משנה תמורה ב

תמורה פרק ב', ב: משנה • תוספתא • בבלי

<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק שני ("יש בקרבנות") · >>

פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

יש בקרבנות היחיד מה שאין בקרבנות הצבור, ויש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד, שקרבנות היחיד עושים תמורה, וקרבנות הצבור אינם עושים תמורה.

קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות, וקרבנות צבור אינן נוהגין אלא בזכרים.

קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם, וקרבנות הצבור אין חיבין [ לא ] באחריותן ולא באחריות נסכיהן.

אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח.

יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד: שקרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה, וקרבנות היחיד אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה.

אמר רבי מאיר, והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים קרבן יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה.

אלא שזמנן קבוע.

משנה ב

חטאת היחיד שכפרו בעליו, מתות.

ושל צבור, אינן מתות.

רבי יהודה אומר, ימותו.

אמר רבי שמעון, מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה, ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור, אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן, ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור.

משנה ג

חומר בקדשים מבתמורה, ובתמורה מבקדשים, שהקדשים עושים תמורה, ואין תמורה עושה תמורה.

הצבור והשותפין מקדישים, אבל לא ממירים, ומקדישים אברים ועוברים, אבל לא ממירים.

חומר בתמורה: שהקדושה חלה על בעלת מום קבוע, ואינה יוצאה לחולין להגזז ולהעבד.

רבי יוסי בר רבי יהודה אומר, עשה שוגג כמזיד בתמורה, ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשים.

רבי אלעזר אומר, הכלאים, והטרפה, ויוצא דופן, טומטום, ואנדרוגינוס, לא קדשים ולא מקדישים.

משנה מנוקדת

(א) יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד

מַה שֶּׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר,

וְיֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר

מַה שֶּׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד.

שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַיָּחִיד עוֹשִׂים תְּמוּרָה,

וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵינָם עוֹשִים תְּמוּרָה.

קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד נוֹהֲגִין בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת,

וְקָרְבְּנוֹת צִבּוּר אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּזְכָרִים.

קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶם,

וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין חַיָּבִין לֹא בְּאַחֲרָיוּתָן וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן;

אֲבָל חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן מִשֶּׁקָּרַב הַזֶּבַח.

יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מַה שֶׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד,

שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר

דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה,

וְקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד אֵינָן דּוֹחִים

לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

וַהֲלֹא חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים

קָרְבַּן יָחִיד,

וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה;

אֶלָּא שֶׁזְּמַנָּן קָבוּעַ:

(ב) חַטַּאת הַיָּחִיד שֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלָיו, מֵתוֹת;

וְשֶׁל צִבּוּר, אֵינָן מֵתוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

יָמוּתוּ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:

מַה מָּצִינוּ בִּוְלַד חַטָּאת וּבִתְמוּרַת חַטָּאת וּבְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ,

בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים אֲבָל לֹא בְּצִבּוּר,

אַף שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים וְשֶׁעָבְרָה שְׁנָתָן,

בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים אֲבָל לֹא בְּצִבּוּר:

(ג) חֹמֶר בְּקָדָשִׁים מִבִּתְמוּרָה,

וּבִתְמוּרָה מִבְּקָדָשִׁים.

שֶׁהַקֳּדָשִׁים עוֹשִׂים תְּמוּרָה,

וְאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה.

הַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין מַקְדִּישִׁים,

אֲבָל לֹא מְמִירִים;

וּמַקְדִּישִׁים אֵבָרִים וְעֻבָּרִים,

אֲבָל לֹא מְמִירִים.

חֹמֶר בִּתְמוּרָה, שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה [נ"א: חֹמֶר בִּתְמוּרָה מִבְּקָדָשִׁים, שֶׁהַתְּמוּרָה חָלָה]

עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ,

וְאֵינָה יוֹצְאָה לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד.

רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בִּתְמוּרָה,

וְלֹא עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בְּמֻקְדָּשִׁים.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

הַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹּפֶן,

טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,

לֹא קְדֵשִׁים [נ"א: לֹא קְדוֹשִׁים] וְלֹא מַקְדִּישִׁים:

נוסח הרמב"ם

(א) יש בקרבנות היחיד, מה שאין בקרבנות הציבור -

יש בקרבנות הציבור, מה שאין בקרבנות היחיד.

שקרבנות היחיד - עושין תמורה,

וקרבנות הציבור - אינן עושין תמורה.

קרבנות היחיד - נוהגין בזכרים ובנקבות,

וקרבנות הציבור - אינן נוהגין אלא בזכרים.

קרבנות היחיד - חייב באחריותן, ובאחריות נסכיהן,

קרבנות הציבור - אינן חייבין לא באחריותן, ולא באחריות נסכיהן,

אבל חייבין באחריות נסכיהן - משקרב הזבח.

יש בקרבנות הציבור, מה שאין בקרבנות היחיד -

שקרבנות הציבור - דוחין את השבת, ואת הטומאה,

וקרבנות היחיד - אינן דוחין לא את השבת, ולא את הטומאה.

אמר רבי מאיר:

והלוא חביתי כוהן גדול, ופר יום הכיפורים, קרבן יחיד - ודוחין את השבת ואת הטומאה?

אלא שזמנן קבוע.

(ב) חטאות היחיד, שכיפרו הבעלים - מתות.

ושל ציבור - אינן מתות.

רבי יהודה אומר: ימותו.

אמר רבי שמעון:

מה מצינו בוולד חטאת, ובתמורת חטאת, ובחטאת שמתו בעליה - ביחיד דברים אמורים, אבל לא בציבור,

אף שכיפרו הבעלים, ושעברה שנתה - ביחיד דברים אמורים, אבל לא בציבור.

(ג) חומר בקדשים מבתמורה, ובתמורה מבקדשים -

שהקדשים עושין תמורה - ואין תמורה עושה תמורה.

הציבור והשותפין מקדישין - אבל לא ממירין.

מקדישין אברין, ועוברין - אבל לא ממירין.

חומר בתמורה -

שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע,

ואינה יוצאה לחולין להיגזז ולהיעבד.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:

עשה שוגג כמזיד בתמורה - ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין.

רבי אלעזר אומר:

הכלאים, והטריפה, וטומטום, ואנדרוגינוס, ויוצא דופן - לא קדשים, ולא מקדישים.

פירושים

משנה תמורה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב