אי מזה — כמו "איה", וכן "אי הבל" (בראשית ד ט). וטעם מזה, מקום, כאילו אמר: אי מזה מקום באת?
בורחת — נפתח הרי"ש בעבור אות הגרון שהוא אחריו, וכן: "בורחת כל העיר" (ירמיהו ד כט); "והיא כפורחת" (בראשית מ י); "ברחת ובמזרה" (ישעיהו ל כד); וכן: "יודעת איש" (במדבר לא יז), בעבור אותיות הגרון שהם אחה"ע, וכן משפט הלשון, אין זר אתנו:
פרא אדם — חפשי בין האדם, כטעם "מי שלח פרא חפשי" (איוב לט ה). והטעם, שלא ימשול בו זר ממשפחתו. ויש אומר, 'פרא ואדם', כמו "שמש ירח עמד זבולה" (חבקוק ג יא); ובעבור שהוא פרא – ידו בכל, ובעבור שהוא אדם – ויד כל בו. והנכון בעיני, שיהיה בין האדם כפרא, שינצח הכל בכחו, ואחר כך ויד כל בו. וכן מפורש בדניאל כי היא החיה הרביעית[1].
ועל פני כל אחיו — שהם בני קטורה, וכן כתוב: "על פני כל אחיו נפל" (בראשית כה יח), וכן בני מדינים מבני קטורה, ונקראו "ישמעאלים" בתורה[2] ובספר שופטים[3]:
אל רֳאי — על משקל "ראה עֳני" (איכה ג א), כטעם "אל מראה".
הגם הלום — כמו "עתה". והנכון, שהוא כמו "פֹה", וכן: "הבא עוד הלום איש" (שמואל א י כב). והטעם, הגם פה ראיתי מלאך השם אחר שראה השם בעניי? כי הוא רֹאִי תמיד:
