בראשית רבה יט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית רבה · יט · א · >>

הוסף ביאור

א. [עריכה]

והנחש היה ערום -- כתיב (קהלת א) כי ברב מכאוב על ידי, שאדם מרבה עליו חכמה, הוא מרבה עליו כעס, וע"י שהוא מוסיף דעת, הוא מוסיף עליו מכאוב. אמר שלמה: על ידי שהרביתי עלי חכמה, הרביתי עלי כעס, ועל ידי שהוספתי עלי דעת, הוספתי עלי מכאוב. שמעת מימיך אומר: חמור זה יוצא צינה עליו?! כמה חככים באה עליו, והיכן הן יסורין מצויין? על בני אדם.

רב אמר: אין תלמיד חכם צריך התראה.

אמר ר' יוחנן: ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן, אם מתפחמין קימעא הן אבודין, אבל כלי פשתן הארבליין. כמה הן? וכמה דמיהם?

תני ר' ישמעאל: לפום גמלא שחנא. בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין לקפילין. חד אמר: אייתי קופר צלי, ופיתא נקייה, וחמר טב. וחד אמר: אייתי פיתא ותרדין, דין אכל ומתנזק, ודין אכל ולא מתנזק, הוי, על דין היא רבה, ועל אוחרן לית היא רבה.

תני בשם רבי מאיר: לפי גדולתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל ארור מכל. רבי הושעיא רבה אמר: דקרטים היה עומד, כקנה ורגלים היו לו. רבי ירמיה בן אלעזר אמר: אפיקורס היה. רבי שמעון בן אלעזר אמר: כגמל היה, טובה גדולה חסר העולם, שאלמלא כן היה אדם משלח פרגמטיא בידו, והיה הולך ובא: