונה. והג' בימים המקווים לנו שתהיה אדום ירשה, והוא אומרו שדה אדום כשדה תחרש:ילקוט שמעוני (כל הפרק)
דבר אחר: וישלח יעקב מלאכים. מה כתיב למעלה מן העניין? "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה". כמה הוא מחנה אלקים? שני אלפים רבוא, שנאמר: "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן". ויקרא שם המקום ההוא מחנים, שתי מחנות, למה? מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת, ונדמו כולם לחיילות של מלך. מהם לבושי ברזל, מהם רוכבי סוסים, מהם יושבי קרנות. פגע בלבושי ברזל, אמר להם: של מי את? אמרו לו: של יעקב. וכן רוכבי סוסים, וכן ביושבי קרנות. הדא הוא גכתיב: "מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי". ואף יעקב היה מזכיר לעשו הרשע שמו של הקב"ה כדי ליראו ולבהלו, דכתיב: "כי על כן ראיתי פניך" וגו'. משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה? לאחד שזימן חבירו לסעודה, והכיר בו שהוא מבקש להרגו. אמר לו: דומה תבשיל זה לאותו תבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ידע ביה מלכא? מסתפי ולא קטליה. אף הכא, כיון שאמר לעשו: "כראות פני אלהים", אמר עשו הרשע: הגיעו הקב"ה לכבוד הזה? שוב איני יכול לו.
מלאכים. שלוחי בשר ודם. אמר רבי חמא בר חנינא: הגר שפחת שרה היתה, ונזדווגו לה חמשה מלאכים; זה שהוא אהובו של בית, על אחת כמה וכמה. יוסף קטנן של שבטים, נזדווגו לו שלשה מלאכים: "וימצאהו איש", "וישאלהו האיש", "ויאמר האיש"; זה שהוא אביהם, על אחת כמה וכמה.
לפניו. זה שבא עתו ליטול מלכות. לפניו, חלש פורפוריה וטלקיה קודמוי, אמר ליה: אין שני זרזירין ישנים על דף אחד:
אל עשו אחיו. אפילו עשו, אלא אחיו.
ארצה שעיר שדה אדום. למה נקרא שמו שעיר? שהוא מעמיד שערותיהם של אדם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לב ד.
הערכות לפגישה
הכנות מוקדמות לפגישה עם עשו
יעקב ידע שהוא יצטרך להתכונן לפגישה עם עשו. כבר שש שנים הוא אסף רכוש: "ויִַּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד; ויְַהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת ושְּׁפָחוֹת ועֲַבָדִים וגְּמַלִּים וחֲַמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג).
עבדים וגמלים יכולים לרמוז על אנשי צבא, כשם שאברהם השתמש בעבדיו כחילים: "ויֵַּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הואּ ועֲַבָדָיו, ויַַּכֵּם" (ביאור:בראשית יד טו), ולצבא של המדינים היו גמלים, ככתוב: "וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב, וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר" (שופטים ז יב).
יעקב הקים את המחנה שלו בהר גלעד, מעל עמק הירדן, כאשר צוק אדיר לאורך הירדן מגן עליו ממערב, וצוק אדיר לאורך היבוק מגן עליו מהדרום, מצפון ומזרח הוא על הרמה בדרך נוחה לברוח ללבן.
יעקב לא מנסה להתחמק ולהתחבא בכנען. הוא בגלוי שולח מלאכים לעשו להודיע על בואו. לפי תגובת עשו הוא יחליט איך להמשיך. יעקב היה מודע שהוא עדיין לא נכנס לכנען ואלוהים התחייב להגן עליו, במיוחד אחרי שהוא שמע שאלוהים הזהיר את לבן לא לפגוע בו (ביאור:בראשית לא כט).
מטרות ותקוות
מה רצה יעקב?
- לחזור בשלום לארץ המובטחת כפקודת אדוני "שׁובּ אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ ולְּמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ" (ביאור:בראשית לא ג)
- להשלים עם עשו שיתן לו לחיות שקט.
- אם עשו יתקיף את המחנה בגלעד, יעקב היה מוכן למות לבדו ולהציל את משפחתו, ככתוב: "ויִַּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו; ויַַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק" (ביאור:בראשית לב כג), "ויִַּוָתֵּר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (ביאור:בראשית לב כה)
- לפייס את עשו במתנות, וליצור תמונת מערכה המראה לעשו שאין לעשו סיכוים לנצח. בצורה זאת יעקב ימנע מלחמה, שבה אפילו אם הוא ינצח הוא ינזק.
- יעקב היה מוכן לותר על רכוש, ולהעניק לעשו את הבכורה חזרה ולראות בו את אדונו, ככתוב: "מִנְחָה הִוא שְׁלוחָּה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" (ביאור:בראשית לב יט), ובסוף "ויִַּקְבְּרו אֹּתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" (ביאור:בראשית לה כט) ועשו מופיע כבכור.
מה רצה עשו?
- לא ברור שעשו רצה להעניש את יעקב, הן הוא פינה את כנען ועבר לאדום בשביל יעקב.
- ייתכן שעשו רצה לקבל חזרה את הבכורה, אבל אחרי כל כך הרבה שנים לבטח זה לא היה חשוב לו.
- להראות ליעקב, ולכל תושבי ארץ כנען, את כוחו, "ויַַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (ביאור:בראשית לג א).
- לוודא שיעקב הצליח במשימה, חזר עם משפחה גדולה ורכוש רב, וכך יעקב הוכיח שאלוהים ברך אותו, וכך עשו ידע שברכת אלוהים גם תתקיים בו בארץ אדום הר שעיר.
מה קרה?
- עשו ראה שברכת אלוהים התקימה ביעקב, ולהרוג אותו זה חסר טעם אם הוא לא רוצח אם על בנים.
- יעקב העניק לו את הבכורה ואת המתנות.
- לבן ראה את עוצמתו של יעקב ואת המלכודת שיעקב עשה לו, כאשר יש שני צבאות לפניו וצבא מאחוריו (הרועים שהביאו את המתנות), והוא יושמד כהרף עין.
- סביר שעשו פקד על צבאו לשבת, ורץ לחבק את אחיו.
- האחים נפרדו, חיו בנפרד ורק נפגשו במות יצחק אביהם.
אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם
עשו כבר גר בהר שעיר בשדה אדום, מחוץ לארץ כנען. כשם שלוט פינה את עצמו מארץ כנען לסדום, ומשם משפחתו עברה להר וגרה בעבר הירדן המזרחי, כך עשה גם עשו עוד לפני שובו של יעקב. בהמשך מסופר שעשו עבר להר שעיר, ככתוב: "ויִַּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת מִקְנֵהו וְּאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; ויֵַּלֶךְ אֶל אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו" (ביאור:בראשית לו ו) "ויֵַּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הואּ אֱדוֹם" (ביאור:בראשית לו ו), בכל זאת ניתן להבין שכל זה קרה בעבר, ועשו עבר לאדום עוד לפני שיעקב חזר לכנען. איך יעקב ידע לאיפה לשלוח את המלאכים? הכתוב לא מסביר, אבל כנראה יעקב שלח מרגלים לכנען וקיבל דיווח. לאומתו עשו לא היה מוטרד מיעקב ולא השאיר מרגלים לאורך הגבול עם סוריה, כדי לברר מתי יעקב ישוב בחזרה לכנען. ניתן להניח שעשו לא חשב על יעקב, וכבר פינה את ארץ כנען בשביל יעקב.
מַלְאָכִים
מלאכים – שליחים, נציגים, סוכנים. המילה 'מלאכים' מראה את חשיבותם של השליחים. יעקב שלח מספר שליחים, שנים או יותר. המלאכים הופיעו בכבוד כנציגיו של יעקב העשיר, בלבוש מכובד ומכבד את יעקב ואת עשו אחיו. ייתכן שהם באו עם חילים כי מסוכן להסתובב בכנען, הן מדינים וישמעאלים חוטפים אנשים ומוכרים אותם לעבדים, ככתוב: "ויַַּעַבְרו אֲּנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, ויִַּמְשְׁכו וּיַַּעֲלו אֶּת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, ויִַּמְכְּרו אֶּת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף" (ביאור:בראשית לז כח). הופעה שכזו כבר הודיעה לעשו את עוצמתו של יעקב, ולכן הוא יצא עם צבא רב של "אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (ביאור:בראשית לב ז), אם כדי להשוויץ או כדי להלחם.
בזמן שהמלאכים הלכו ועד שהם חזרו יעקב ומשפחתו ישבו בגלעד וחיכו. אפילו אם המלאכים השתמשו בגמלים, מהגלעד עד אדום, זה היה לפחות יומים או יותר.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לב ד"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.