בראשית רבה יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · בראשית רבה · יט · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יט[עריכה]

בראשית רבה פרשה יט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

בראשית רבה · יט · א · >>


א. [עריכה]

והנחש היה ערום -- כתיב (קהלת א) כי ברב מכאוב על ידי, שאדם מרבה עליו חכמה, הוא מרבה עליו כעס, וע"י שהוא מוסיף דעת, הוא מוסיף עליו מכאוב. אמר שלמה: על ידי שהרביתי עלי חכמה, הרביתי עלי כעס, ועל ידי שהוספתי עלי דעת, הוספתי עלי מכאוב. שמעת מימיך אומר: חמור זה יוצא צינה עליו?! כמה חככים באה עליו, והיכן הן יסורין מצויין? על בני אדם.

רב אמר: אין תלמיד חכם צריך התראה.

אמר ר' יוחנן: ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן, אם מתפחמין קימעא הן אבודין, אבל כלי פשתן הארבליין. כמה הן? וכמה דמיהם?

תני ר' ישמעאל: לפום גמלא שחנא. בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין לקפילין. חד אמר: אייתי קופר צלי, ופיתא נקייה, וחמר טב. וחד אמר: אייתי פיתא ותרדין, דין אכל ומתנזק, ודין אכל ולא מתנזק, הוי, על דין היא רבה, ועל אוחרן לית היא רבה.

תני בשם רבי מאיר: לפי גדולתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל ארור מכל. רבי הושעיא רבה אמר: דקרטים היה עומד, כקנה ורגלים היו לו. רבי ירמיה בן אלעזר אמר: אפיקורס היה.

רבי שמעון בן אלעזר אמר: כגמל היה, טובה גדולה חסר העולם, שאלמלא כן היה אדם משלח פרגמטיא בידו, והיה הולך ובא:

<< · בראשית רבה · יט · ב · >>


ב. [עריכה]

ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים -- אמר רבי חנינא בן סנסן: ארבעה הן שפתהו באף ונאבדו באף, ואלו הן: נחש, ושר האופים, ועדת קורח, והמן

  • נחש, (בראשית ג): ויאמר אל האשה אף.
  • שר האופים, (שם ח): אף אני בחלומי.
  • עדת קרח, (במדבר ד): אף לא אל ארץ.
  • המן, (אסתר ה): אף לא הביאה אסתר:

<< · בראשית רבה · יט · ג · >>


ג. [עריכה]

ותאמר האשה אל הנחש -- והיכן היה אדם באותה שעה? אבא בר קורייה אמר: נתעסק בדרך הארץ וישן לו.

רבנן אמרי: נטלו הקדוש ברוך הוא והחזירו בכל העולם כולו. אמר לו: כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב): בארץ לא עבר בה איש, ולא ישב אדם שם. לא ישב אדם הראשון שם.

ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' ולא תגעו בו -- הדא הוא דכתיב (משלי ל) אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. תני ר' חייא: שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר, שלא יפול ויקצץ הנטיעות. כך אמר הקב"ה: כי ביום אכלך ממנו וגו'. והיא לא אמרה כן, אלא: "אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו". כיון שראה אותו עוברת לפני העץ, נטלה ודחפה עליו.

אמר לה: הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה, אלא כי יודע אלהים כי ביום וגו':

<< · בראשית רבה · יט · ד · >>


ד. [עריכה]

אמר רבי תנחומא: השאלה הזו שאלוני באנטוכיא. אמרתי להם: כי יודעים אלהים אין כתיב, אלא כי יודע אלהים כי ביום אכלכם.

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר: התחיל אומר דלטוריא על בוראו. אמר: מאילן הזה אכל וברא העולם, והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שלא תבראו עולמות אחרים, דכל אינש ואינש סני בר אומנתיה.

ר' יהודה בר סימון אמר: כל שנברא אחר חבירו, שליט בחבירו. שמים בראשון ורקיע בשני אינו סובלן? אתמהא! רקיע בשני ודשאים בשלישי אינן מספקין את מימיו?! דשאים בשלישי ומאורות ברביעי אין מבשלין פירותיו?! מאורות ברביעי ועופות בחמישי?!

אמר רבי יהודה בר סימון: זיז עוף טהור הוא, ובשעה שהוא פורח מכסה גלגל חמה, ואדם נברא אחר הכל לשלוט בכל, קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין בכם, הדא הוא דכתיב: ותרא האשה כי טוב וגו' ראתה דבריו של נחש:

<< · בראשית רבה · יט · ה · >>


ה. [עריכה]

ר' יוסי בר זמרא אמר: שלושה דברים נאמרו באותו אילן: טוב למאכל, יפה לעינים, ומוסיף חכמה. ושלושתן נאמרו בפסוק אחד: ותרא האשה כי טוב, מכאן שהוא טוב. וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים. ונחמד העץ להשכיל, מכאן שמוסיף חכמה, היך מה דאת אמר (תהלים פט): משכיל לאיתן האזרחי.

ותקח מפריו ותאכל אמר רבי איבי: סחטה ענבים ונתנה לו.

ר' שמלאי אמר: בישוב הדעת באת עליו. אמרה ליה: מה אתה סבור שאני מתה, וחוה אחרת נבראת לך?! (קהלת א): אין כל חדש תחת השמש. או שמא אני מתה ואת יושב לך הטליס?! (ישעיה מה): לא תוהו בראה לשבת יצרה.

רבנן אמרי: התחילה מיללת עליו בקולה. גם, רבוי, האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, הדא הוא דכתיב (איוב כט): וכחול ארבה ימים.

דבי רבי ינאי אמרי: אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקנו ושורפתו, ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי.

ר' יודן בר"ש אומר: אלף שנים חי ולבסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין, ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים:

<< · בראשית רבה · יט · ו · >>


ו. [עריכה]

ותפקחנה עיני שניהם -- וכי סומים היו? רבי יודן בשם ר"י בן זכאי ורבי ברכיה בשם ר"ע אמר: משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין, ותפשם במקלו ושיברן, עמד ותפשו. אמר לו: ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, אלא בא ואראה לך כמה טובות איבדת! כך הראה להן כמה דורות איבדו וידעו כי ערומים הם, אפי' מצוה אחת שהיתה בידן נתערטלו הימנה.

ויתפרו עלה תאנה -- אר"ש בן יוחאי: עלה, שהביאו תואנה לעולם. ואמר רבי יצחק: קלקלת עובדך, סב חוט וחייט!

ויעשו להם חגורות --

אמר רבי אבא בר כהנא: חגורה אין כתיב כאן, אלא חגורות, חגורי חגורות אסטכיוין, גליון סדינים, כשם שעושים לאיש, כך עושין לאשה, צילצלין, קולסין, סכנין:

<< · בראשית רבה · יט · ז · >>


ז. [עריכה]

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום אמר רבי חלפון: שמענו שיש הילוך לקול, שנאמר: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן. והילוך לאש, שנאמר (שמות ט): ותהלך אש ארצה.

אמר רבי אבא בר כהנא: מהלך אין כתיב כאן, אלא מתהלך, מקפץ ועולה. עיקר שכינה בתחתונים היתה.

  • כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון.
  • חטא קין נסתלקה לרקיע השני.
  • דור אנוש לשלישי.
  • דור המבול לרביעי.
  • דור הפלגה, לחמישי.
  • סדומיים, לשישי.
  • ומצרים בימי אברהם לשביעי.

וכנגדן עמדו ז' צדיקים ואלו הן: אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, משה.

  • עמד אברהם והורידה לשישי.
  • עמד יצחק והורידה מן השישי לחמישי.
  • עמד יעקב והורידה מן החמישי לרביעי.
  • עמד לוי והורידה מן הרביעי לשלישי.
  • עמד קהת והורידה מן השלישי לשני.
  • עמד עמרם והורידה מן השני לראשון.
  • עמד משה והורידה מלמעלה למטה.

אמר ר' יצחק: כתיב (תהלים לז): צדיקים יירשו ארץ וגו'. ורשעים מה יעשו פורחים באויר?!

אלא הרשעים לא השכינו שכינה בארץ:

<< · בראשית רבה · יט · ח · >>


ח. [עריכה]

וישמעו אל תקרי וישמעו, אלא וישמיעו. שמעו קולן של אילנות שהיו אומרים: הא גנבא דגנב דעתיה דברייה.

דבר אחר: שמעו קולן של מלאכים אומרים: ה' אלהים הולך לאותן שבגן.

ר' לוי ור' יצחק ר' לוי אמר: מת אותו שבגן?!

רבי יצחק אמר: מת הלך לו, אתמהא?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לרוח היום, לריוח היום, הריני מחיה לו את היום. כך אמרתי לו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אין אתם יודעים אם יום משלי, אם יום א' משלכם. אלא, הרי אני נותן לו יום א' משלי, שהוא אלף שנים והוא חי ט' מאות ול' שנה, ומניח לבניו ע', הדא הוא דכתיב (שם צ): ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

לרוח היום רב אמר: לרוח מזרחית, דנו לרוח שהיא עולה עם היום. זבדי בן לוי אמר: לרוח מערבית, דנו לרוח שהיא שוקעת עם היום.

על דעתיה דרב הקשה עליו כל שהיום עולה הוא מרתיח. ועל דעתיה דזבדי בן לוי ריתה עליו, כל שהיום שוקע הוא צונן.

ויתחבא האדם ואשתו אמר רבי איבו: גרעה קומתו ונעשה של ק' אמה.

בתוך עץ הגן

אמר רבי לוי: רמז לתולדותיו, שיהיו ניתנין בארונות של עץ:

<< · בראשית רבה · יט · ט · >>


ט. [עריכה]

ויקרא ה' אלהים אל האדם איך הוית? אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש. אתמול מסוף העולם ועד סופו, ועכשיו בתוך עץ הגן.

אמר רבי אבהו בשם ר' חנינא: כתיב (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית. המה, כאדם הראשון. מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו, ועבר על צוויי. ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליו, "איכה". הכנסתיו לתוך ג"ע, שנאמר: ויניחהו בג"ע. וצויתיו, שנאמר: ויצו ה' אלהים על האדם. ועבר על הצווי, שנאמר: המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ודנתי אותו בשלוחין, שנאמר: וישלחהו ה' אלהים מג"ע. ודנתי אותו בגרושין, דכתיב: ויגרש את האדם. קוננתי עליו איכה, שנאמר: ויקרא ה' אלהים אל האדם. ויאמר לו איכה, איכה כתיב.

אף בניו הכנסתים לא"י, וצויתים ועברו על הצווי, דנתי אותם בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליהם איכה.

הכנסתים לא"י, שנאמר (ירמיה ב): ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. צויתים, שנאמר (שמות כו): ואתה תצוה את בני ישראל. עברו על צוויי, שנאמר (דניאל ט), וכל ישראל עברו תורתך. דנתי אותם בשלוחין, שנאמר (ירמיה ט"ז): שלח מעל פני. ויצאו דנתי אותם בגרושין, שנאמר (הושע ח): מביתי אגרשם.

קוננתי עליהם איכה, שנאמר (איכה א) איכה ישבה:

<< · בראשית רבה · יט · י · >>


י. [עריכה]

ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ -- אמר רבי לוי: לשואלת חומץ, שנכנסה אצל אשתו של חבר. אמרה לה: מה בעלה עושה עמך? אמרה לה: כל טוב הוא עושה עמי חוץ מחבית זו, שהיא מלאה נחשים ועקרבים, שאינו משליטני עליה. אמרה לה: כל קוזמיקון שלו שם הוא, ומבקש לישא אשה אחרת וליתן אותה לה. מה עשתה? הושיטה ידה לתוכה התחילו מנשכות אותה, כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחה, אמר לה: שמא באותה חבית נגעת?!

כך אמר הקב"ה לאדם הראשון (בראשית ג): המן העץ אשר צויתיך וגו':

<< · בראשית רבה · יט · יא · >>


יא. [עריכה]

ויאמר האדם וגו' -- ארבעה הן שהקיש הקדוש ברוך הוא על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן: אדם, וקין, ובלעם, וחזקיהו.

  • אדם, שנאמר: ויאמר האדם - האשה...
  • קין, (שם ד) ויאמר ה' לקין אי הבל וגו'. ויאמר לא ידעתי.
  • בלעם הרשע, שנאמר (במדבר כב): מי האנשים האלה עמך? ויאמר בלעם אל האלהים...
  • חזקיהו, (ישעיה לט) מה אמרו האנשים האלה...

אבל יחזקאל מצאו בקי מכולם, שנאמר (יחזקאל לו): בן אדם התחיינה העצמות האלה? ויאמר: ה' אלהים, אתה ידעת!

אמר רבי חנינא בר פפא: לצפור שהיתה נתונה ביד צייד, פגע באחד, אמר לו: זו שבידי מה היא, חיה או מתה? אמר לו: אי בעית חיה, אי בעית מתה. כך, בן אדם התחיינה העצמות האלה?

ויאמר ה' אלהים אתה ידעת:

<< · בראשית רבה · יט · יב


יב. [עריכה]

ויאמר האדם האשה אשר נתתה וגו' -- הדא הוא דכתיב (איוב ט:) אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי. אמר: איני כאותו שאמר: האשה אשר נתתה עמדי וגו'. הוא שמע לדברי אשתו, אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי.

אמר רבי אבא בר כהנא: דינה, אשתו של איוב היתה, על כן אמר לה (שם ב): כדבר אחת הנבלות תדברי. גם את הטוב נקבל מאת האלהים, אקבל אין כתיב כאן, אלא נקבל. נאים בטובה ולא נאים בפורענות אתמהא?! (שם) בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו -- בשפתיו לא חטא, אבל בלבו חטא.

אמר רבי אבא בר כהנא: ואכלתי אין כתיב כאן, אלא ואוכל. אכלתי ואוכל.

אמר רבי שמעון בן לקיש: אדם הראשון לא נטרד מגן עדן, עד שחירף וגידף. הדא הוא דכתיב (ישעיה ה) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. ותאמר האשה, הנחש השיאני ואוכל. גירני, חייבני והטעני. גירני, היך מה דאת אמר (תהלים פט): לא ישיא אויב בו. חייבני, היך מה דאת אמר (דברים כד): כי תשה ברעך. הטעני, כמה דאת אמר (ד"ה לב) אל ישיא אתכם חזקיהו.

<< · בראשית רבה · יט · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.