קטגוריה:בראשית טז ב

שרי לא מודה בעובדה שמשהו לא כשורה עמה ושהיא לא יכולה להיכנס להריון. היא בטוחה שהכל בסדר איתה ושאלוהים החליט שהיא לא תכנס להריון. יתר על כן, היא מאשימה את אלוהים בעקרותה.

למעשה שרי צדקה – אלוהים באמת גרם לעקרותה, וזאת כדי להעניק לאברהם זמן להתבגר, לרכוש ניסיון חיים, להתעשר, להאמין בלב שלם באלוהים, ולהתאמן בגידול ילד על ישמעאל.

שרי הציעה לאברם לשכב עם שפחתה כדי שזאת תהרה לו בן, ככתוב: "בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אולַּי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה". אברם שמע בקולה ובא אל שפחתה הגר. "בֹּא נָא" מציין בקשה ותחינה, כלומר יש כאן בקשה מכובדת של אישה מבעלה.

השימוש במילה "וַיִּשְׁמַע" אינו מעיד על כך שאברם רק שמע את שאמרה, אך לא עשה דבר. לדוגמא, אלוהים אמר לאדם: "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ", (בראשית ג יז) כאשר הכוונה היא 'שמעת ועשית'. בהמשך אלוהים גם פקד על אברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב), כאשר גם כאן הכוונה היא 'שמע ועשה'. בנוסף, ניתן למצוא גם את צירוף המילים הללו במשפט המפורסם: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז).

אברם שמע לקול שרי, אבל לא לקח את הגר, אחרת שרי לא היתה צריכה לקחת ולתת אותה לאברם (ביאור:בראשית טז ג).

"אֶל שִׁפְחָתִי" מעיד שהגר נשארה שפחתה של שרי גם לאחר שאברם בא אליה.

השימוש במילים "בֹּא נָא" מציין גם שאברם בא לאוהל שרי כדי לשכב עם הגר, ולא הלך לאוהלה של הגר.

רק בהמשך שרי נתנה לאברם את הגר שתהיה "לוֹ לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית טז ג). כלומר, בהתחלה הגר נשארה שפחתה של שרי, ואברם בא אליה באוהלה של שרי, כך שאם ייוולד להגר בן, שרי תוכל לקחת אותו כאילו היה בנה שלה.

השיחה הזאת היא השיחה הראשונה שמופיעה בין שרי ואברם, ונאמר: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי". בסוף הסיפור שרה מדברת בפעם האחרונה ואמרה לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ" (ביאור:בראשית כא י), ואלוהים פוקד על אברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב), כי אברהם סרב לשמוע בקולה, וכך נסגר המעגל.

בחוקי חמורבי מספר 144 עד 146 מתואר מקרה דומה של איש שאישתו לא הביאה לו ילדים, והוא רשאי לקחת פילגש, אלא אם אשתו נתנה לו את שפחתה. שרי השתמשה בחוקים האלה, אבל בניגוד לחוק, היא התכוונה לקחת את הבן לעצמה. בחוקי חמורבי מופיע אימוץ ילדים זרים על ידי הבעל, אך תמיד האם המקורית נשארת אימו של הילד. תהליך כזה, כמו שמתואר כאן, של הבאת שפחה לבעל, לקיחת תינוקה ואימוצו על ידי אשת הבעל, אינו מופיע בחוקי חמורבי, אבל אין זה מן הנמנע במידה והבעל מסכים לכך. אנו רואים שלבת פרעה לא היתה בעיה לקחת ולאמץ תינוק בוכה שהוסתר בתיבה בתוך הסוף, ככתוב: "ותַַּחְמֹל עָלָיו ותַֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב ו) ותקחהו "ויְַהִי לָהּ לְבֵן" (שמות ב י).

סביר שאברם לא שם לב ששרי מתכוונת לקחת את הבן, והוא המשיך לפעול לפי חוקי חמורבי, שהבן יהיה שלו, אבל לא של שרי, ולכן שרי כועסת עליו: "חֲמָסִי עָלֶיךָ" (ביאור:בראשית טז ה), כי אברם התכוון להחזיק את הגר כפלגשו או אשתו, ולא השיב אותה לשרי מיד לאחר שהגר נכנסה להריון. סביר שאלוהים נתן לאברם ילד לתרגול לפני ששרה תלד, ואלוהים לא רצה ששרי תקח את הילד כבנה. הסכסוך הזה ניתק את הקשר בין שרי לבנה של הגר.

• "אִבָּנֶה" מופיע בגוף ראשון, והמילה מבוססת על המילה בן, לכן הכוונה היא ששרי תבנה ותקים את ביתה ומשפחתה מהגר, ככתוב: "כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד יא). כלומר שרי תיקח לעצמה את התינוק שהגר תלד, כפי שנכתב על נעמי: "יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי" (רות ד יז), ורחל: "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ ... וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (ביאור:בראשית ל ג), ניתן לראות שהיא באמת חשבה לקחת את הילד לעצמה.
• כאשר רחל הזמינה את יעקב לשפחתה היא תיארה מנהג של לידה על ברכי האם המאמצת: "הִנֵּה אֲמָתִי ... בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (ביאור:בראשית ל ג). המנהג הזה לבטח היה מקובל וידוע באותה תקופה, ולכן שרי ואברם כנראה הכירו אותו. עם זאת, שרי השמיטה את המילים "וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי", ובכך היא רמזה שבסופו של דבר היא אולי לא תיקח את התינוק לעצמה, אלא 'תבנה' את משפחתה בצורה אחרת.
• ייתכן שאחרי כל כך הרבה שנות נישואין וניסיונות להביא ילד, אברם התעייף והתייאש, ושרי רצתה לעורר באברם את הצורך המיני בעזרת השפחה הצעירה, וכך הוא יבוא גם אליה.
• ייתכן ששרי רצתה לבדוק אם הבעיה היא אצל אברם, וכבודה יבנה כאשר היא תדע שאברם אינו מסוגל להכניס את הגר להריון.
• אין אפשרות לדעת אם שרי ידעה זאת, אבל קיימת אמונה שלאחר אימוץ ילד, האישה נרגעת וסוף סוף נכנסת להריון. ^[1]
• שרי רצתה שברכת אלוהים לאברם תתקיים. אלוהים הבטיח לאברם: "כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הואּ יִירָשֶׁךָ" (ביאור:בראשית טו ד). אך לא הזכיר אותה. לכן זו חובתה לעזור לאברם לקבל בן מאישה אחרת. התנהגות זו של שרי, שבעצם רק חיפשה את טובתו של אברם, הביאה לכך שלאחר מכן אלוהים הבטיח לאברהם שיהיה לו זרע משרי.

בכל אופן, עם הזמן נוצרה תחרות בין שתי הנשים, וכאשר הגר נכנסה להריון היא כנראה הביעה את שמחת ניצחונה בצורה מופגנת – דבר שבוודאי פגע בשרי, שהתאמצה כל כך להעניק בן לאברם. שרי לא דאגה להגר במהלך הריונה, כך שסביר להניח שהיא לא רצתה את התינוק של הגר כבר מההתחלה.