בראשית רבה עו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ג.    [ עריכה ]

וַיַּחַץ אֶת הָעָם למדך תורה ד"א שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד ממי אתה למד מיעקב שנאמר ויחץ [את] העם וגו' וכן הוא אומר (מלכים א יח) ואחביאם חמשים חמשים איש במערה וַיֹּאמֶר אִם יָבֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ אלו אחינו שבדרום וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה אלו אחינו שבגלות א"ר הושעיה אף על פי שנשארו לפליטה מתענים היו עלינו בשני ובחמישי:

מתנות כהונה[עריכה]

הכי גרס בילקוט, וכן הרמב"ן: "ויחץ את העם. למדך תורה דרך ארץ, שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזווית אחת. ממי אתה למד? מיעקב, שנאמר: ויחץ את העם וגו'. וכן הוא אומר: ואחביאם חמשים איש במערה".

הכי גרסינן: אלו אחינו שבגלות. שנקראו בכל מקום פליטה הנשארת. והכי גרס גם כן בילקוט והרמב"ן ורבינו בחיי.

הכי גרס בילקוט: מתענים היו עליהם. כלומר, אף על פי שהיו פליטים בארץ אויביהם, היו צריכים רחמים.