קטגוריה:בראשית לב א
נוסח המקרא
וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו
וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ.
וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שׇׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ׃
וַ/יַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּ/בֹּ֗קֶר וַ/יְנַשֵּׁ֧ק לְ/בָנָ֛י/ו וְ/לִ/בְנוֹתָ֖י/ו וַ/יְבָ֣רֶךְ אֶתְ/הֶ֑ם וַ/יֵּ֛לֶךְ וַ/יָּ֥שָׁב לָבָ֖ן לִ/מְקֹמֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְאַקְדֵּים לָבָן בְּצַפְרָא וְנַשֵּׁיק לִבְנוֹהִי וְלִבְנָתֵיהּ וּבָרֵיךְ יָתְהוֹן וַאֲזַל וְתָב לָבָן לְאַתְרֵיהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאַקְדִים לָבָן בְּצַפְרָא וּנְשֵׁיק לִבְנוֹי דְיַעֲקב וְלִבְנָתֵיהּ דְלֵיהּ וּבְרִיךְ יַתְהוֹן וְאָזַל וְתַב לָבָן לְאַתְרֵיהּ: |
והשתא יתורץ נמי מה שקרא שם המקום "מחנים" (פסוק ב) על שם שתי מחנות, והרי בבוא (ו) מחנה אחת של ארץ - הסתלקה של חוצה לארץ, ועוד דלעיל אמרנו (כח, יג, אות יט) שאין מלכות נוגעת בחבירתה (יומא דף לח:), ומשום כך היו עולים המלאכים תחלה שליווהו עד כאן, וירדו מלאכים אחרים, וכאן היו שניהם ביחד, אלא דכאן שלא היה בארץ, אלא הולך לארץ, הוצרכו לו שניהם. ואין זה כל כך ראיה, כי למעלה היה הקב"ה נצב עליו לשמרו (רש"י לעיל כח, יג) - שם עלו תחלה, שהרי לא יהיה בלא שמירה, אבל כאן אם היו עולים תחלה יהיה יעקב בלא שמירה:
ולא קשיא גם כן דלמה לא באו לקראתו גם כן מלאכים של חוצה לארץ מיד שיצא מבאר שבע (לעיל כח, י), דכאן כשהיה בא לארץ דהוא יותר מעולה מחוצה לארץ (כלים פ"א מ"ו) - היו המלאכים באים לקראתו להעלותו אל הארץ, אבל כשיצא מארץ לחוצה לארץ לא היה יוצא בשביל חוצה לארץ רק מפני הכרח, לא יתכן שיבואו לקראתו מלאכים של חוצה לארץ כלל, כי דיה לצרה בשעתה (ברכות דף ט:), ולמה יבואו לקראתו מלאכי חוצה לארץ:
אך קשיא מה שפירש למעלה (רש"י לעיל כח, יב) כי "עולים ויורדים" כי מלאכים של ארץ היו עולים וכו', והרי עדיין לא יצא מן הארץ, כי אין בית אל סוף הארץ, ונראה לומר כי רש"י סובר כיון דהכל מעלים לירושלים ואין הכל מוציאין, כדאמרינן בכתובות בפרק בתרא, ועכשיו יצא יעקב מהר המוריה שהוא ירושלים, הרי כאילו יצא לגמרי, דגם זה יציאה מקרי, דהא ירושלים יותר קדוש מן שאר הארץ (כלים פ"א מ"ח), הרי התחיל לצאת, ומכיון דהתחיל לצאת עלו מלאכים של הארץ, דקדושת הארץ הוא ירושלים, והוא יצא ממנה. והוא יזכינו להעלותינו שמה, ולראות בבניינה ובתפארתה:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם. דוויים וסגופים היו, ולא היו מפרינין אלא בפה.
וילך וישב לבן למקומו, חזר לדוויו, מלמד שנכנסו ליסטין בתוך ביתו והיו מקרקרין בו כל הלילה.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לב א.
תם סיפור לבן
וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר
אדם חרוץ, קם מוקדם ועושה את מלאכתו
וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם
- לבן נפרד מבנותיו ונכדיו. לבן יודע שזה סופי והוא לא יראה אותם יותר. הוא משחרר אותם.
- לבן מעניק לבנותיו הכרה ואהבה. הוא סולח לכל מעשיהם, כולל גניבת התרפים של אלוהיו, אלוהי נחור (ביאור:בראשית לא נג), אשר הוא ידע שרחל גנבתם.
- לבן ממלא את חובתו לתת לבנותיו את נדוניתן (חוקי חמורבי מספר 168), כי הרי לבן הצהיר שהכל שייך לו, כדבריו: "וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הואּ" (ביאור:בראשית לא מג), ומשכורתו של יעקב היא רק GUR 6 לשנה במשך שש שנים (חוקי חמורבי מספר 258). (בארבע עשרה השנים הראשונות יעקב עבד כדי לרכוש את נשותיו ולא בשביל הרכוש.)
- לבן מקבל את נכדיו כיורשיו ומכיר בכולם, ובכך הוא מעניק להם את נדוניתן של בנותיו, (חוקי חמורבי מספר 167).
- לבן מנשק גם את בני השפחות ומעניק להם מעמד שווה. הם לא עבדים או נמוכי דרגה, אלא בנים חופשיים.
- ייתכן שלבן ברך את נכדיו כשם שהוא ברך את רבקה: "אֲחֹתֵנו,ּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (ביאור:בראשית כד ס), ואכן ברכתו התקימה.
וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ
לבן לא נשאר לשמור על בנותיו ונכדיו. לבן ידע שעשו כעס על יעקב, וידע שקיימת סכנה ליעקב ומשפחתו. אז מדוע לבן עזב את יעקב ולא נשאר על ההר עד שעשו ויעקב יפגשו?
- תפקידו של לבן נגמר, אלוהים דיבר איתו בחלום והגן על יעקב מפניו, אלוהים יכול גם לדבר עם עשו, אם הוא רוצה.
- לבן ראה את הצלחתו של יעקב והבין שאלוהים ימלא את הבטחתו לאברהם, יצחק ויעקב, לכן עזרתו אינה דרושה.
- לבן ראה שיעקב התבגר ויכול לדאוג למשפחתו.
- לבן ראה שיעקב רכש "עֲַבָדִים, וגְּמַלִּים" (ביאור:בראשית ל מג) ויוכל להגן על משפחתו מכל התקפה אפשרית של אנשי מלכי ארץ כנען.
וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ
ראינו שלבן אהב את בנותיו:
- הוא רדף אחרי יעקב כדי לוודא אם בנותיו נחטפו "כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב" (ביאור:בראשית לא כו)
- הוא נתן את כל הצאן והמקנה, שיעקב חשב שזה שלו, לבנותיו, כמתנת הנשואין שלהן. בעבר הבנות טענו "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ" (ביאור:בראשית לא טו), ולבן מעניק את כל רכושו שלפניו לבנותיו ובניהן אחריהם (ביאור:בראשית לא מג).
- הוא נישק וברך את בנותיו ונכדיו.
סביר שלבן דאג מה עשו יעשה ליעקב ובנותיו. ייתכן שהמשפט היה צריך להיות 'וישב לבן במקומו ' - 'במקומו' ולא 'למקומו' ורק אחר כך 'הוא שב לביתו'.
סביר שלבן נשאר זמן מה בגלעד ועקב אחרי התפתחות המאבק בין עשו ליעקב. סביר שלבן עשה מה שכל שליט חזק היה עושה כדי להגן על בנותיו ונכדיו. סביר שהוא הורה להדליק מדורות רבות כדי שיהיה עשן רב ואור בלילה וכך הוא הציג צבא גדול. סביר שהוא הניף דגלים שנראו למרחוק, וסביר שאנשיו היטו את הנשק הנוצץ כדי שנצנוצי השמש יזהירו כל שליט שללבן יש נשק מודרני, באיכות גבוה, ובכמות גדולה. כך לבן ישב על ההר והזהיר את עשו לא להיות חצוף או גיבור ולהעיז לפגוע בבנותיו ובנכדיו.
מדוע לבן לא התנשק עם יעקב ולא ברך אותו?
- לבן ויעקב היו מסוכסכים - לבן האשים את יעקב בגנבה, ככתוב: "מֶה עָשִׂיתָ, ותִַּגְנֹב אֶת לְבָבִי; ותְַּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב" (ביאור:בראשית לא כו), ועוד האשים את יעקב: "לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת אֱלֹהָי" (ביאור:בראשית לא ל). יעקב ענה לו אתה רמאי: "ותַַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (ביאור:בראשית לא מא) "כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי" (ביאור:בראשית לא מב).
- יעקב כבר קיבל ברכה מאביו "יַעַבְדוךָּ עַמִּים וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲוו)ּ לְךָ לְאֻמִּים, הֱוהֵ גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוו לְּךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרורּ, ומְּבָרְכֶיךָ בָּרוךְּ" (ביאור:בראשית כז כט), ואלוהים ברך את יעקב: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, ופָּרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכו בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, ובְּזַרְעֶךָ" (בראשית כח יד). מה נשאר ללבן להוסיף?
- אלוהים פקד על לבן "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (ביאור:בראשית כא כד), בדיוק למטרה הזו. אלוהים אסר על לבן לקלל ולברך את יעקב. אלוהים הודיע ללבן שתפקידו נגמר בהצלחה: יעקב חונך, בניו חונכו, ויעקב חוזר עשיר לכנען להראות שברכת אלוהים התקיימה בו.
- אם לבן היה מברך, אז לא היינו יודעים אם ברכת אלוהים התקיימה או ברכת לבן.
מקורות
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לב א"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.