בראשית רבה לט ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · לט · ט · >>


הוסף ביאור

ט. [עריכה]

אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב "לֶךְ לְךָ" ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם הראשונה ממה דכתיב (בראשית כב, ב): "אל ארץ המוריה" הוי השנייה חביבה מן הראשונה.
אמר רבי יוחנן "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" מארפכי שלך "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" זו שכונתך "וּמִבֵּית אָבִיךָ" זו בית אביך "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה הוא דעתיה דרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן (שם) א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמר לו "אשר אהבת" א"ל ואית תחומין במעיא א"ל "את יצחק" ולמה לא גלה לו כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר כך "אל הארץ אשר אראך" "על אחד ההרים אשר אומר אליך" (יונה ג, ב): "וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך" (יחזקאל ג, כב): "קום צא אל הבקעה ושם אדבר אֹתְךָ":