נפתולי — שם, מבניין נפעל. וטעמו, כאדם שיאבק עם אחר, ויפתל לנצח אותו כדי להפילו; וכן "תתפל" (שמואל ב כב, כז).
וטעם זֵכר אלהים, כי לכבוד השם נתתי שפחתי; או, השם עזרני בהאבקי:
בגד — שתי מלות, והאל"ף חסר, וכן "בכל", וכן "במה", כאשר מפורש ביחזקאל.
וטעם גד — "גדוד" (בראשית מט, יט), כי יש לה גדוד בנים. ויש אומרים שפירוש גד – מזל טוב, כאשר הוא בלשון ישמעאל, וכמוהו: "העורכים לגד שלחן" (ישעיהו סה, יא); והוא כוכב צדק. והנכון להיותו כמו גדודי השמים:
דודאים — אמר המתרגם: "יברוחין", וכן יקראו בלשון ישמעאל. ויש להם ריח טוב, וכן כתוב: "הדודאים נתנו ריח" (שיר השירים ז, יד). והם על צורת בן אדם, כי יש להם דמות ראש וידים. ואנכי לא ידעתי למה יועילו להריון, בעבור שתולדתם קרה:
אסף אלהים את חרפתי — כטעם "כרת", וכן: "ונאסף שמחה וגיל" (ישעיהו טז, י). ואחרים אמרו, כי השם ראה החרפות שהיו הנשים מחרפות אותי בעבור היותי עקרה, וכאילו נאספו ונתחברו אצל השם.
והנה נולדו ליעקב י"ב בנים בז' שנים; וכאשר ספרום הקדמונים, מצאום בני ששה חדשים וימים במספר. ויתכן שנתנה לאה שפחתה ליעקב קודם שנולד נפתלי, גם הרתה רחל קודם שנולד זבולון, וגם דינה, לא ידענו מתי נולדה:
וענתה בי צדקתי... לפניך — היא תעיד, כאשר תבוא ותראה שכרי, והוא העדר שאפריד לנפשי; אם לא מצאת התיישים והעיזים עקודים נקודים וברודים והכבשים שחורים, גנוב הוא אתי. והנה אתה הסירות מן הצאן כל עקוד ונקוד וברוד בעיזים וכל חום בכשבים.
ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים — שפירושו הנקודים וברודים.
הנקודות והטלואות — פירוש, העקודות והברודות, וזה טעם כל אשר לבן בו.
וכל שה חום — כבש שחור. והוא שם תואר, כמו פעול, ומשקלו "סוג לב" (משלי יד, יד).
ומלת הסר משם, על דעת מדקדק גדול, שם הפועל, "להסיר משם", ואלה שכרי. ופירוש ויתן ביד בניו, של יעקב. רק וישם דרך שלשת ימים, על לבן הוא. וזה הפירוש איננו נכון, כי אין ליעקב בן גדול מראובן, ועוד אין לו ז' שנים. וכן פירוש הפרשה: הסר משם, כמשמעו, לשון ציווי. והטעם והיה שכרי, כאלה אחר שתסירם. ויסר ביום ההוא, לבן הסיר:
ויחמו — נתעברו. ובאה זאת המלה משונה בניקוד, בעבור אות הגרון, והיה ראוי להיות כמו "וישבו לאכל לחם" (בראשית לז, כה). ואל תתמה בעבור שאמר על הצאן לשון זכרים, כי משפט הלשון להפריש בין זכרים לנקבות בלשון יחיד, רק בלשון רבים לא יחושו.
אל המקלות — מן המקלות. ורבים יתמהו ויאמרו כי זה פלא. ואמת שהוא מפלאות התולדות, וכן המשפט, אפילו האשה שנבראה בצלם המלאכים.
והכשבים הפריד יעקב — ועוד עשה דבר אחר, שהפריד הכשבים, ובחר מהם כל עקוד וכל חום, ושם פני הצאן אליהם עד שתלדנה כן. והנה היו לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן. ויש אומרים, כי וישת לו עדרים – מאוחר, כי הכשבים הפרידם מעדרים שלו:
