קטגוריה:בראשית טז ג
נוסח המקרא
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה
וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃
וַ/תִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַ/מִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔/הּ מִ/קֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְ/שֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּ/אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַ/תִּתֵּ֥ן אֹתָ֛/הּ לְ/אַבְרָ֥ם אִישָׁ֖/הּ ל֥/וֹ לְ/אִשָּֽׁה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּדְבַרַת שָׂרַי אִתַּת אַבְרָם יָת הָגָר מִצְרֵיתָא אַמְתַּהּ מִסּוֹף עֲסַר שְׁנִין לְמִתַּב אַבְרָם בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן וִיהַבַת יָתַהּ לְאַבְרָם בַּעְלַהּ לֵיהּ לְאִתּוּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְדַבָּרַת שָרַי אִתַּת אַבְרָם יַת הָגָר מִצְרֵיתָא אַמְתָהּ מִסוֹף עֶשֶר שְׁנִין לְמֵיתַב אַבְרָם בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וַחֲרַרְתָּא וְיַהֲבָא יָתָהּ לְאַבְרָם בַּעֲלָהּ לֵיהּ לְאִנְתּוּ: |
רש"י
"מקץ עשר שנים" - מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת (יבמות סד)
"לשבת אברם וגו'" - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לא"י
[ה] מועד הקבוע לאשה. דאם לא כן מאי נפקא מיניה שהיה זה "מקץ עשר שנים", אלא לומר דקודם לכן לא היה צריך לישא אשה (כ"ה ברא"ם):
[ו] מגיד שאין ישיבת חוץ לארץ עולים לו לפי שלא נאמר כו'. פירוש דאם לא כן למה לא נשאה קודם זה הרבה, שהרי בחוצה לארץ היה הרבה עם שרה בלא בנים, אלא שלא עלתה ישיבת חוצה לארץ קודם שבא לארץ. והקשה הרמב"ן על פירוש זה, דהא מה שאין עולה ישיבת חוץ לארץ הוא מהלכה לכל אדם אף על גב שאינו אברהם, דכך קיימא לן במסכת יבמות (דף סד.), ואף על גב דלא שייך טעמא ד"ואעשך לגוי גדול" (לעיל יב, ב), ואם כן למה תלה רש"י טעמא ב"ואעשך לגוי גדול", ונראה לי דרש"י הוקשה לו כי אצל אברהם - שעדיין לא נצטווה על ישיבת הארץ - אם כן למה לא יעלה לו ישיבת חוצה לארץ, ולפיכך אמרו שלא נאמר "ואעשך לגוי גדול" רק בארץ ישראל. ואין להקשות מנא לן למילף מיניה שאר אדם דאין ישיבת חוץ לארץ עולה לו, שמא שאני אברהם בשביל שלא נאמר "ואעשך לגוי גדול" עד שיבא לארץ, אבל באדם אחר ישיבת חוץ לארץ עולה, ואין זה קשיא, דשפיר ילפינן דכמו גבי אברהם אין עולה לו ישיבת חוץ לארץ לפי שלא נאמר לו "ואעשך" עד שבא לארץ, שיותר ראוי להבנות בארץ מבחוצה לארץ, הכי נמי בכל אדם אין ישיבת חוץ לארץ עולה לו. ובודאי טעמא שלא נאמר "ואעשך לגוי גדול" רק בארץ ישראל מפני כי ראוי שיהיה כל האדם מיישב את הארץ שראוי לו, לכך לא נאמר "ואעשך לגוי גדול" רק בארץ ישראל, והכי נמי כל אדם אין ראוי ליישב רק הארץ שלו - שהוא ארץ ישראל, ולפיכך תלינן בעון חוץ לארץ:
ואם תאמר אם כן נילף גם כן שאם שהה הרבה מאד בחוצה לארץ כמו שעשה אברהם לא יהיה צריך להוציא, וזה אינו, דלא אמרינן רק שאינו עולה לו וכגון ששהה בחוצה לארץ ובא לארץ אינו עולה לו, אבל אם שהה בחוצה לארץ יותר מי' שנים לא, ויראה דשאני אברהם מה שלא הוציא בחוצה לארץ שלא היה ראוי להוליד כלל בחוץ לארץ, ולפיכך לא הוציא בחוצה לארץ, אבל שאר אדם אף על גב דתלינן בחוץ לארץ, היינו שתולין בזה, אבל בודאי - אינו כן, ולפיכך בודאי אם שהה י' שנים ובא לארץ כיון דעתה הוא בא לארץ תלינן בעון חוץ לארץ ליתן לו י' שנים, אבל לבטל פריה ורביה - לא אמרינן שיהיה בחוצה לארץ לבטל פריה ורביה, וברור הוא ענין זה בלא חלוק כלל, וניחא השתא הכל, ופירש רש"י אתי שפיר:
ואם תאמר והלא אברהם עקור היה כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סד.), דאמרינן התם אברהם ושרה טומטומים היו, ואין זה קשיא, כי אם מטעם שהוא עקור - "מקץ י' שנים" למה לי, ועל כרחך מדכתיב "מקץ י' שנים" לדרשא אתא למילף מיניה דאסור לשהות יותר עם אשתו, ואף על גב שהיה עקור - אפשר על ידי רחמים שיתרפא, וכיון שראתה שרה שלא זכתה להבנות נתנה לו הגר, שמא ממנה תזכה להבנות, ולא יהיה עקר עוד. והרא"ם האריך בדבריו, וזה עיקר פירוש הגמרא, ואין בזה קשיא:בד"ה מועד הקבוע כו' תן לי ערב כו' פי' שאם נשא אות' קודם זה הזמן או אחריו שלא היית שואל למה לא נשא אותה קודם אותו הזמן או אחריו כנ"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים – מוֹעֵד הַקָּבוּעַ לְאִשָּׁה שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה לְבַעֲלָהּ, חַיָּב לִשָּׂא אַחֶרֶת (יבמות ס"ד ע"א; בראשית רבה מה,ג).
לְשֶׁבֶת אַבְרָם... – מַגִּיד שֶׁאֵין יְשִׁיבַת חוּצָה לָאָרֶץ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (לעיל יב,ב) עַד שֶׁבָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (יבמות ס"ד ע"א; בראשית רבה מה,ג).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ותקח שרי אשת אברם את הגר. לקחתה בדברים, אמרה לה: אשריך שאת מידבקת לגוף הקדוש הזה:
תנו רבנן: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל, ויוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה לבנים ממנה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען. ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. לפיכך היה הוא חולה או היא חולה, או שהיו שניהם חבושין בבית האסורין, אין עולה להן מן המנין. א"ל רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק? דכתיב: "ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. א"ל: יצחק עקור היה. אי הכי אברהם נמי עקור היה? אלא ההיא מבעיא ליה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי ליחיס בהן שנותיו של יעקב:
ותתן אותה לאברם אישה, ולא לאחר. לאשה, ולא לפילגש.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית טז ג.
וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה
בהתחלה שרי אמרה לאברם: "בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אולַּי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; ויִַּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (ביאור:בראשית טז ב). כוונתה של שרי היתה שאברם יבוא אל אוהלה כדי לשכב עם שפחתה, ואם וכאשר שפחתה תהרה וייוולד לה בן, אזי שרי תיקח אותו לעצמה. כנראה שאברם בא מספר פעמים לשפחה.
שרי התכוונה להבנות מהגר, כלומר לקחת את התינוק לעצמה. שרי חשבה שלאחר שהגר תכנס להריון, אברם מיד ישיב את הגר אליה, והנה אברם השאיר את הגר כפלגש או כאישה לעצמו. הכתוב אומר: "וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה", אבל לא נאמר ששרי אמרה זאת לאברם וששרי חשבה שהגר תהיה אשתו של אברם. כל שנאמר הוא שהיא נתנה אותה לאברם אישה (בעלה) והשאר זאת דעתו של העורך.
מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
לפי הכתוב לא ניתן לדעת במשך כמה זמן בא אברם לאוהל שרי כדי לשכב עם הגר לפני ששרי החליטה לתת לאברם את הגר כאישה. ייתכן שזה לא נמשך זמן רב. מצד שני, ייתכן שבנוכחות שרי אברם לא הצליח להכניס את הגר להריון, ולכן שרי החליטה לתת את הגר לאברם כאישה. פעולה זו למעשה זיכתה את הגר באוהל משלה שבו תוכל לקבל את אברם, מה שהביא את אברם לבקר באוהלה יותר פעמים בזמן הפוריות עד שלבסוף היא נכנסה להריון.
וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ
- לפי חוקי חמורבי מספר 145, אברם היה רשאי לקחת פילגש בגלל שאשתו לא הביאה לו ילדים. חוקי חמורבי לא מציינים את משך הזמן לפני שהבעל רשאי לקחת פילגש, ומעשהו של אברם יצר את הבסיס שהבעל חייב להמשיך ולנסות להכניס את אשתו להריון במשך עשר שנים לפני שיוכל לקחת לעצמו פילגש.
- לפי חוקי חמורבי מספר 144, אם אישה, שלא ילדה ילדים לבעלה, נתנה את אמתה בתור פילגש לבעלה, אזי לבעל אסור לקחת פילגש אחרת במקומה. זה בדיוק מה שרי עשתה כדי למנוע מאברם לקחת פילגש אחרת. בזו הדרך אברם יזכה ביורש, ובמידה ששרי תרצה, היא תוכל לקחת את התינוק בתור בנה שלה.
נהיר שהגר התאמצה לזכות באהבתו של אברם, הרי היא ידעה שאם היא תביא לו בן, גורלה ישתנה לטובה והיא תשתחרר מעבדות בבוא הזמן.
בהתחלה שרי הזמינה את אברם לבוא לשפחתה, אולם הגר לא נכנסה להריון עד ששרי נתנה אותה לאברם כאישה. מדוע היא לא נכנסה להריון?
- אולי אברם לא היה יכול לתפקד בנוכחות שרי.
- אולי שרי סבלה לראות ולשמוע מה קורה בין אברם להגר.
- אולי הגר לא נכנסה להריון בכוונה, הרי אפשרי שהגר הבינה ששרי מתכננת לקחת את בנה.
אמה, פילגש או אישה?
אמה היא שפחה העושה את רצון אדונה, פלגש היא אישה חופשית שהסכימה להיות אישה שניה ונמוכה בדרגה מהאישה הראשית, אישה היא האישה הראשית.
- לפי חוקי חמורבי מספר 146, אם אישה נתנה את אמתה לבעלה, האמה נותרת שפחה. היא לא הופכת לפילגש, ובוודאי לא לאישה. לפי החוק, שפחה שלילדה לבעל, לא ניתן למכור אותה על שזלזלה בגבירתה, עם זאת, מותר להשיב אותה למעמד של אמה.
שרי פעלה באופן אחר, ככתוב: "ותִַּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה". תחילה היא הפכה את השפחה הגר לאישה חופשית, ואז היא נתנה אותה לאברם במתנה כפלגש. עכשיו הגר קיבלה אוהל משלה ומעמדה העפיל לאין שיעור. אך זו כמובן היתה תוכניתו של אלוהים שרצה ללמד את אברם כיצד לחנך ילד.
הָגָר הַמִּצְרִית
ככל שעורך התורה מספק יותר פרטים על הגר כך הוא מעלה את כבודה.
כבודו של אדם:
- אדם ללא שם או לאום, כבודו הוא הנמוך ביותר.
- תוספת השם, מעלה בדרגה: תמר, זלפה ובלהה,
- תוספת העם, מעלה בדרגה: הגר המצרית, רות המואביה.
- תוספת שם אביה, עליה נוספת: "מִלְכָּה בַּת הָרָן" (בראשית יא כט).
- תוספת שם אביה ומקצועו "אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן" (בראשית מא מה).
- תוספת תוארה: "מַלְכַּת שְׁבָא" (מלכים א י ד).
מקורות
נלקח בחלקו מ-"ראש השנה: ישמעאל ילד לתרגול?" סנדובסקי - sendowski , אילן - ilan. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. 11/08/2010 http://www.articles.co.il/article/77458
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית טז ג"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.