ביאור:בראשית ג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית ג ט: "וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג ט.


אַיֶּכָּה[עריכה]

וַיִּקְרָא[עריכה]

אלוהים השמיע קול קריאה, כאילו שהוא מחפש את אדם ואינו יודע איפה הוא.

אֶל הָאָדָם[עריכה]

אלוהים שאל את האדם ולא את אשתו. אלוהים חשש שהאישה תענה בפחד ותסבך את המצב.
ייתכן שאלוהים רמז שאדם לא חטא, כי הוא קיבל את הפרי מאשתו, ולא ידע שזה הפרי האסור עליו.

אַיֶּכָּה[עריכה]

אלוהים מתחיל בשאלה קלה: 'איפה אתה?'
כך אדם מודע לכך שאלוהים יודע משהו ומעוניין לדבר איתו.

  • אדם היה יכול לשתוק, לשחק ישן, או עסוק.
  • הוא היה יכול להגיד: 'אני פה'.

אולם אדם ידע שבסוף הוא יימצא ועדיף לגלות את האמת ואת הסיפור למה הוא התחבא: "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן, וָאִירָא, כִּי עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא" (ביאור:בראשית ג י).

כך גם אלוהים ישאל את קין: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (ביאור:בראשית ד ט),
והמלאך ישאל את הגר: "אֵי מִזֶּה בָאת, וְאָנָה תֵלֵכִי" (ביאור:בראשית טז ח).