ביאור:בראשית טז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית טז א: "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית טז א.

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ[עריכה]

ידוע ששרי היא היתה עקרה עוד כשעזב אברהם את חרן, ככתוב: "וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד" (בראשית יא ל).
שרי היתה צעירה ב-10 שנים מאברם, ובצאתה מחרן היא היתה בת 65.

לאחר עשר שנים בכנען, שרי עדיין עקרה ומיואשת, ככתוב: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית טז ג) והיא עדין עקרה ומיואשת.

בברית בין הבתרים אלוהים הבטיח לאברם צאצא יוצא חלציו: "וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הואּ יִירָשֶׁךָ" (בראשית טו ד). עם זאת, שרי אינה מוזכרת כלל בהבטחה. אולי אברם סיפר על ההבטחה לשרי, כלומר שאלוהים הבטיח לו בן, אבל אולי לא ממנה.

ניתן להניח ששרי ניסתה להיכנס להריון במשך שנים. אברהם ידע שלפי חוקי חמורבי מספר 145 הוא יכול לקחת לעצמו פילגש, אולם הוא חיכה בסבלנות כי אלוהים הבטיח לו שבעתיד יהיה לו צאצא מזרעו: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג טז).

חוקי חמורבי[עריכה]

חוקי חמורבי עוסקים ארוכות בנושא הכאוב הזה של עקרות, הואיל והגברים בבבל נהגו לשאת אישה אחת בלבד, וללא ילדים, ובמיוחד בנים, נוצרה בעיית ירושה.

וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית[עריכה]

ניתן להסיק שלאחר הביקור במצרים אברם רכש שפחה מצרית לשרי או שפרעה נתן לה שפחה מצרית, ככתוב: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים" (ביאור:בראשית יב טז). בכל אופן, השפחה הזו היא רכושה הפרטי של שרי ולא של אברם.

אישה נעשית לשפחה במספר דרכים:

  1. אם היא נשבתה במלחמה ונלקחה כשפחה.
  2. אם היא נולדה כשפחה לאם שהיתה שפחה ולאב שהיה עבד (אם אחד מההורים הוא איש חופשי אז הילד אינו עבד יותר – ראה: חוקי חמורבי מספר 171.)
  3. אם היא נמכרה לעבדות כתשלום חוב. לפי חוקי חמורבי מספר 117, לאחר שלוש שנות שרות השפחה משתחררת.

השפחה של שרי היתה כפופה לחוקי מצרים ולא לחוקי חמורבי, לכן לא ברור אם היא יכלה להשתחרר.

סביר שהשפחה התנהגה בכבוד לשרי, וששרי בטחה בה.

שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר[עריכה]

מתחילת הסיפור, שם השפחה מופיע כדי לתת לה כבוד.

לבן היה מודע שלנשים מסוימות עלולה להיות בעיה להיכנס להריון, ולכן עם כל בת שהוא השיא ליעקב, הוא גם העניק לו שפחה אישית משפחותיו: "ויִַּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה" (ביאור:בראשית כט כד), "ויִַּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ, לְשִׁפְחָה" (ביאור:בראשית כט כט). ואכן, בנות לבן, רחל ולאה, השתמשו בשפחות הללו כדי להביא לעצמן וליעקב ילדים.

רש"י מסביר: "שפחה מצרית" - בת פרעה היתה כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר.