קטגוריה:בראשית טז א
ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/שָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑/וֹ וְ/לָ֛/הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּ/שְׁמָ֥/הּ הָגָֽר׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וְשָׂרַי אִתַּת אַבְרָם לָא יְלֵידַת לֵיהּ וְלַהּ אַמְתָּא מִצְרֵיתָא וּשְׁמַהּ הָגָר׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְשָׂרֵי אִתַּת אַבְרָם לָא יְלִידַת לֵיהּ וְלָהּ אַמְתָא מִצְרֵיתָא וּשְׁמָהּ הָגָר בְּרַת פַּרְעה דְיַהֲבָהּ לֵיהּ לְאַמְהוּ בִּזְמַן דְנָסְבָהּ וְאִתְכַּתַּשׁ בְּמֵימַר מִן קֳדָם יְיָ: |
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
השאלות
(א – יד) מה רצה בדיוק שרי אשת אברם שני פעמים. מ"ש שרה חמסי עליך והלא היא נתנה שפחתה בחיקו. מ"ש וימצאה מלאך ה' כאלו בקש אותה עד שמצאה. ולמה שאל אי מזה באת וכי לא ידע זאת. ולמה הבדיל דבריו בג' אמירות. ומאמר הנך הרה ראוי שיוקדם למאמר הרבה ארבה את זרעך. ומהו הבשורה שיהיה פרא אדם. ומ"ש אתה אל ראי וכו' נלחצו המפרשים בבאורו:
(א) "ושרי אשת אברם" קדימת השם אל הפעל מורה הפך וסתירה. ר"ל שגם אחר שהבטיחו ה' כל האמור עדן לא "ילדה לו", כי היה צריך שיקדם לו לידת ישמעאל שהוא שאב הזוהמא הגו סגים מכסף ויוצא לצורף כלי שעל ידו נזדקקה הטפה ויצא יצחק בקדושה כמ"ש בבאורי על יהושע (כד ג) וכן היה צריך להקדים המילה ושיזקן אברהם עוד יותר, עד שיחלש הכח החומרי ויגבר הענין הרוחני, וכדי שתהיה הלידה שלא עפ"י טבע רק בדרך נס, ועז"א שמצד ששרי היא אשת אברם, וראוי שהזרע שיולד ממנה יהיה מיוחס לאברהם, שהיה זרע קודש מרחם משחר בענין שתלד לו, ולא היה עדיין הזמן לזה, עז"א לא ילדה לו, ובמדרש אם היתה נשאת לאחר ילדה, "ולה" אבל הגר היתה מוכנת שבנה ישאב הזוהמא, מצד שהיא "שפחה", ומצד שהיא "מצרית" שעתידה תורה לאסור. "ושמה הגר", ר"ל שלא נתגיירה כי לא נשתנה שמה, שבעת הגרות היו משנים את השם:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
כתיב: "אל תגזל דל" וגו'. עני במה יקרא שמו לפניך? עשיר יקרא שמו על שם זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, אבל עני במה יקרא שמו לפניך? על שם בנו; כיצד? עמד בנו וקרא בתורה, אומר: בן מי הוא? זה אומר: בן פלוני עני הוא. וכן הוא אומר: "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש". פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאתי זקן אחד. אמר לי: רבי, מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם? אמרתי לו: בני, מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהן ומצרפן בהן, כדי שירבו רחמים לפניו. צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק ע"ה שנה, והרבו רחמים עד שבא יצחק ושמחו בו. צא ולמד מרבקה, שהיתה עקרה כ' שנה, והרבתה רחמים עד שבא יעקב ושמחו בו. צא ולמד מרחל, שהיתה עקרה י"ד שנה משני ילדים, והרבתה רחמים עד שבאו שניהן ושמחה בהן. צא ולמד מחנה, שהיתה עקרה י"ט שנה וששה חדשים, עד שבא שמואל ושמחה בו.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו. "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". מהו "מכרה"? עיבורה, כמה דאת אמר: "מכורותיך ומולדותיך". אברהם היה גדול מנחור שנה, נחור גדול מהרן שנה, [נמצא] אברהם גדול מהרן שתי שנים; [שנה] לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה. הרן מוליד לשש, ואברהם אינו מוליד.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו. ר' יהודה אומר: לו לא ילדה; אילו נשאת לאחר ילדה. רבי נחמיה אומר :לא לו ולא לאחר. ומה מקיים ר' נחמיה אומר לא ילדה לו? אלא לו ולה.
ולה שפחה מצרית. שפחת מלוג היתה, והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשאי למכרה. בעו מריש לקיש: מהו דתניא מלוג? אמר להו: כמה דאת אמר, מלוג, מלוג!
אמר רבי שמעון בן יוחאי: הגר בתו של פרעה היתה. כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נתן לה בתו, אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר. הדא הוא דכתיב: ולה שפחה מצרית ושמה הגר, הא אגריך. אף אבימלך, כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נתן לה בתו לשפחה, אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר; הדא הוא דכתיב: "בנות מלכים ביקרותיך", בנותיהם של מלכים. "נצבה שגל לימינך", זו שרה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית טז א.
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ
ידוע ששרי היא היתה עקרה עוד כשעזב אברהם את חרן, ככתוב: "וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד" (בראשית יא ל).
שרי היתה צעירה ב-10 שנים מאברם, ובצאתה מחרן היא היתה בת 65.
לאחר עשר שנים בכנען, שרי עדיין עקרה ומיואשת, ככתוב: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית טז ג) והיא עדין עקרה ומיואשת.
בברית בין הבתרים אלוהים הבטיח לאברם צאצא יוצא חלציו: "וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הואּ יִירָשֶׁךָ" (בראשית טו ד). עם זאת, שרי אינה מוזכרת כלל בהבטחה. אולי אברם סיפר על ההבטחה לשרי, כלומר שאלוהים הבטיח לו בן, אבל אולי לא ממנה.
ניתן להניח ששרי ניסתה להיכנס להריון במשך שנים. אברהם ידע שלפי חוקי חמורבי מספר 145 הוא יכול לקחת לעצמו פילגש, אולם הוא חיכה בסבלנות כי אלוהים הבטיח לו שבעתיד יהיה לו צאצא מזרעו: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג טז).
חוקי חמורבי
חוקי חמורבי עוסקים ארוכות בנושא הכאוב הזה של עקרות, הואיל והגברים בבבל נהגו לשאת אישה אחת בלבד, וללא ילדים, ובמיוחד בנים, נוצרה בעיית ירושה.
וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית
ניתן להסיק שלאחר הביקור במצרים אברם רכש שפחה מצרית לשרי או שפרעה נתן לה שפחה מצרית, ככתוב: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים" (ביאור:בראשית יב טז). בכל אופן, השפחה הזו היא רכושה הפרטי של שרי ולא של אברם.
אישה נעשית לשפחה במספר דרכים:
- אם היא נשבתה במלחמה ונלקחה כשפחה.
- אם היא נולדה כשפחה לאם שהיתה שפחה ולאב שהיה עבד (אם אחד מההורים הוא איש חופשי אז הילד אינו עבד יותר – ראה: חוקי חמורבי מספר 171.)
- אם היא נמכרה לעבדות כתשלום חוב. לפי חוקי חמורבי מספר 117, לאחר שלוש שנות שרות השפחה משתחררת.
השפחה של שרי היתה כפופה לחוקי מצרים ולא לחוקי חמורבי, לכן לא ברור אם היא יכלה להשתחרר.
סביר שהשפחה התנהגה בכבוד לשרי, וששרי בטחה בה.
שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר
מתחילת הסיפור, שם השפחה מופיע כדי לתת לה כבוד.
לבן היה מודע שלנשים מסוימות עלולה להיות בעיה להיכנס להריון, ולכן עם כל בת שהוא השיא ליעקב, הוא גם העניק לו שפחה אישית משפחותיו: "ויִַּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה" (ביאור:בראשית כט כד), "ויִַּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ, לְשִׁפְחָה" (ביאור:בראשית כט כט). ואכן, בנות לבן, רחל ולאה, השתמשו בשפחות הללו כדי להביא לעצמן וליעקב ילדים.
רש"י מסביר: "שפחה מצרית" - בת פרעה היתה כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית טז א"
קטגוריה זו מכילה את 2 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 2 דפים.