[יב] איה המקום שתאמר עליו מזה באתי. דאם לא כן מאי "אי מזה". ומה שהלשון כך 'איזה המקום שתאמר עליו מזה' ואין הלשון 'מאיזה באתה', מפני כי זה הלשון רצה לומר מה תעשה בכאן, ואז שואל "אי מזה באת" כלומר איה המקום שתאמר עליו מזה באתי לשאלת מה תעשה בכאן, ודרך להשיב מזה המקום באתי לכאן לצורך דבר זה, ולפיכך השיבה הגר "מפני שרי גברתי אנכי בורחת", שמזה תלמוד כי לא היתה השאלה רק מה ענינך לכאן:
אי מזה — כמו "איה", וכן "אי הבל" (בראשית ד ט). וטעם מזה, מקום, כאילו אמר: אי מזה מקום באת?
בורחת — נפתח הרי"ש בעבור אות הגרון שהוא אחריו, וכן: "בורחת כל העיר" (ירמיהו ד כט); "והיא כפורחת" (בראשית מ י); "ברחת ובמזרה" (ישעיהו ל כד); וכן: "יודעת איש" (במדבר לא יז), בעבור אותיות הגרון שהם אחה"ע, וכן משפט הלשון, אין זר אתנו:
הגר שפחת שרי. כבר היינו יודעים כי שפחת שרי היתה שכבר הזכיר למעלה ולה שפחה מצרית ושמה הגר.
אבל יתכן לפרש כי המלאך הזכיר שפחת שרי לשני ענינים, הא' להורות שאין דבור המלאך בא אל המצרית הזאת כי אם לכבוד שהיתה שפחת שרי. והשני לקיים השפחות והעבדות שתהיה משועבדת לשרי כל ימיה, וכמו שאמר לה שובי אל גברתך וגו', וגם זרעה עתידין שיהיו משועבדין לזרעה של שרה באחרית הימים.
"אי מזה באת ואנה תלכי" כלומר הביטי וראי מאיזה מקום נסעת כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים והנך הולכת בח "ל אל מקום טמא ואנשי רשע:
" אנכי בורחת" איני הולכת אל מקום מכוון מאתי אלא יצאתי כדי לברוח:
(ח) "הגר שפחת שרי", העיר אזנה שהיא עדיין שפחה לשרי וחפשה לא נתן לה. ע"כ שימי אל לבך" אי מזה באת" ממקום קדוש כזה, "ואנה תלכי" למצרים מקום הטומאה והזמה, ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה ותאמר" מפני שרי גברתי אנכי ברחת" שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה:
ברחת. ב' במסורה הכא ואידך מקול פרש ורומי קשת בורחת כל העיר. מפני ששרה הבריחה את ישמעאל לפיכך ברחו ישראל מפניו כי רומי קשת הוא ישמעאל כדכתיב ביה רובה קשת:
