1. יש מפרשים, שהפסוק מתאר את קנאתו של המשורר בציפורים שבנו את קינן ליד מזבח ה' - "הלוואי שיכולתי גם אני לחיות כל הזמן ליד המזבח...". יש משוררים שמקנאים בציפורים על כך שהן חופשיות לעוף, אבל המשורר שלנו מקנא בציפורים על כך שהן קרובות אל ה' (ע"פ ראב"ע, פירוש שני) .

2. יש מפרשים, שהפסוק מתאר את הציפורים המוקרבות על גבי המזבח, שכביכול מצאו את מקומן לאחר שהוקרבו עליו: " "והמשורר אומר בלשון המליצה הפיוטית, שהציפורים משתוקקות לעלות לקרבן על מזבח ה', ובאות מעצמן אליו, וכל שכן המשורר, שהוא אדם, בא אל המקדש באהבת ה' בכל לבבו ובכל נפשו" " (דעת מקרא, הערה 6ג, ע"פ ראב"ע פירוש ראשון) .

• אולם, לפי זה היה ראוי להזכיר את הציפורים הקרבות על גבי המזבח - תור ו בן יונה .

3. יש שפירשו את הפסוק כתיאור של תקופת הגלות, שבה מקום המזבח חרב ונטוש וציפורים מקננות בו (רש"י, מצודות) , כמו בתיאור של חורבן אדום: (ישעיהו לד טו): "שמה קננה קפוז ותמלט, ובקעה ודגרה בצלה...".

• אולם, בפרק כולו אין רמז לחורבן וגלות, להיפך, הוא מתאר עליה לרגל אל בית המקדש.

4. בית הוא גם משל למשפחה . על-דרך הדרש, ניתן לראות בפסוק משל לאדם האוהב חופש, שאינו רוצה להקים משפחה. אדם כזה צריך להגיע אל בית ה', להתקרב אל ה' ולדבוק בו, וכמובן למצוא בת-זוג המתקרבת ודבקה אל ה' כמוהו, ואז ממילא יתעורר בו הרצון להקים בית וקן.

5. ויש שפירשו, שהציפור והדרור בכלל אינן מקננות ליד המזבח, ויש לקרוא את הפסוק: "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה; [אבל אני רוצה להיות רק] את מזבחותיך...", כלומר, אני מוכן לוותר על הדבר שיש לכל ציפור בעולם - על הבית והמשפחה - כדי שאוכל להיות קרוב אליך (ע"פ דעת מקרא) . פירוש זה מתאים לטעמי המקרא.

• אולם לפי זה, חסרות הרבה מילים בחצי השני של הפסוק.