ברטנורא על התורה/בראשית/יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ברטנורא על התורה · בראשית · יב· >>

א[עריכה]

לך לך להנאתך ולטובתך. פי' דדייק ליה מייתורא דלך שהיה לו לכתוב לך מארצך ועכשיו שכתב לך משמע בשבילך כלומר ההליכה תהיה להנאתך ולטובתך. ונראה שזה שכתב רש"י שני דברים להנאתך ולטובתך היינו משום דאשכחן טובה שאינה הנאה והנאה שאינה טובה לכך השמיענו שתיהן ואי קשיא מהו לך שהרי פי' אח"כ ואעשך לגוי גדול כדפי' רש"י. י"ל דבא להשמיענו דמשעת ההליכה תתחיל הנאה וטובה קודם שיגיע לארץ ואין להקשות לשתוק מואעשך ואברכך דהא כבר שמעינן מייתור דלך. וי"ל שהפסוקים הבאים אחר זה היו פי' דלך דהיינו ההנאה והטובה: לך לך להנאתך ולטובתך ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך גורמת וכו'. נ"ל דלכך פי' ואעשך קודם שיפרש מארצך וממולדתך הקודם לו בפסוק משום דקשה לו אחר שפי' להנאתך ולטובתך שר"ל ושם אעשו אם כן אמאו אצטריך למכתב ולכך פי' לפי שהדרך גורמת ג' דברים אעפ"י שהבטיחו כבר שיהיו לו בנים כשאמר לו לך להנאתך ולטובתך מכל מקום באולי לא יהיה לגוי גדול שהדרך ממעטת ג' דברים לכך כתיב ואעשך לגוי גדול וסיים לפרש כל הפסוק אחר כן חזר לענין ראשון. מהר"ר: מארצך וממולדתך ומבית אביך. נראה לפרש דלכך הזכיר שלשתם לתת לו טעם מדוע מצוה עליו ללכת משם מארצו ומולדתו ובית אביו כולן שוין לרשע ואין בהן טוב והאדם למד את דרכיו או מפני ארצו או ממשפחתו או מכית אביו:

ב[עריכה]

ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך גורמת וכו' ואח"כ פי' מארצך וממולדתך וכו'. קשה למה לא פי' המקרא על הסדר. י"ל שעשה כן כדי לסמוך ואעשך לגוי גדול למה שפי' לך להנאתך ולטובתך להשמיענו כיצד היא הנאתך וטובתך שאעשך לגוי גדול כמו דמפרש ואזיל לך לך להנאתך ולטובתך ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך גורמת וכו'. נ"ל דלכך פי' ואעשך קודם שיפרש מארצך וממולדתך הקודם לו בפסוק משום דקשה לו אחר שפי' להנאתך ולטובתך שר"ל ושם אעשו אם כן אמאו אצטריך למכתב ולכך פי' לפי שהדרך גורמת ג' דברים אעפ"י שהבטיחו כבר שיהיו לו בנים כשאמר לו לך להנאתך ולטובתך מכל מקום באולי לא יהיה לגוי גדול שהדרך ממעטת ג' דברים לכך כתיב ואעשך לגוי גדול וסיים לפרש כל הפסוק אחר כן חזר לענין ראשון. מהר"ר: מארצך וממולדתך ומבית אביך. נראה לפרש דלכך הזכיר שלשתם לתת לו טעם מדוע מצוה עליו ללכת משם מארצו ומולדתו ובית אביו כולן שוין לרשע ואין בהן טוב והאדם למד את דרכיו או מפני ארצו או ממשפחתו או מכית אביו: ואברכך בממון. קשה מנא לו שבממון. י"ל שכן מצינו במקום אחר שנאמרה ברכה אצל הממון שנא' ברכת ה' היא תעשיר. ד"א ואעשך לגוי גדול זה שאומר ה' אלהי אברהם וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' הראשון והיה ברכה אין לו הדבקות עם הכתוב שלמעלה שהואיל ולא בא (נ"ל חסר אלא) להבטיחו על ג' דברים אין טעם לכתוב בכאן והיה ברכה אבל לפי זה הפי' האחרון הרי הוא דבק עם מה שלפניו כמבואר. (ומה שאומר חתימת מגן דוד הוא משום דכתיב ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ כדאיתא בערבי פסחים):

ו[עריכה]

ויעבור אברם בארץ נכנס לתוכה. עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבאו לשכם וכו'. נראה דדייק ליה מלישנא דויעבור שהיה לו לומר ויבא עד מקום שכם דלישנא דויעבור משמע דרך העברה שלא רצה להשתקע בשום מקום עד היותו בשכם להתפלל על בניו וכן עד אלון מורה לראות הר גריזים ששם קבלו התורה וכו'. מהר"ר: אלון מורה הוא שכם ששם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם יקבלו ישראל שבועת התורה וכו'. קשה מנא לו דבר זה י"ל דנפקא ליה מדכתיב אלון שהוא לשון אלה ומורה לשון הוראה והרי הוא כאילו כתיב אלון ההוראה כמו שאמר ששם קבלו שבועת התורה: והכנעני אז בארץ הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה וכו'. קשה שהרי בפ' שלא לך כתב שבנה חם חברון לכנען בנו ונראה שבחלקו של כנען נפלה ואיך אומר בכאן שבחלקו של שם נפלה. י"ל שארץ ישראל שבצד דרום לבדה נפלה בחלקו של שם ולפי' היה אברם הלוך ונסוע הגנבה אבל שאר ארץ ישראל נפלה בחלקו של חם ואעפ"י שכתוב ויעלו בנגב ויבא עד חברון דמשמע שגם חברון היתה בצד הנגב אין זו הוכחה שכן פי' המקרא ויעלו המרגלים לצד דרום כלומר מנגב למחנה ישראל: והכנעני אז בארץ. נראה דכתו' זה הפסוק לישב מה טעם העתיק אברהם את עצמו משם אחרי שנראה אליו ה' שם והיה המקום מוכן לנבואה ולכך כתב והכנעני אז כארץ שהיה עושה מלחמה ולכך נסע משם. מהר"ר:

ז[עריכה]

ויבן שם מזבח נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל עליהם וכו'. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתי' והעי מקדם למאי אצטריך וכן (נ"ל וכי) בכל מקום שהיה לן אברם ספר לנו הכתו' את גבולותיו הסמוכין אלא לא נכתב והעי מקדם אלא לאשמועינן שנתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל עליהם:

יב[עריכה]

והרגו אותי ואותך יחיו. קשה למה פחד פן יהרגוהו היה לו לדאג יותר פן יקחו את אשתו בחזקה מבלתי הריגתו. י"ל שהאומות גדרו עצמן בעריות ואלו היו לוקחין אשתו מבלי הריגתו היו חייבין על כל ביאה וביאה לכן פחד פן יהרגוהו שטוב להם להרוג ולעבור עברה אחת מלעבור עבירות הרבה. ועכשיו ע"י מעשה הכיר בה ראיתי במדרש אגדה שעבר את הנהר וגלתה שוקה מתוך כך הכיר ביופיה:

יג[עריכה]

למען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות וכו'. קשה והלא כתיב ושונא מתנות יחיה ואיך היה אוהב שיתנו לו מתנות. י"ל שמה שכתוב ושונא מתנות יחיה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתנו לו מתנות:

יד[עריכה]

ויהי כבוא אברם מצרימה. היה לו לומר ויהי כבואם אלא מלמד שהטמינה בתיבה וכו'. קשה שעדיין היה לו לכתוב ויהי כבואם שהרי היה לוט עמהם א"ת לא חשש הכתוב להזכיר אלא העקר שהוא אברם א"כ למה שאל רש"י שהיה לו לכתוב ויהי כבואם. י"ל שעל האמת דרך המקרא בכל מקום להקפיד על העיקר ולא על הטפל אבל כאן כיון שעקר הפרש' מדבר בענין שרה וגם בפסוק שלמעלה אמר שאברם היה מדבר עם שרי וא"כ היה לומר ויהי כבואם לשון רבים שגם שרה היתה עקר במקום זה אלא שהטמינה וכו':

יז[עריכה]

וינגע במין ראתן לקה שהתשמיש קשה לו. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתיב על דבר שרי כלומר שנתנגע נגע המועיל לשרי שלא יטמאנה והיינו ראתן שהתשמיש קשה לו כרצון שרי אשת אברם: וינגע ה' את. צריך לישב מה טעם גבי אבימלך בא אליו הקב"ה בחלום להזהירו ולפרעה לא בא י"ל דנלקחה שרה בית פרעה קודם שיאמר עליה אחותי היא רק בהזכרת פרעה לאברם דכתיב למה אמרתי אחותי היא ואולי לא אמר זה רק אחרי הלקחה אבל גבי אבימלך כתיב ויאמר אברם אל שרה אשתו אחותי היא ואח"כ וישלח אבימלך ויקח את שרה. ועוד כי אבימלך עשה כל החקירות שהיה יכול לעשות שהרי שאל לה ולעבדיה ולשפחותיה דכתיב והיא גם היא אמרה אחי הוא מייתורא דגם מרבינן כל בני הבית ולכן לא ענה לו אברם מאומה כששאל לו למה אמרת אחותי היא כמו שעשה לו לאבימלך כמו שאמר לו כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי וכו'. מהר"ר: