ילקוט שמעוני על בראשית טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ילקוט שמעוני על בראשית · טז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

כתיב: "אל תגזל דל" וגו'. עני במה יקרא שמו לפניך? עשיר יקרא שמו על שם זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, אבל עני במה יקרא שמו לפניך? על שם בנו; כיצד? עמד בנו וקרא בתורה, אומר: בן מי הוא? זה אומר: בן פלוני עני הוא. וכן הוא אומר: "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש". פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאתי זקן אחד. אמר לי: רבי, מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם? אמרתי לו: בני, מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהן ומצרפן בהן, כדי שירבו רחמים לפניו. צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק ע"ה שנה, והרבו רחמים עד שבא יצחק ושמחו בו. צא ולמד מרבקה, שהיתה עקרה כ' שנה, והרבתה רחמים עד שבא יעקב ושמחו בו. צא ולמד מרחל, שהיתה עקרה י"ד שנה משני ילדים, והרבתה רחמים עד שבאו שניהן ושמחה בהן. צא ולמד מחנה, שהיתה עקרה י"ט שנה וששה חדשים, עד שבא שמואל ושמחה בו.

ושרי אשת אברם לא ילדה לו. "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". מהו "מכרה"? עיבורה, כמה דאת אמר: "מכורותיך ומולדותיך". אברהם היה גדול מנחור שנה, נחור גדול מהרן שנה, [נמצא] אברהם גדול מהרן שתי שנים; [שנה] לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה. הרן מוליד לשש, ואברהם אינו מוליד.

ושרי אשת אברם לא ילדה לו. ר' יהודה אומר: לו לא ילדה; אילו נשאת לאחר ילדה. רבי נחמיה אומר :לא לו ולא לאחר. ומה מקיים ר' נחמיה אומר לא ילדה לו? אלא לו ולה.

ולה שפחה מצרית. שפחת מלוג היתה, והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשאי למכרה. בעו מריש לקיש: מהו דתניא מלוג? אמר להו: כמה דאת אמר, מלוג, מלוג!

אמר רבי שמעון בן יוחאי: הגר בתו של פרעה היתה. כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נתן לה בתו, אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר. הדא הוא דכתיב: ולה שפחה מצרית ושמה הגר, הא אגריך. אף אבימלך, כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נתן לה בתו לשפחה, אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר; הדא הוא דכתיב: "בנות מלכים ביקרותיך", בנותיהם של מלכים. "נצבה שגל לימינך", זו שרה:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה'. אמרה שרה: יודעת אני מהיכן היא מכתי; לא מפני כשפים ולא מפני קמיע שאני צריכה, אלא עצרני ה' מלדת.

אולי אבנה (גם אנכי) ממנה. תני: כל מי שאין לו בנים [כאילו מת], כאילו הרוס. כאילו מת, שנאמר: "ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". כאילו הרוס, אולי אבנה ממנה, ואין בונין אלא ההרוס.

וישמע אברם לקול שרי. לקול רוח הקודש שבה, כמה דאת אמר: "ועתה שמע לקול דברי ה'".

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותקח שרי אשת אברם את הגר. לקחתה בדברים, אמרה לה: אשריך שאת מידבקת לגוף הקדוש הזה:

תנו רבנן: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל, ויוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה לבנים ממנה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען. ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. לפיכך היה הוא חולה או היא חולה, או שהיו שניהם חבושין בבית האסורין, אין עולה להן מן המנין. א"ל רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק? דכתיב: "ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. א"ל: יצחק עקור היה. אי הכי אברהם נמי עקור היה? אלא ההיא מבעיא ליה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי ליחיס בהן שנותיו של יעקב:

