ביאור:בראשית ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית ג ד: "וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה: לֹא מוֹת תְּמֻתוּן."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג ד.


לֹא מוֹת תְּמֻתוּן[עריכה]

האישה גמרה לדבר. היא חזרה בקרוב מסוים אחרי דברי אלוהים לאדם, כפי שקורה במשחק 'טלפון שבור'.

האישה הראתה בדבריה שהיא חושבת שהעץ הוא עץ רעל, ולכן אסור לגעת בו. כאשר אדם אמר לה את האיסור, והוסיף את איסור הנגיעה, הוא סילף את דברי אלוהים ונטע מחשבה מוטעית וכך כאשר סכנת הרעל אבדה, לא נשאר איסור. כך למעשה השגיאה נעשתה לפני הרבה זמן, והאישה היתה יכולה גם להאשים את אדם שהוא לא הסביר לה את הסיבה הנכונה לאיסור.

הנחש פוסק בוודאות: "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן".

הנחש שמע את דברי אלוהים וידע שהעץ הוא עץ "הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב יז). הנחש, המומחה ברעל וארס, הבין שהעץ אינו עץ רעל, ואדם שיאכל ממנו, כמו כל שאר החיות והחרקים שאכלו מעץ, לא ימות מאכילה או נגיעה.

הנחש הבין שאלוהים לא יעשה משפט ויהרוג את אדם לאחר שהוא עמל כל כך להכינו, לימד אותו לתת שמות לחיות ולדבר, ונתן לו את האישה.

אין ספק שהנחש הבין שאלוהים לא יהרוג את יצורו, ויתחיל מחדש. אין ספק שהנחש הבין שבני האדם לא יכולים לחיות לעד בגן עדן. אין ספק שהנחש היה כלי בידי אלוהים לפתות את אדם ואשתו לחטוא, כדי שהם יצאו מגן עדן ויעבדו את האדמה, יקימו את כל בני האדם, וכולם ילמדו את דרך אלוהים לעשות: "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט).