משנה ערכין ט

ערכין פרק ט', ב: משנה • תוספתא • בבלי

---

<< · משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק תשיעי ("המוכר את") · >>

פרקי מסכת ערכין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

המוכר את שדהו בשעת היובל, אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, שנאמר (ויקרא, כה) "במספר שני תבואות ימכר לך".

היתה שנת שדפון וירקון או שביעית, אינה עולה מן המנין. נרה או הובירה, עולה לו מן המנין.

רבי אליעזר אומר, מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות, הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים.

משנה ב

מכרה לראשון במנה, ומכר הראשון לשני במאתים, אינו מחשב אלא עם הראשון, שנאמר (ויקרא כה) "לאיש אשר מכר לו".

מכרה לראשון במאתים, ומכר הראשון לשני במנה, אינו מחשב אלא עם האחרון, שנאמר (שם) לאיש, לאיש אשר בתוכה.

לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברע ויגאול ביפה, לא ילוה ויגאל, ולא יגאל לחצאים.

ובהקדש מותר בכולן.

זה חומר בהדיוט מבהקדש.

משנה ג

המוכר בית בבתי ערי חומה, הרי זה גואל מיד, וגואל כל שנים עשר חדש. הרי זה כמין ריבית ואינה ריבית.

מת המוכר, יגאל בנו. מת הלוקח, יגאל מיד בנו.

אינו מונה לו שנה אלא משעה שמכר לו, שנאמר (שם), "עד מלאת לו שנה [ תמימה" ].

וכשהוא אומר "תמימה", להביא חדש העיבור. רבי אומר, יתן לו שנה ועיבורה.

משנה ד

הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל -- היה חלוט לו, אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה, שנאמר "לצמיתות".

בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו. התקין הלל [ הזקן ], שיהא חולש את מעותיו בלשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי שירצה הלה, יבוא ויטול את מעותיו.

משנה ה

כל שהוא לפנים מן החומה, הרי הוא כבתי ערי חומה, חוץ מן השדות. רבי מאיר אומר, אף השדות.

בית הבנוי בחומה -- רבי יהודה אומר, אינו כבתי ערי חומה. רבי שמעון אומר, כותל החיצון היא חומתו.

משנה ו

עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אינה כבתי ערי חומה.

ואלו הן בתי ערי חומה:  שלש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון קצרה הישנה של ציפורים^[1], וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד, ואונו, וירושלים, וכן כיוצא בהן.

משנה ז

בתי החצרים, נותנים להם כח היפה שבבתי ערי חומה וכח היפה שבשדות -- נגאלין^[2] מיד, ונגאלין כל שנים עשר חדש כבתים, ויוצאים ביובל ובגרעון כסף כשדות.

ואלו הן בתי חצרים:  שתי חצרות של שני שני בתים, אף על פי שמוקפין חומה מימות יהושע בן נון, הרי אלו כבתי חצרים.

משנה ח

ישראל שירש אבי אמו לוי, אינו גואל כסדר הזה. וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל, אינו גואל כסדר הזה, שנאמר (ויקרא כה) "כי בתי ערי הלוים" -- עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי.

וחכמים אומרים, אין הדברים אמורים אלא בערי הלוים.

אין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה, ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש.

אמר רבי אליעזר, במה דברים אמורים, בערי הלוים. אבל בערי ישראל, עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, מגרש עיר ולא עיר מגרש, כדי שלא יחריבו את ערי ישראל.

הכהנים והלוים מוכרים לעולם וגואלים לעולם, שנאמר (שם) "גאולת עולם תהיה ללוים.

משנה מנוקדת

(א) הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל,

אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאֹל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, טו):

"בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ".

הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וִירָקוֹן, אוֹ שְׁבִיעִית,

אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן;

נָרָהּ אוֹ הוֹבִירָהּ,

עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

מְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת,

הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים:

(ב) מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָנֶה,

וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם,

אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, כז):

"לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ".

מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם,

וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָנֶה,

אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָאַחֲרוֹן,

שֶׁנֶּאֱמַר: "לָאִישׁ",

לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ.

לֹא יִמְכֹּר בְּרָחוֹק וִיגְאֹל בְּקָרוֹב,

בָּרָע וְיִגְאֹל בַּיָּפֶה;

לֹא יִלְוֶה וִיִגְאַל,

וְלֹא יִגְאַל לַחֲצָאִים.

וּבְהֶקְדֵּשׁ, מֻתָּר בְּכֻלָּן.

זֶה חֹמֶר בְּהֶדְיוֹט מִבְּהֶקְדֵּשׁ:

(ג) הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה,

הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל מִיָּד,

וְגוֹאֵל כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ;

הֲרֵי זֶה כְּמִין רִבִּית,

וְאֵינָהּ רִבִּית.

מֵת הַמּוֹכֵר,

יִגְאַל בְּנוֹ;

מֵת הַלּוֹקֵחַ,

יִגְאַל מִיַּד בְּנוֹ.

אֵינוֹ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה

אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר לוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, ל):

"עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה" (תְמִימָה);

וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "תְּמִימָה",

לְהָבִיא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.

רַבִּי אוֹמֵר:

יִתֵּן לוֹ שָׁנָה וְעִבּוּרָהּ:

(ד) הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאַל,

הָיָה חָלוּט לוֹ,

אֶחָד הַלּוֹקֵחַ,

וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה,

שֶׁנֶּאֱמַר: "לַצְּמִיתוּת".

