יעקב פחד מפני עשו אחיו, המתקרב לקראתו עם 400 חיילים (ראו בפסוק הקודם). ההכנה הראשונה שעשה כדי להתמודד עם הסכנה היא הכנה למלחמה בדרך הטבע: "וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת." הפסוק שלנו מסביר מדוע:

1. בקריאה ראשונה נראה שיעקב מיואש - הוא בטוח שלא יצליח להינצל לגמרי מעשו, ומקווה שלפחות חצי מילדיו יצליחו להינצל: "והיה המחנה הנשאר לפליטה - על דרך הפשט אמר זה באולי, כי אמר: אולי ינצל המחנה האחד, כי בהכותו האחד - יברחו האחרים, או תשוב חמתו, או תבא להם הצלה מאת השם. וכן אמרו בבראשית רבה עו ג: למדתך תורה דרך ארץ: לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת." (רמב"ן). רעיון דומה נזכר ב(קהלת יא ו): "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים".

• אולם ההגיון בתוכנית זו אינו ברור. הרי עשו רודף אחרי יעקב בלבד להענישו. ואם עשו רוצה את רכושו של יעקב, הוא יכבוש מחנה אחד ואז ירדוף וישיג את המחנה השני.

2. ניתן להבין שיעקב חשב שעשו רוצה רק חצי, ולאחר שעשו יקח מחנה אחד, הוא לא ירדוף אחרי המחנה השני, וזה יהיה ליעקב לפליטה. יעקב הבין שעשו חושב שיעקב חזר עם רכוש שהיה ירושתו של אברהם באדמתו של תרח אביו, וירושתה של רבקה מבתואל אביה, בגלל שהיא לא קיבלה נדוניה בנשואיה ליצחק, ולכן לעשו היה מגיע חצי מהירושות האלה. כאשר יעקב פיצל את המחנה, יעקב כאילו אמר לעשו: 'הנה החצי שלך, אין לך צורך להלחם'. עשו חשב שיעקב מציע לו חצי מהרכוש, והוא בא לחבק את יעקב ללא חייליו, ושאל: "מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי?". וכאשר עשו הבין שיעקב עונה לו על המנחה, ולא מתכוון לתת לו חצי מהירושה, עשו אמר: "יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ", במשמעות: 'אין לי הוכחה מה שייך לי, אבל כאשר תהיה לי הוכחה לחלקי, החלק שלי לא יהיה לך'.

3. חלוקה לשני מחנות היא תכסיס מקובל בעולם התנ"ך (פירוט). יעקב מחלק את המחנה לשניים כתכסיס מלחמתי - בזמן שעשו יהיה עסוק במלחמה במחנה אחד, המחנה השני יוכל לפשוט עליו מאחריו ולהכותו: "והיה המחנה הנשאר לפליטה - על כרחו, כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון לתפלה ולמלחמה. לדורון - ותעבור המנחה על פניו, לתפלה - אלהי אבי אברהם, למלחמה - והיה המחנה הנשאר לפליטה" (רש"י).

עבדיו של יעקב היו חיילים, כשם שעבדיו של אברהם היו חיילים. יעקב התכונן למלחמה כבר מספר שנים, ולבטח היה מוכן עם חילים חזקים ומאומנים. חיליו של יעקב כללו פרשים רוכבי גמלים, בעלי יכולת של תנועה מהירה, והמצוידים בנשק מודרני מחרן. אפילו אם ליעקב היה צבא של 100 חילים, לא נראה שלעשו היה סיכוי לנצח.

בנוסף לפיצול המחנה, יעקב שלח חמשה עדרים, כל עדר עם כעשרה חיילים נושאי קלע ומקל כדי שיהיו בערפו של עשו (ראו ביאור:בראשית לב יז). במצב שנוצר עשו היה במלכודת. אם עשו ינוע למלחמה הוא יותקף משני הצדדים ועורפו, וכך עשו יבין שאין לו סיכויים, ושני הצדדים יפרדו ללא אבדות.

יעקב חשש מהתקפת לילה, ולכן שלח את משפחתו ורכושו לעבור את היבוק בלילה (ביאור:בראשית לב כג) ולהיות רחוק מסכנה, והוא עצמו נשאר במחנה בהר. בצורה זו אם עשו יתקיף בלילה את המחנה הקודם במחניים, יעקב לבדו יהיה וידע את כוונתו הרעה של עשו. אלוהים שלח ליעקב מלאך לשחק איתו כל הלילה, ובמידה ועשו היה מתקיף, המלאך לבטח היה מגן על יעקב, הן אדוני הבטיח ליעקב "ושְּׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, והֲַשִׁבֹתִיךָ, אֶל הָאֲדָמָה הַזֹאּת" (ביאור:בראשית כח טו).

4. על דרך הדרש, דבריו של יעקב רומזים לתולדות עם ישראל: "כי יעקב יודע, שאין זרעו כלו נופל ביד עשו; אם כן, ינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז, שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. וכך אמרו בבראשית רבה (עו ג): 'אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו - אלו אחינו שבדרום; והיה המחנה הנשאר לפלטה - אלו אחינו שבגולה'. ראו, כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה" (רמב"ן).

המילה מחנה מופיעה כאן גם בלשון זכר (והכהו) וגם בלשון נקבה (האחת); יש עוד שמות עצם המופיעים כזכר וכנקבה בפסוק אחד.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:יעקב מתכונן למלחמה