מ"ג בראשית טז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית טז · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַרַת שָׂרַי לְאַבְרָם הָא כְעַן מַנְעַנִי יְיָ מִלְּמֵילַד עוֹל כְּעַן לְוָת אַמְתִּי מָאִם אֶתְבְּנֵי מִנַּהּ וְקַבֵּיל אַבְרָם לְמֵימַר שָׂרָי׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמָרַת שָרַי לְאַבְרָם הָא כְּדֵין מְנָעֲנִי יְיָ מִלְמֵלַד עוּל לְוַת אַמְתִי וְאַחְרְרִינָהּ מָאִים אִיתְבְּנֵי מִינָהּ וְקַבֵּל אַבְרָם לְמֵימַר שָרָי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אולי אבנה ממנה" - לימד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס

"אבנה ממנה" - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי

"לקול שרי" - (ב"ר) לרוח הקודש שבה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אולי אבנה — מגזרת "בן". ועוד יתכן, שהבן הוא כדמות בניין והאב כמו היסוד. ו"בן" חסר ה"א. וכן כל "חי" תאר, או פעל עבר:

וישמע אברם — אמר לה "כן":

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישמע אברם לקול שרי" - לא אמר הכתוב "ויעש כן" אבל אמר כי שמע לקול שרי ירמוז כי אף על פי שאברם מתאוה מאד לבנים לא עשה כן בלא רשות שרי וגם עתה לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן כדברי רבותינו (ב"ר מב ב; עא ז) ואמר עוד ותקח שרי להודיע שלא מהר אברם לדבר עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו והזכיר הכתוב שרי אשת אברם לאברם אישה לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברם ולא הרחיקה עצמה מאצלו כי היא אשתו והוא אישה אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו ולכך אמר לו לאשה שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו וכל זה מוסר שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב)" ותאמר שרי", באשר שרה ידעה מן היעודים שיעד ה' לאברהם שבהכרח יתקיימו, ואחר שראתה שעצר ה' אותה מלדת, התיראה שבהכרח ישא אברם אשה אחרת שיוליד עמה, וזה או שהיא תמות או שיקח צרה עליה בחייה, וטוב לה שיקח את שפחתה שבן הנולד לה הוא עבד של שרה וקנינה ונחשב כאלו הוא בן שלה, ועז"א "אבנה ממנה", וגם חשבה שעי"כ ישתנה מזלה, "וישמע אברם לקול". מבואר אצלי ששמיעת קול שנקשר בלמ"ד, מורה שעצתה יפה בעיניו, ובמדרש לקול רוח הקודש:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה'. אמרה שרה: יודעת אני מהיכן היא מכתי; לא מפני כשפים ולא מפני קמיע שאני צריכה, אלא עצרני ה' מלדת.

אולי אבנה (גם אנכי) ממנה. תני: כל מי שאין לו בנים [כאילו מת], כאילו הרוס. כאילו מת, שנאמר: "ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". כאילו הרוס, אולי אבנה ממנה, ואין בונין אלא ההרוס.

וישמע אברם לקול שרי. לקול רוח הקודש שבה, כמה דאת אמר: "ועתה שמע לקול דברי ה'".

<< · מ"ג בראשית · טז · ב · >>