ותתן אותה לאברם אישה, ולא לאחר. לאשה, ולא לפילגש.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבוא אל הגר ותהר. מביאה ראשונה נתעברה. אמר ר' אלעזר: לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. התיבון ליה, והכתיב: "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן"? אמר ר' תנחום: שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה. אמר ר' חנינא בן פזי: הקוצים הללו אינן לא נכושין ולא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן יוצאים ומתרוממות ועולין; החטים הללו כמה צער וכמה יגיעה עד שיעלו. ולמה נתעקרו האמהות? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן; הדא הוא דכתיב: "יונתי בחגוי הסלע" וגו', מפני מה עקרתי אתכם? בשביל "הראיני את מראיך". רבי חנינא בר פפא אמר: כדי שיהו מתרפקות על בעליהן בנוין. ר' חייא בר אבא אמר כדי שיצאו רוב השנים בלא שעבוד. ר' מאיר אומר: כדי שיהנו מהן בעליהן, שכל זמן שאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתועבת מבעלה, שכל צ' שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באו לשאול בשלומה, והיא אומרת להם: צאו ושאלו בשלום של עלובה זו, והגר אומרת להם: שרי גברתי אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת; אילו היתה צדקת, ראו כמה שנים לא נתעברה, ואני בלילה אחת נתעברתי. ושרי אומרת: עם דא אנא משגחא מיסב ומיתן? הלואי נסיב וניתן עם מרה.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך. ר' יודן בשם ר' יהודה בר רבי סימון: חומסני אתה בדברים, למה? שאתה שומע בזיוני ושותק. ר' אבא בר כהנא אמר: יבעי דיני גביך. משל לשני בני אדם שהיו חבושין בבית האסורין, נמצא המלך עובר. א"ל חד: תבע דקיון דידי! אמר: אפקוניה. א"ל חבריה: יבעי דיני גבך! אילו אמרת "תבע דקיון דידן", כמה דאפקך הוה מפקי לי; עכשיו שאמרת "דקיון דידי", לך אפיק, לי לא אפיק. כך אמרה שרה: אילו אמרת "ואנו הולכים ערירים", כמה דיהיב לך כן יהב לי; וכדו דאמרת "ואנכי הולך ערירי", לך יהיב, לי לא יהיב. משל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע מן המלך, א"ל חד: אשאיל לי זרע! אמר המלך: הבון ליה. א"ל חבריה: יבעי דיני גבך! אילו אמרת "אשאיל לן זרע", כמה דיהב לך כן הוה יהב לי; עכשיו דאמרת "אשאיל לי", לך יהב, לי לא יהב. הכא נמי, אילו אמרת: "הן לנו לא נתתה זרע", כמה דיהיב לך הוה יהיב לי; וכדו דאמרת: "הן לי לא נתתה זרע", לך יהיב, לי לא יהיב. ר' נחמיה בשם ר' אבין אמר: חימסה בפניו. ורבנן אמרי: ארבע מדות נאמרו בנשים, גרגרניות וכו' אף אוסטטניות. חמסי עליך וכו' (כדכתוב ברמז כ"ד):

אמר רבי חנן: כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה, שנאמר: ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, וכתיב: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". והני מילי דאית ליה דיינא בארעא. אמר ר' יצחק: אוי לו לצועק יותר מן הנצעק. תניא נמי הכי: אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע, אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק:

שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם: קיר נטוי, ועיון תפילה, ומוסר דין על חבירו:

ישפוט ה' ביני וביניך, ובנך כתיב. כבר כתיב "ויבוא אל הגר ותהר", ומה ת"ל "הנך הרה"? אלא מלמד שנכנסה בה עין הרע והפילה עוברה. אמר ר' חנין: אילו אלישע הנביא אמרה ברוח הקדש די.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך וגו'. אמר לה: מה איכפת לי, לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב: "לא תתעמר בה" וגו', ודא מאחר שצערנו אותה אנו משעבדים אותה? לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב: "לעם נכרי לא ימשול למכרה" וגו', וזו מאחר שעשינוה גבירה, נעשה אותה שפחה? לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה.

ותענה שרי ותברח מפניה. ר' אבא בר כהנא אמר: מנעתה מתשמיש המיטה. רבי ברכיה אמר: קפחתה בקורדיקון על פניה. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר: דליין וסנדלריאות הוליכה לה למרחץ.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

בדרך שור. באורחא דחלוצא.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר הגר שפחת שרי. מתלא אמר: אם אמר לך חד: אודניך דחמר, לא תהימן. תרין, עביד לך פרומי. כך אברהם אמר: "הנה שפחתך בידך"; המלאך אמר: הגר שפחת שרי; ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. מנא הא מילתא דאמרי אינשי: חברך קרייך חמרא, אוכפא מוש לגביך? דכתיב: ויאמר הגר שפחת שרי וגו'.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך. אף על פי שתתעני תחת ידיה:

כמה מלאכים נזדווגו לה? ר' חמא בר חנין אמר ה', כל מקום שנאמר אמירה מלאך הוא. רבנן אמרין ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך. אמר ר' חייא: בוא וראה כמה בין אחרונים לראשונים. מנוח אמר לאשתו: מות נמות כי אלהים ראינו; והגר שפחת שרי רואה חמשה מלאכים בזה אחר זה ואינה מתיראה מהם. אמר ר' חייא: צפרנן של אבות ולא כרסן של בנים. אמר ר' יצחק: "צופיה הליכות ביתה", בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו והיתה רגילה לראות בהם.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וקראת שמו ישמעאל. נקרא בשמו עד שלא נולד וכו' (כדכתוב ברמז מ"ה).

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

והוא יהיה פרא אדם. ר' יוחנן אמר: שהכל גדלין בישוב והוא גדל במדבר. ריש לקיש אמר: פרא אדם ודאי, שהכל בוזזין ממון והוא בוזז נפשות. ידו בכל ויד כל בו, [קרי ביה כלבו], ידו ויד כלבו שוות: מה כלבו אוכל נבלות אף הוא אוכל נבלות. אמר ר' אלעזר: אימתי יד כל בו? כשיבוא אותו שכתוב בו: "וכל די דארין בני אנשא וחיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהו",ן הדא הוא דכתיב: "לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל", שעצרן במדבר והרגן.

על פני כל אחיו ישכון. הכא אמר ישכון, ולהלן את אמר: "על פני כל אחיו נפל"? אלא כל הימים שהיה אברהם אבינו קיים, ישכון; כיון שמת, "נפל". עד שלא פשט ידו בבית המקדש, ישכון; משפשט ידו בבית המקדש, "נפל". בעולם הזה ישכון, אבל לעתיד לבוא "נפל":

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותקרא שם ה' הדובר אליה. על ידי מלאך. ר' יהודה בר רבי סימון ור' יוחנן בשם ר' אלעזר בר ר' שמעון: מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת‏[1], ואף היא על ידי עילה. רבי אבא בר כהנא בשם ר' בירי אמר: כמה דברים וכמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה, שנאמר: "ויאמר לא כי צחקת". והכתיב: ותקרא שם ה' הדובר אליה? ר' יהושע בר ר' נחמיה בשם רב אידי: על ידי מלאך. והכתיב: "ויאמר ה' לה"?‏[2] ר' לוי בשם ר' חנינא בר ר' חמא אמר: על ידי מלאך. ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: על ידי שם.

אתה אל ראי. אמר ר' איבו: אתה הוא הרואה בעלבונם של עלובים.

כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי. אמרה: לא די שנזקקתי לדבור, אלא למלכות, כמה דאת אמר: "כי הביאותני עד הלום". לא די שנזקקתי עם גברתי, אלא ביני לבין עצמי. אמר ר' שמואל, משל למטרוניתא שאמר לה המלך: עברי לפני. עברה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה, וצמצמה פניה ולא ראתה המלך, והשפחה ראתה:

  1. ^ שרה.
  2. ^ ברבקה.