מ"ג בראשית טז ג

מקראות גדולות בראשית

<< · מ"ג בראשית טז · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

תרגום

​ ​

אונקלוס:	וּדְבַרַת שָׂרַי אִתַּת אַבְרָם יָת הָגָר מִצְרֵיתָא אַמְתַּהּ מִסּוֹף עֲסַר שְׁנִין לְמִתַּב אַבְרָם בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן וִיהַבַת יָתַהּ לְאַבְרָם בַּעְלַהּ לֵיהּ לְאִתּוּ׃
ירושלמי (יונתן):	וְדַבָּרַת שָרַי אִתַּת אַבְרָם יַת הָגָר מִצְרֵיתָא אַמְתָהּ מִסוֹף עֶשֶר שְׁנִין לְמֵיתַב אַבְרָם בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וַחֲרַרְתָּא וְיַהֲבָא יָתָהּ לְאַבְרָם בַּעֲלָהּ לֵיהּ לְאִנְתּוּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ותקח שרי" - לקחתה בדברים אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה (ב"ר)

"מקץ עשר שנים" - מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת (יבמות סד)

"לשבת אברם וגו'" - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לא"י

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

מקץ עשר שנים — העתיקו קדמונינו ז"ל (יבמות סד א), שלא ישהא אדם עם אשתו יותר מעשר שנים אם לא תלד, וזה הפסוק הוא כדמות אסמכתא, וטוב הוא:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"מקץ עשר שנים" - מועד הקבוע לאשה ששהתה עם בעלה י' שנים ולא ילדה חייב לישא אחרת לשבת אברם בארץ כנען מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שבא לארץ ישראל לשון רש"י והטעם הזה איננו יפה שישיבת חוצה לארץ הלכה פסוקה היא שאינה עולה לשום אדם בעולם ומשנה ששנינו בה (יבמות סד) בכל אדם היא ואם היה מפני ההבטחה הזו לאברם היתה עולה לשאר האנשים וכבר טעו בה גם כן מן המפרשים טעות אחרת שאמרו שאין דין היושב בחוצה לארץ להוציא האשה ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה ולא שישא אחרת ואין הענין כן אבל הכוונה לומר שאם היה אדם עם אשתו בחוצה לארץ חמש או עשר שנים ובאו לארץ ישראל שנותנין להם זמן עשר שנים מעת ביאתם לארץ אולי בזכות הארץ יבנו וכן עשו אברהם ושרה מנו מעת בואם שם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

(ג) "ותקח שרה", באר שבזה לא ויתרה דבר מן האישות שלה, כי לא הוציאה לחירות בזה, כי עדיין היתה "שפחתה" קנין כספה, והיא נשארה אשת אברם לבדו ובמדרש לו לאשה ולא לאחר, ר"ל שלא היה יכול למכרה כי נשארה קנין שרה, וזה עשתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, כפי הדין שצריך להמתין עשר שנים כמ"ש חז"ל:

 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

[עריכה]

ותקח שרי אשת אברם את הגר. לקחתה בדברים, אמרה לה: אשריך שאת מידבקת לגוף הקדוש הזה:

תנו רבנן: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל, ויוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה לבנים ממנה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען. ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. לפיכך היה הוא חולה או היא חולה, או שהיו שניהם חבושין בבית האסורין, אין עולה להן מן המנין. א"ל רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק? דכתיב: "ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. א"ל: יצחק עקור היה. אי הכי אברהם נמי עקור היה? אלא ההיא מבעיא ליה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי ליחיס בהן שנותיו של יעקב:

ותתן אותה לאברם אישה, ולא לאחר. לאשה, ולא לפילגש.

<< · מ"ג בראשית · טז · ג · >>