קטגוריה:בראשית טז ח

המלאך שאל: "הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי"

• סביר להניח שהגר ברחה בלילה, ולכן לא ידעו שהיא ברחה ולא רדפו אחריה. היא ברחה למעיין שנמצא לצד הדרך לשור אשר במצרים וחיכתה לשיירה. בינתיים היא התחבאה, אך מלאך חיפש ומצא אותה.
• סביר שהמלאך חשש להפחיד אותה, מה שעלול היה לגרום לה לברוח ממנו בחושך ליפול ולהיפצע, ושמא גם ולהפיל את עוברה, ואז בשובה היא תצטרך להסביר לאברם ושרי מה קרה לה.
• המלאך בנה את דבריו בחוכמה רבה:

1. הוא פנה להגר בשמה ומעמדה: "הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי" – מכאן הגר הבינה שהאיש הזה שמצא אותה יודע ששמה הוא הגר ושהיא שפחת שרי, וזאת למרות שהיא לא מכירה אותו. הגר לא יכלה לשקר בעניין. היא הבינה שהיא נתפסה ושאם האיש יסגיר אותה צפוי לה העונש המגיע לעבד נמלט.
2. הוא שאל: שאל: "אֵי מִזֶהּ בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי" – המלאך לא האשים אותה בדבר. השאלה היא נייטרלית, כפי שאלוהים שאל את אדם: "אַיֶּכָּה" (בראשית ג ט), ואת קין: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (בראשית ד ט). הגר היתה יכולה לענות את האמת או לשקר ולומר שהיא רק הלכה להביא מים לגבירתה.

• הגר עונה: "מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת" - היא אומרת את האמת. היא לא מאשימה את שרי או מפרטת מה גרם לה לברוח ולאן היא הולכת. היא לא מתנצלת. היא תקבל את הדין אם המלאך יחליט להסגיר אותה. ניתן להסיק שהגר רצתה לברוח למצרים, אבל היא כנראה היתה מוכנה ללכת לכל מקום, מוכנה להיות שפחה לכל גבר שמוביל שיירה (עשיר), הכל מלבד לחזור לשרי, הרי היא היתה מוכנה לחטוף את בנו של אברם ובכך להעניש אותו.