ביאור:מ"ג בראשית לא לו
וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן[עריכה]
ויחר ליעקב וירב בלבן. מתחילה נתן לו רשות לחפש, כי אמר: עם אשר תמצא את אלהיך, ואמר נגד אחינו הכר לך מה עמדי, ואיך ימצא אם לא יחפש וימשש, אבל מתחלה היה חושש אולי אחת הנשים או העבדים גנבו את אלהיו, ועתה בראותו כי אינם עמהם חרה אפו כי אמר לא אבד את אלהיו רק תואנה הוא מבקש ממני, אמר לו למה דלקת אחרי כאשר ירדוף האדם אחרי הגנב, הנה לא מצאת עמי מכל כלי ביתך דבר, והיה ראוי לי לקחת ממך כל מה שאוכל, כי אתה החלפת את משכורתי עשרת מונים והיית תובע ממני הטרפות, ושלמתי לך שלא כדין:
ויחר ליעקב וירב. פי' לצד שבא לכלל כעס בא לכלל מריבה וזולת זה לא היה מריב:
וירב בלבן. פי' בערך לבן היה הדבר ניכר שהוא מריבה אבל אם היו הדברים לאדם אחר לא תקרא מריבה, וכן תמצא שאמרו ז"ל (ב"ר פ' ע"ד) וז"ל קפדנותם של אבות ולא ענותנותן של בנים וכו' פיוסים יעקב מפייס לחמיו וכו' ע"כ. וזה מכוון לדברינו. ואולי יכוין עוד שלא רב עמו בכנופיית אנשים אלא בייחוד עמו, והוא אומרו וירב בלבן פי' בייחוד עמו שלא יכלם בתוכחתו:
וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי[עריכה]
מה פשעי וגו'. פירוש בשלמא אם מימיך מצאת בי עול שפשעתי לך (הי') [כ]כיעור זה של הגניבה בפשע ולא לבד בפשע אלא אפילו בשוגג, והוא אומרו מה חטאתי שתחשדני בגנב, וגילה דעתו יעקב כי טעם הקפדתו היתה שראהו ממשש כל נכסיו וכליו ולצד העדר ידיעתו בגניבת התרפים יחשב כי לא היה מחפש חיפוש מחופש אלא לראות אם לקח דבר מה משלו והערים לומר שגנבו לו תרפיו שיהיה לו סיבה לחפש בכל המקומות, לזה הוכיחו מנין נכנס לו צד הספק בו שהוצרך לחפש וכו' והוא אומרו כי מששת וגו':
ויחר ליעקב וירב בלבן. אחר שלא מצא דבר, חשב יעקב שלא נגנבו תרפים כלל, אלא שהיתה המצאת לבן כדי לחפש כלי יעקב שהיה חושד אותו שמא גנב איזה דבר משלו. מה פשעי ומה חטאתי. מה מצאת בי עול לשעבר שחשדתני עתה לגזלן.
כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:[עריכה]
דלקת. רדפת כמו (איכה ד) על ההרים דלקונו וכמו (ש"א יז) מדלוק אחרי פלשתים:
כי דלקת. רדפת וכן ידלוק עני: