קטגוריה:בראשית ל כח

יעקב ביקש לעזוב ללא שכר או נדוניה ואמר: "שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל מְקוֹמִי ולְּאַרְצִי" (ביאור:בראשית ל כה), ובתגובה לבן אומר שהוא מבטיח לתת ליעקב כל דבר שיעקב ירצה. כמובן שנוהג של משא ומתן שכזה היה מקובל ומובן, ושהעניין לא ייגמר בכלום או בכול. זו פשוט פתיחה למשא ומתן רציני בין אנשים מכובדים. יעקב הבין שלבן לא הציע לו לקחת מרכושו כרצונו ולצאת מיד עם ילדיו הרכים לכנען.

יעקב ידע שעד עכשיו, במשך ארבע עשר שנות עבודה שחלפו, הוא רק שילם עבור נשותיו. עכשיו לבן מזמין אותו לעשות הסכם חדש שיקבע את שכרו של יעקב, כשם שלבן אמר לו בהתחלה: "הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (ביאור:בראשית כט יט).

לבן ויעקב הבינו שמדובר בעבודה עתידית ושכר עתידי. לבן ידע את איכות העבודה של יעקב, ויעקב ידע שלבן ישלם רק בצאן.

ראו: ירושת יעקב באדמתו של לבן

יעקב לא היה מודע ששליש מאדמתו של לבן שייכת לו, בתור יורשו של אברהם, מנחלתו של תרח, שעברה בירושה ללבן מנחור סבו, אחיו של אברהם. בנוסף, יעקב לא ידע שחצי מצאנו של לבן שייך לו ולעשו, שכן רבקה לא קיבלה את הנדוניה שלה שהיא חצי מהמיטלטלין (צאן) של בתואל אביה, מפני שלבן לקח אותה לעצמו. נוסף על כך, לבן לא נתן נדוניה מתאימה לבנותיו בחתונתן.

לבן לא ציין מה הגיע ליעקב, ולמעשה לבן הציע שיעקב ימשיך לעבוד עבור רכוש שלמעשה כבר שייך לו.

יעקב ידע שכדי להוכיח לאביו ולעצמו שהוא זכה בברכת אלוהים ושהוא עבר את הניסיון שהציב לו אביו, עליו לחזור מלבן עם משפחה ורכוש גדול (ביאור:בראשית כח א-ד). הוא לא היה יכול לקבל מתנות או ירושות, אלא היה חייב להרוויח הכול בזכות עצמו. אילו יעקב היה מקבל מתנות וירושות מלבן, לעשו היתה זכות לדרוש חצי מהירושות האלה.

לבן מודה לאלוהי יעקב על שבירך אותו ומודיע ליעקב שהוא מוכן לתת לו כל שכר שידרוש.

גם המלך אחשוורוש נתן לאסתר רשות לבקש "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" (ביאור:אסתר ה ג), אך אסתר לא ניצלה את ההזדמנות לדרוש יותר מאשר את חייה וחיי עמה (ביאור:אסתר ז ג) ואחשוורוש נתן לה רק את ביתו של המן (ביאור:אסתר ח א).

לבן בכוונה נמנע מלגלות מה הוא חושב לשלם, בתקווה שיעקב יבקש פחות ממה שהוא מוכן לתת. כך גם אברהם נמנע לקבוע את התשלום עבור מערת המכפלה והשדה, ודרש שעפרון ינקוב במחיר.