קטגוריה:בראשית יב ב
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/אֶֽעֶשְׂ/ךָ֙ לְ/ג֣וֹי גָּד֔וֹל וַ/אֲבָ֣רֶכְ/ךָ֔ וַ/אֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑/ךָ וֶ/הְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וְאַעְבְּדִנָּךְ לְעַם סַגִּי וַאֲבָרְכִנָּךְ וַאֲרַבֵּי שְׁמָךְ וּתְהֵי מְבָרַךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאַעֲבִידְנָךְ לְעָם רָב וְאֵבָרְכִינָךְ וְאַרַבֵּי שְׁמָךְ וּתְהֵי מְבָרֵךְ: |
ירושלמי (קטעים): | לךְ לךָ ואעשׁךָ. וֵאֲמַנֵי יָתָךְ לְאוּמָא רַבָּא וַאֲבָרֵךְ יָתָךְ נ"א ואתקף שמך וְאַתְקֵף וְיֶהֱוֵי אַבְרָם לְבִרְכָן סַגְיָין: |
רש"י (כל הפרק)
"ואעשך לגוי גדול" - לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה וממעטת את הממון וממעטת את השם לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם (ס"א וזהו ואגדלה שמך הריני מוסיף אות על שמך שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם ברש"י ישן)
"ואברכך" - בממון ב"ר
"והיה ברכה" - הברכות נתונות בידך עד עכשיו היו בידי ברכתי לאדם ונח ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ ב"ר ד"א ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם
"מארצך" - והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך
"אשר אראך" - לא גלה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור כיוצא בו (בראשית כב) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק כיוצא בו (שם) על אחד ההרים אשר אומר אליך כיוצא בו (יונה ג) וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליךרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וַאֲבָרְכֶךָ – בְּמָמוֹן (בראשית רבה לט,יא).
וֶהְיֵה בְּרָכָה – הַבְּרָכוֹת נְתוּנוֹת בְּיָדְךָ. עַד עַכְשָׁו הָיוּ בְיָדִי: בֵּרַכְתִּי לְאָדָם וְנֹחַ, וּמֵעַכְשָׁו אַתָּה תְבָרֵךְ אֶת אֲשֶׁר תַּחְפּוֹץ (בראשית רבה לט,יא). דָּבָר אַחֵר: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" – זֶה שֶׁאוֹמְרִים "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם". "וַאֲבָרְכֶךָ" – זֶה שֶׁאוֹמְרִים "אֱלֹהֵי יִצְחָק". "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" – זֶה שֶׁאוֹמְרִים "אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". יָכוֹל יִהְיוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וֶהְיֵה בְּרָכָה" – בְּךָ חוֹתְמִין וְלֹא בָהֶם (פסחים קי"ז ע"ב).
מֵאַרְצְךָ – וַהֲלֹא כְבָר יָצָא מִשָּׁם עִם אָבִיו וּבָא עַד חָרָן? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ: הִתְרַחֵק עוֹד מִשָּׁם וְצֵא מִבֵּית אָבִיךָ.
אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – לֹא גִלָּה לוֹ הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו, וְלָתֵת לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר. כַּיּוֹצֵא בוֹ (להלן כב,ב): "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק". כַּיּוֹצֵא בוֹ (שם): "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיךָ". וְכַיּוֹצֵא בוֹ (יונה ג,ב): "וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דּוֹבֵר אֵלֶיךָ" (בראשית רבה לט,ט).
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(ב) "ואעשך". לעומת מה שידמה שיגיע לו נזק בהפרדו מארצו, שבהיותו בארצו הוא איש מאישי הגוי הגדול, משא"כ בהיותו לבדו, עז"א שאתה בעצמך "תהיה גוי גדול", ונגד ממולדתך יחשב שבהיותו בין אנשי מולדתו יתברך בברכתם, לא כן בהיותו כערער בערבה שיגרשו אותו אם יתברך בארץ אחרת, כמ"ש לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, עז"א ואברכך, ונגד מבית אביך יחשב כי יאבד שמו ויחוסו כי הבנים יקראו שמם ע"ש אביהם, עז"א "ואגדלה שמך", שיצא לך שם גדול בפ"ע, והוסיף "והיה ברכה", כי בשאין איש בארץ שתחול עליו ההשגחה האישיית ינהיג ה' את עולמו לפי הטבע הסדורה מבלי ישקיף על הנהגת התחתונים, אבל כשיש צדיק בארץ שיוריד ברכת ההשגחה לפי מעשיו, אז תתנהג ההנהגה הכללית לפי מעשיו, והוא הצינור המגיר ברכת שמים מעל על כל העולם, ובזה הבטיחו כי כשיבא לארץ חפץ יהיה הוא הבאר שממנו יביע מי הברכה על כל העולם, והוא יהיה אוצר הברכה להזיל מימיה מדליו:
כלי יקר (כל הפרק)
"ואעשך לגוי גדול וגו'". הורה לו שאפילו אותן שלשה תועליות המדומות שיש לך מארצך ומולדתך ומבית אביך יהיו לך גם שמה. כי אם תלך ממולדתך מקום משפחתך ותחוש שבעת הצורך לא יהיו לך אחים ולא מרחמים על זה אמר ואעשך לגוי גדול כי גם שם יצאו מחלציך משפחות רבות. ואם תחוש על ירושת הממון, הנה פה אברכך גם בממון. ואם תחוש אל השם טוב שיש לך בארצך מקום שמכירין אותך ואגדלה שמך גם פה. וכנגד מאמר לך לך היינו לעצמותיך אמר, והיה ברכה אתה תהיה מקור הברכות ע"י שתדבק במקום הקדוש ההוא אשר ממנו יוצא השפע לכל העולם והוא מקור הברכות, כי מימי הברכות מן המקדש יוצאים, וע"י דרישת הארץ הקדושה הקב"ה דורש את כל הארצות נמצא שע"י שתדבק במקום שהוא מקור הברכות תהיה גם אתה מקור לכל הברכות, וע"י שתדבק שם בשכינה יהיה פיך כפי הש"י ובידך לברך לכל מי שתרצה.
אור החיים (כל הפרק)
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ואעשך לגוי גדול. א"ל: אותה אומה שכתוב בה "כי מי גוי גדול", אני מעמיד ממך. "אתנך ואשימך" אין כתיב כאן, אלא ואעשך: משאני בורא אותך בריה חדשה את פרה ורבה. ג' גדולות וד' ברכות כתיב כאן, בשרו שהם שלשה אבות וארבע אמהות. לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים: ממעטת פריה ורביה, וממעטת היציאה, וממעטת את השם. ממעטת פריה ורביה, ואעשך לגוי גדול; ממעטת את היציאה, ואברכך; וממעטת את השם, ואגדלה שמך. לפום דאמרי אינשי: מבית לבית חלוק, מאתר לאתר נפש, ברם את לא נפש את חסר ולא ממון.
ואגדלה שמך, שיצא לו מוניטון בעולם. ד' הן שיצא להם מוניטון בעולם: אברהם, ואעשך לגוי גדול; מהו מוניטון שלו? זקן וזקנה מכאן, בחור ובתולה מכאן. יהושע, "ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ", יצא לו מוניטון בעולם; ומהו מוניטין שלו? שור מכאן וראם מכאן, על שם "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו". דוד יצא לו מוניטון בעולם, "ויצא שם דוד בכל הארצות"; ומהו מוניטון שלו? מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן, על שם "כמגדל דויד צוארך". מרדכי יצא לו מוניטון בעולם, "כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות"; ומהו מוניטון שלו? שק ואפר מכאן, ועטרת זהב מכאן.
אמר ר' יודן: קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין אתה יודע אם שלי קודמת לשלך אם שלך קודמת לשלי. משהוא אומר "מגן אברהם", אחר כך אומר "מחיה המתים".
ר' אבהו אמר: "הבט נא השמים" אין כתיב כאן אלא "השמימה"; בה"א בראתי את העולם, הריני מוסיף ה"א על שמך ואת פרה ורבה. אמר ר' יודן: אותיותיך מנין "אברככה"; מה אברככה רמ"ח, אף אותיותיך רמ"ח. לא שָׁם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם. כיצד? אברהם היה מתפלל על העקרות והיו נפקדות, ועל החולים והם מתרווחין. רב הונא אמר: לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו והוא מרויח. אמר ר' חנינא: ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו נצולות בזכותו של אברהם. ולא של יין נסך היו, אתמהא? אלא חלא מזיל חמרא: בכל מקום שיין נסך מצוי, יין של ישראל נמכר בזול. אמר ר' יצחק: ואף לאיוב עשה כן, שנאמר: "מעשה ידיו ברכת"; לא נטל אדם פרוטה מאיוב והוצרך ליטול ממנו פעם שניה. והיה ברכה, קרי ביה בריכה: מה בריכה זו מטהרת את הטמאים, אף את מקרב את הרחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים. אמר ר' ברכיה: כבר כתיב ואברככה, מה תלמוד לומר "והיה ברכה"? אלא א"ל: עד כאן הייתי זקוק לברך עולמי; מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, למאן דחזי לך למברכא בריך:
אמר ריש לקיש: ואעשך לגוי גדול, זה שאומר "אלהי אברהם". ואברככה, זה שאומר "אלהי יצחק". ואגדלה שמך, זה שאומר "אלהי יעקב". יכול יהו חותמין בכולן? תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן:בעל הטורים (כל הפרק)
ואעשך לגוי גדול וגו'. ברכו כאן ז' ברכות והם אלו. ואעשך לגוי גדול והיא הגדולה שבכולם שיעשהו לגוי שעם זאת נכלל השיעבוד והשחרור. והשנית שבהיותו אברם טרם הכניסו בברית יברכהו ברכת הממון כמ"ש ואברם כבד מאד. והשלישי שיגדל שמו מאברם לאברהם. והרביעי שיהיה הוא בעצמו ברכה. והחמישי שיברך השם מבורכיו. והששי שיאור כל מבקשי רעתו. והשביעי שיתברכו בו כל משפחות האדמה:
אשר אראך. ב' במסורה הכא ואידך בזכריה גבי גליות מלמד שהראה הקב"ה לאברהם הגליות:
אראך. בגימטריא בעננים. מלמד שהיו עננים הולכים לפניו ומראים לו הדרך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך. ג' ברכות כנגד ג' ברכות כהנים וכן מברכך ג' תגין על ך' לומר לך כי ג"פ כ' הם ס' כנגד ס' אותיות שבברכת כהנים והם יברכך יאר ישא, ואברכך, בגימטריא אברהם:
והיה. ו' במסורה והיה ברכה. והיה תמים. והיה נכון לבקר. עלה אלי ההרה והיה שם. והיה לי לאב. והיה לנו לאב. אם תהיה תמים ונכון אז תהיה ברכה ועלה אלי ההרה והיה לי לאב:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יב ב.
וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל
אברהם ידע ששרי עקרה, והיא כבר בת 65. ההצהרה "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" בישרה לו שיהיה לו יורש, אולי לא משרי אבל יהיה לו בן. הבן יגדל ויהיו לו בנים. כולם יישארו ביחד, אחים ערבים אחד לשני, ויהיו לגוי גדול.
"גוֹי גָּדוֹל" זהו תיאור יחסי. מה שגדול לאחד יכול להיות קטן לאחר. אלוהים לא הבטיח לאברהם 'גוי גדול מאוד מאוד' או 'עצום ורב' או 'מעצמת על לתמיד'. ההבטחה 'ככוכבי השמים' הינה מתייחסת לזמן אינסופי ולא לכמות אינסופית בזמן מסוים. לישמעאל אדוני אמר: (ביאור:בראשית יז כ), כלומר בכמות, אך לא בזמן.
וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ
הגוי הגדול הזה שעתיד לבוא יזכור לברכה את אברהם אביהם הקדמון. כלומר, הגוי הזה יצליח ויכשל, ירבה ויפחת, אך תמיד יזכור לטובה את אברהם ויברך אותו. לפי דברי אלוהים, העם ימשיך לתמיד: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וסְּפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוכַּל, לִסְפֹּר אֹתָם; ויַֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו ה). המשמעות כאן היא אינה שיום אחד יהיו לאברהם כל כך הרבה צאצאים "כּוֹכָבִים", אלא שבכל הדורות יהיו מספר אנשים מזרעו, ולהם יהיו ילדים שימשיכו את הברכה לנצח, ככוכבי השמים, לאין מספר.
וֶהְיֵה בְּרָכָה
"וֶהְיֵה בְּרָכָה"
- זה איחול להצלחה,
- זאת פקודה להביא ברכה לעולם.
בני אברהם יהיו לגוי גדול. תהיה להם הצלחה חברתית וכלכלית. הם יהיו ברכה לעצמם ולאחרים. אסור להם להצליח על חשבון אחרים. הם חייבים להביא הצלחה לכולם. אלוהים פוקד עליהם לעמול ולדאוג לגויים סביבם כדי להראות את ברכת אלוהים שמקבלים המאמינים בו, והמצטרפים לעמו. אלוהים מטיל חובה על בני אברהם לפעול בדרך אלוהים של "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט), ולשמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה).
במשך שנים רבות היהודים הביאו תועלת וברכה כלכלית ומוסרית לערים בהם הם שכנו. אנשים ושליטים הכירו בערכם ושמרו עליהם.
- כך יצחק מצא ברכה בגרר - ככתוב: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה" (ביאור:בראשית כו יב).
- כך יעקב הביא ברכה ללבן - ככתוב: "אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ; נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז).
- כך יוסף הביא ברכה לפוטיפר במצרים - ככתוב: "וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (ביאור:בראשית לט ה).
- כך יוסף הביא ברכה והצלה לפרעה ומצרים - ככתוב: "הֶחֱיִתָנוּ; נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז כה).
- כך יונה הציל את נינווה - ככתוב: "וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה" (יונה ג י).
- וכך פעל מרדכי עבור אחשורוש - ככתוב: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו. דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (ביאור:אסתר י ג).
- ישנם דוגמאות נוספות בהיסטוריה של ספרד, פורטוגל, מרוקו, מצרים, תורכיה, הולנד, פולין, אוקרינה, הונגריה, גרמניה, ארה"ב. לכל מקום שהיהודים באו הופיעה פריחה כלכלית, ופגיעה בהם הביאה דעיכה.
אולם בשלב מסוים, היהודים איבדו את הבסיס הכלכלי שלהם:
- הדתיים התרכזו בתוך עצמם בבידוד, התנכרו לתפקידם להביא רווח וברכה לגויים, איבדו את ערכם לשליטים, וצרות באו עלינו.
- החילונים התפזרו וחיפשו דרכים לשיפור חיי האדם, ומתוך שאיפה לאדיאל מוסרי, פיתחו סוציאליזם (שהפך לקומוניזם הרסני). (לו אלוהים היה חושב שבני אדם צריכים לחיות כנמלים, הוא היה יוצר אותנו חסרי חופש בחירה לעשות את הטוב והרע וללמוד את תורתו.)
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית יב ב"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.