ביאור:מ"ג בראשית לא כב
וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב:[עריכה]
ביום השלישי. שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם:
ביום השלישי. שהרי דרך ג' ימים היה ביניהם. דרך שבעת ימים. כל אותן ג' ימים הלך המגיד להגיד את לבן שהלך יעקב לדרכו, נמצא רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו, ולמדנו שכל מה שהלך יעקב בששה ימים הלך לבן ביום אחד. לשון רש"י מבראשית רבה (עד ו): ונכון הוא שילך לבן כגבור לרוץ ארח, כי כן דרך הרודפים, אבל לבן דרך שלשה ימים שם בין צאנו ובין הצאן אשר ביד יעקב, לא בין העיר ובין צאנו, כאלו לבן רועה צאנו במזרח לעיר, יעקב למערבה, וביניהם דרך שלשת ימים. והנה יעקב מן העיר נסע כי שם ביתו בניו ובנותיו וכל אשר לו מלבד הצאן, והוגד ללבן ביום השלישי כי לא הרגישו ביום הראשון, ושב לבן לעירו ולקח את אחיו משם, ורדף אחריו מעירו שבעה ימים, והשיגו ביום השביעי. אבל נאמר על דעת בראשית רבה, כי מן השדה אשר שם הצאן נסע יעקב, ולבן לקח את אחיו עמו מגוזזי צאנו. ובפרקי רבי אליעזר (פרק לו) נראה כי לבן שב לעירו ומשם לקח כל גבור וכל בן חיל ורדף אחריו משם:
ויוגד ללבן ביום השלישי. היה דרך שלשה ימים בין צאן יעקב לצאן לבן וכשהלך המגיד להגיד ללבן ביום השלישי לקח לבן את אחיו עמו וחזר ממקום הצאן עד פדן הרי ששה ימים, שלשה ימים של מגיד וג' של חזרת לבן וביום השביעי השיגו. הוא שכתוב וירדף אחריו דרך שבעת ימים, נמצא כל מה שהלך יעקב בששה ימים הלך לבן ביום אחד וכמו שכתב רש"י. ואפשר שהתחיל יעקב לנסוע מפדן ארם ביום ראשון ויום השביעי שבו הלך לבן והשיגו היה יום שבת:
[מובא בפירושו לדברים פרק כ"ו פסוק א'] כי תבוא. כתיב לעיל מיניה (כה, יט) תמחה את זכר עמלק וסמיך ליה והיה כי תבוא אל הארץ, שנצטוו למחות זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ, ועל זה רצה לעכב ביאתן שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח העם וכן הגיד ללבן כי ברח יעקב, וע"כ סמיך לו פרשת בכורים שמזכיר בה ארמי אובד אבי (פסוק ה):