קטגוריה:בראשית ג כג

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

(כג) צריך לדעת מה העבודה הזאת, האם לחרוש שלחו. ועוד אומרו אשר לוקח משם הוא מיותר. ועוד אומרו ויגרש את האדם, הרי היה חוצה כי שלחו, ואיך יגרשהו אחר שכבר יצא. והנה רבותינו ז"ל אמרו באיכה רבתי (פתיחה ד) שדנו בשילוחין וגירושין, וגם בדבריהם ראוי לשים לב אל כפל הענין. והנה לרבותינו ז"ל יהיה כי המגרש את האשה עושה שני דברים, א. שמשלחה מביתו, ב. שכורת בינו לבינה בגט. כן הוא יתברך שלחו מגן עדן, וגרשו, שיהיה ככורת בינו לבינו, כענין (ישעיה נט) עונותיכם היו מבדילים כו':

ועל דרך הפשט יאמר בהזכיר מאמרם ז"ל (עבודה זרה ח א) על פסוק ותיטב לה' משור פר כו', שהוא קרבן שהקריב אדם הראשון, וראוי לדעת באיזה זמן הקריבו, כי לא נזכר בפרשה, ועוד למה לא היה לרצון בעצם, שאומר ותיטב לה' משור פר שהקריב אדם הראשון, שיורה כי לא שלם היה קרבנו של אדם. ועל פי דרכנו נשית לב אל מאמרם ז"ל (חולין ס א) שאמרו שור שהקריב אדם הראשון קרנותיו קדמו לפרסותיו שנאמר מקרין מפריס, מה ענין הקדימה הזאת. ואם הוא חולק אל מאמר האומר פר שהקריב אדם הראשון קרן אחד היה לו במצחו שנאמר מקרין מפריס מקרן כתיב, כי הנה אין ספק שבמספר קרנותיו חולקין, כי האומר קרנותיו קודמות, מורה כי שנים הן ולא אחד בלבד, כדעת האומר קרן אחד:

אך אפשר כי בענין פשטו לא יחלקו, כי אם בענין בחינת הרמז. והצד השוה שבהם שכל אחד הוקשה לו בכתוב שני דברים, א. מה חסרונו של שור פר ההוא שבעתיד ייטיב לה' ממנו. ועוד מה בא להודיע שהיה מקרין מפריס, כי הלא כל שור פר כן הוא. ודעת האומר הראשון, כי בא הכתוב להשיב ולומר טעם אל מה שייטיב לה' משור פר של אדם הראשון, מפני שהיו קרנותיו קודמות לפרסותיו, כלומר כי בא על עון, כי קדמו נגיחותיו להזיק בחטאו, לפרסותיו שהם סימני טהרתו, מה שאין כן לעתיד כי לא על קדימת עון יהיה. ודעת האחר הוא שהכתוב נותן טעם בדרך אחרת, והוא מעין מאמרם ז"ל (פרקי דרבי אליעזר סוף פרק לא) על אילו של יצחק כי שני קרניו הועילו, אחד לשופר של מתן תורה לזמן זה, ושל ימין לשופר גדול לעתיד לבא שיתקע בשופר גדול:

ונבא אל הענין, אמר ותיטב לה' משור פר של אדם הראשון, כי לא הועיל זכות הקרבן ההוא לזמן זה ולעתיד - כשל יצחק, כי אם קרן אחת היתה לו, שהיא להיות לו חירות מה שלא מת ביומו, עד תתק"ל שנה, ושבעים שנה שאמרו רבותינו ז"ל שנשארו מהאלף לדורות עולם, אך לא הועיל גם לעתיד לבא, וגם זה מהטעם הקודם כי בא על עון:

ובזה נבא לענין הכתוב, כי מה' יצא הדבר אחר שחטא לשלחו להקריב הקרבן להאריך לו. ועל פי דרכו הורה לנו הוא יתברך גודל ענותנותו וחסדו עם בריותיו, וכי לא רצה לגרשו כלה בזעף, וגם לא להודיעו שהיה מוציאו בהחלט, כי אם לאט לו, קו לקו שלחו להקריב קרבנו. ואמר לו שילך מגן עדן למקום כפרתו אשר לוקח משם, הוא מקום המזבח שבהר המוריה ושם יעבוד עבודה, הוא קרבן שור פר מקרין מפריס שהקריב, כנודע מרבותינו ז"ל. ובזה נמצא עובד את האדמה כחורש ועובד להצמיחה לתקן את אשר אררה ה', כאומרו ארורה האדמה בעבורך, עתה על ידי ריצוי הקרבן במקום כפרתו, כי שם שפע קדושה תמיד, הוא שער השמים - וזהו אומרו "לעבוד את האדמה אשר לוקח משם", כי ממקום כפרתו נברא, שעל ידי קרבן זה בתשובה - יתוקן בצד מה. ולא הגיד לו שהיו גירושיו גמורים. והנה העולה על רוחו של אדם, היה לחזור אחר כך, אמנם הוא יתברך גירשו שלא ישוב עוד. וזהו אומרו "ויגרש את האדם", ולא שאמר לו בפניו שלא ישוב. ואם כן איך היו הגירושין, הלא הוא כי "וישכן מקדם לגן עדן כו' ואת להט החרב" כו' למען כשישוב לא יוכל ליכנס. וזהו "לשמור את דרך" כו'. וזהו "וישלחהו" כו' ואחר כך "ויגרש" כו' כי תחלה שלחו ואחר כך גירשו כמדובר: