מלבי"ם על בראשית טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על בראשית · טז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(א – יד)    מה רצה בדיוק שרי אשת אברם שני פעמים. מ"ש שרה חמסי עליך והלא היא נתנה שפחתה בחיקו. מ"ש וימצאה מלאך ה' כאלו בקש אותה עד שמצאה. ולמה שאל אי מזה באת וכי לא ידע זאת. ולמה הבדיל דבריו בג' אמירות. ומאמר הנך הרה ראוי שיוקדם למאמר הרבה ארבה את זרעך. ומהו הבשורה שיהיה פרא אדם. ומ"ש אתה אל ראי וכו' נלחצו המפרשים בבאורו:

(א) "ושרי אשת אברם" קדימת השם אל הפעל מורה הפך וסתירה. ר"ל שגם אחר שהבטיחו ה' כל האמור עדן לא "ילדה לו", כי היה צריך שיקדם לו לידת ישמעאל שהוא שאב הזוהמא הגו סגים מכסף ויוצא לצורף כלי שעל ידו נזדקקה הטפה ויצא יצחק בקדושה כמ"ש בבאורי על יהושע (כד ג) וכן היה צריך להקדים המילה ושיזקן אברהם עוד יותר, עד שיחלש הכח החומרי ויגבר הענין הרוחני, וכדי שתהיה הלידה שלא עפ"י טבע רק בדרך נס, ועז"א שמצד ששרי היא אשת אברם, וראוי שהזרע שיולד ממנה יהיה מיוחס לאברהם, שהיה זרע קודש מרחם משחר בענין שתלד לו, ולא היה עדיין הזמן לזה, עז"א לא ילדה לו, ובמדרש אם היתה נשאת לאחר ילדה, "ולה" אבל הגר היתה מוכנת שבנה ישאב הזוהמא, מצד שהיא "שפחה", ומצד שהיא "מצרית" שעתידה תורה לאסור. "ושמה הגר", ר"ל שלא נתגיירה כי לא נשתנה שמה, שבעת הגרות היו משנים את השם:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב)" ותאמר שרי", באשר שרה ידעה מן היעודים שיעד ה' לאברהם שבהכרח יתקיימו, ואחר שראתה שעצר ה' אותה מלדת, התיראה שבהכרח ישא אברם אשה אחרת שיוליד עמה, וזה או שהיא תמות או שיקח צרה עליה בחייה, וטוב לה שיקח את שפחתה שבן הנולד לה הוא עבד של שרה וקנינה ונחשב כאלו הוא בן שלה, ועז"א "אבנה ממנה", וגם חשבה שעי"כ ישתנה מזלה, "וישמע אברם לקול". מבואר אצלי ששמיעת קול שנקשר בלמ"ד, מורה שעצתה יפה בעיניו, ובמדרש לקול רוח הקודש:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג) "ותקח שרה", באר שבזה לא ויתרה דבר מן האישות שלה, כי לא הוציאה לחירות בזה, כי עדיין היתה "שפחתה" קנין כספה, והיא נשארה אשת אברם לבדו ובמדרש לו לאשה ולא לאחר, ר"ל שלא היה יכול למכרה כי נשארה קנין שרה, וזה עשתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, כפי הדין שצריך להמתין עשר שנים כמ"ש חז"ל:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד) "ותקל גברתה בעיניה". כי חשבה שאחר שהרתה יצאה מרשותה וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה אחר שהרתה תיכף:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) "חמסי עליך", שרה חשבה שאברם הוציא אותה לחירות וע"כ היא מקילה בכבודה, וזה חמס כי היתה שפחה מנכסי מלוג שלה שאין הבעל יכול לשחררה, כי הקרן שלה והוא אוכל פירות כנודע, וע"כ צעקה על החמס, ובררה זה הלא "אנכי נתתי שפחתי בחיקך "שלא הוצאתיה לחירות רק שתשאר שפחתי, וא"כ איך "ואקל בעיניה". שזה מורה שהיא עתה בת חורין, וא"כ "ישפט ה' ביני וביניך", על החמס והגזל:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו)" ויאמר אברם", אני לא הוצאתיה לחירות והיא עדיין "שפחתך", והיא" בידך" שתעשי לה הטוב בעיניך, כמו שיעשה במקנת כספו:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ז)" וימצאה". שכ"ז שהלכה עיפה ויגעה במדבר, לא היתה מוכנת אל שיגלה אליה מלאך ה', רק כאשר הגיעה אל עין המים ששם ישבה לנוח ולהשיב נפשה. בשגם שהיה העין אשר בדרך שור שהוא קרוב לארץ מצרים, כמ"ש (כה יח) עד שור אשר על פני מצרים, שם מצא אותה המלאך מוכנת אל הדבור:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "הגר שפחת שרי", העיר אזנה שהיא עדיין שפחה לשרי וחפשה לא נתן לה. ע"כ שימי אל לבך" אי מזה באת" ממקום קדוש כזה, "ואנה תלכי" למצרים מקום הטומאה והזמה, ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה ותאמר" מפני שרי גברתי אנכי ברחת" שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט) "ויאמר". עתה בא בג' דברות אחרות, דבור א' מצד המשפט והצדק, שעז"א "שובי אל גברתך והתעני", כי מן הדין והמשפט את מחוייבת לעבוד ולסבול, וזה הערה מצד הטוב והיושר:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י)" ויאמר", אחר שראה שלא שמה לב ע"ז בא דבור אחר מצד המועיל, שיסבול אדם ויעונה עתה אם יקנה עי"ז טוב בעתיד, ע"כ יעדה שירבה את זרעה בעבור זה:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "ויאמר", אחר שגם ע"ז לא שתה לבה הבטיח לה שלא תעונה עוד, ועז"א "שתקרא שם הנולד ישמעאל כי שמע ה' אל עניה", ויתן בלב שרה שלא לענותה עוד:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) "והוא", אולם בעבור שלא שמעה לקול המלאך לשוב בעבור הצלחת הנפש ולא בעבור הצדק ואף לא בעבור המועיל, ע"כ גם זרעה לא יצלח להיות אדם מאושר רוצה בטוב או במועיל ככל תורת האדם, רק "יהיה פרא אדם", ר"ל אדם פראי, בצד א' יהיה פרא למוד מדבר, ובצד א' יהיה אדם מדיני, ויפרש שיהיה פרא כי "ידו בכל ויד כל בו", כאיש פראי עושה מריבה עם הכל, ובצד א' יהיה אדם, "כי על פני כל אחיו ישכון", ועי"כ יהיה ג"כ אדם מדיני עם אחיו ושכניו:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יג) "ותקרא שם ה'", עפ"ז הבינה שהיא אין לה זכות וכשרון אל מה שזכתה שידבר מלאך ה' עמה," ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי", ר"ל ראי את המראה הזאת לא היה בזכותי ועפ"י כחי, רק ע"י חסד אל בלי שום הכנה וזכות מאתי," כי אמרה" ובררה זאת משני טעמים. א) שאם היה זה בהיותי בבית אברהם הייתי אומר שהיה זה ע"י שאני בבית איש האלהים, שמי שהוא קרוב אל הנביא ושוכן בביתו יחול גם עליו רוח אלהים, כמו שהיה בשמואל שחל הרוח האלהי על תלמידיו ע"י שפעו, אבל "הגם הלום ראיתי", איך ראיתי הלום במדבר שאני רחוק מבית אברהם ב) שאם היה זה רק דבור א' קצר, הייתי תולה אותו בכחי, אבל איך" ראיתי אחרי ראי", שראיתי המראה ארבעה פעמים זאח"ז, וא"כ זה אינו בכחי רק ע"י חסד אל שהוא אל ראי, ר"ל אל שסבב ראיתי את המלאך:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד) "על כן קרא לבאר". יש הבדל בין עין ובין באר, העין נובע מן התהום בבקעה או בהר, ואם חופרים סביבו באורך ורוחב ועומק שיתקבצו שם המים, נקרא באר, ועל הבאר בא לשון חפירה וכריה לא על העין שנולד בטבע, ותחלה היה רק עין המים ואח"כ חפרו סביבו באר, וקראו לו ע"ש המאורע לחי רואי, רואי הוא מיוחס לאל חי, לא להגר בן אדם תמותה רק לחי העולם, והיה הבאר ההוא מקום מיועד להישמעאלים להתפלל שם ע"כ מציין מקומו שהוא בין קדש ובין ברד:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז) "ואברם", להודיע כי הרתה תיכף בשנה ההיא, ושמאז לא קרב אליה אלא עשה זה רק בששמע לקול שרה: