ביאור:עליי - ייסורי המצפון של יעקב אבינו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



(ע"פ גליה)

כשרבקה הציעה ליעקב לקחת במרמה את ברכת יצחק, הוא אמר, (בראשית כז יב): "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ, וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה"( פירוט ).

אמנם רבקה ניסתה להרגיע אותו, (בראשית כז יג): "וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ ' עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי'", אולם יעקב עדיין הרגיש שעשה מעשה רע שיביא עליו קללה. ואכן, מכאן והלאה, רוב ההופעות של המילה עליי בספר בראשית קשורות לקללות וצרות שבאו על יעקב, או שחשש שיבואו עליו. בחלק מהפסוקים הקשר ישיר, ובחלקם עקיף:

(בראשית ל כח): "וַיֹּאמַר 'נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה'"- לבן הציע ליעקב משכורת, אבל החליף את משכורתו במרמה, (בראשית לא מא): "וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים"; ייתכן שהכתוב רומז שזו קללה שבאה על יעקב בגלל שהחליף את עשו במרמה.

(בראשית לג יג): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי , וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן'"- עשו הציע ליעקב לבוא איתו, אבל יעקב סירב ואמר שהוא חושש שכל הצאן שלו ימות - לכאורה חשש קצת מוגזם; אבל במילה עליי הוא רומז לעשו "רובצת עליי קללה מאז שלקחתי ממך את הברכה, ולכן אני צריך להיזהר במיוחד שלא לסכן את רכושי".

(בראשית לד יב): "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי, וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה"- שכם בן חמור הציע לתת מוהר גבוה תמורת בת יעקב, אבל עבור יעקב זו כמובן נחשבה לקללה.

(בראשית לד ל): "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי 'עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי'"- אחרי ששמעון ולוי הכו את הכנענים בעיר שכם, יעקב חשש שהכנענים מהסביבה ייאספו עליו ויכו אותו; המילה עליי רומזת שיעקב חשש שהקללה עומדת להתגשם.

(בראשית מב לו): "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם 'אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם: יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה'"- יעקב מקונן על אבדן בניו - יוסף, שמעון, ואולי גם בנימין - ורואה בכך התגשמות של הקללה.

(בראשית מח ז): "וַאֲנִי, בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם"- יעקב מקונן על מות אשתו האהובה רחל - ורואה בכך התגשמות של הקללה.

התיקון היה בימי בנו, יוסף, שאמר, (בראשית נ כ): "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב"( פירוט ) - כל האסונות והצרות שבאו על יעקב, שיעקב ובניו חשבו שהם קללות, בסופו של דבר היו חלק מתוכנית אלהית לטובה, להחיות עם רב.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-12-17.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/ali