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,

שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ;

הִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן,

שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ אֶת מְעוֹתָיו בַּלִּשְׁכָּה,

וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס;

אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּה,

יָבוֹא וְיִטֹּל אֶת מְעוֹתָיו:

(ה) כֹּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה,

הֲרֵי הוּא כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה,

חוּץ מִן הַשָּׂדוֹת;

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

אַף הַשָּׂדוֹת.

בַּיִת הַבָּנוּי בַּחוֹמָה,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אֵינוֹ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה;

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

כֹּתֶל הַחִיצוֹן הִיא חוֹמָתוֹ:

(ו) עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ,

וְשֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן,

אֵינָהּ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה.

וְאֵלּוּ הֵן בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה:

שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָּתִּים

מֻקָּפוֹת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן,

כְּגוֹן:

קַצְרָה הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִים,

וְחַקְרָה שֶׁל גּוּשׁ חָלָב,

וְיָדְפַת הַיְּשָׁנָה,

וְגַמְלָא,

וּגְדוֹד [נ"א: וּגְדוֹר], וְחָדִיד, וְאוֹנוֹ,

וִירוּשָׁלַיִם;

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

(ז) בָּתֵּי הַחֲצֵרִים,

נוֹתְנִים לָהֶם כֹּחַ הַיָּפֶה שֶׁבְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה,

וְכֹחַ הַיָּפֶה שֶׁבַּשָּׂדוֹת:

נִגְאָלִין,

וְנִגְאָלִין מִיָּד,

וְנִגְאָלִין כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,

כַּבָּתִּים,

וְיוֹצְאִים בַּיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף,

כַּשָּׂדוֹת.

וְאֵלּוּ הֵן בָּתֵּי חֲצֵרִים:

שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָּתִּים;

אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן,

הֲרֵי אֵלּוּ כְּבָתֵּי חֲצֵרִים:

(ח) יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרַשׁ אֲבִי אִמּוֹ לֵוִי,

אֵינוֹ גּוֹאֵל כַּסֵּדֶר הַזֶּה;

וְכֵן לֵוִי שֶׁיָּרַשׁ אֶת אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל

אֵינוֹ גּוֹאֵל כַּסֵּדֶר הַזֶּה,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, לג): "כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם",

עַד שֶׁיְהֵא לֵוִי וּבְעָרֵי הַלְוִיִּם,

דִּבְרֵי רַבִּי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּעָרֵי הַלְוִיִּם.

אֵין עוֹשִׂים שָׂדֶה מִגְרָשׁ, וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה,

וְלֹא מִגְרָשׁ עִיר, וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעָרֵי הַלְוִיִּם;

אֲבָל בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל,

עוֹשִין שָׂדֶה מִגְרָשׁ,

וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה;

מִגְרָשׁ עִיר,

וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל.

הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם

מוֹכְרִים לְעוֹלָם, וְגוֹאֲלִים לְעוֹלָם,

שֶׁנֶּאֱמַר:

"גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם" (שם כה, לב):

נוסח הרמב"ם

(א) המוכר את שדהו בשעת היובל -

אינו מותר לגאול פחות משתי שנים,

שנאמר: "במספר שני תבואות ימכור לך" (ויקרא כה טו).

היתה שנת שידפון, או ירקון, או שביעית - אינה עולה לו מן המנין.

נרה, או הבירה - עולה לו מן המנין.

רבי אלעזר אומר:

מכרה לו לפני ראש השנה, והיא מלאה פירות -

הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות - לשתי שנים.

(ב) מכרה לראשון במנה,

ומכרה הראשון לשני במאתים -

אינו מחשב - אלא עם הראשון,

שנאמר: "לאיש אשר מכר לו" (ויקרא כה כז).

מכרה לראשון במאתים,

ומכרה הראשון לשני במנה -

אינו מחשב - אלא עם האחרון,

שנאמר: "לאיש לאיש אשר בתוכה".

לא ימכור ברחוק - ויגאל בקרוב,

ברע - ויגאל ביפה.

ולא ילווה ויגאל, ולא יגאל חציים.

ובהקדש - מותר בכולם.

זה חומר בהדיוט - מבהקדש.

(ג) המוכר בית בבתי ערי חומה -

הרי זה גואל מיד,

וגואל כל שנים עשר חודש,

הרי זו כמין ריבית - ואינה ריבית.

מת המוכר - יגאל בנו.

מת הלוקח - יגאל מיד בנו.

ואינו מונה שנה - אלא משעה שמכר לו,

שנאמר: "עד מלאות לו שנה תמימה" (ויקרא כה ל).

כשהוא אומר תמימה - להביא חודש העיבור.

רבי אומר: ליתן לו שנה בעיבורה.

(ד) הגיע יום שנים עשר חודש, ולא נגאלה - היתה חלוטה לו,

אחד הלוקח, ואחד שניתן לו במתנה,

שנאמר: "לצמיתות" (ויקרא כה ל).

בראשונה, היה נטמן יום שנים עשר חודש - שתהא חלוטה לו,

התקין הלל הזקן,

שיהא חולש את מעותיו בלשכה,

ויהא שובר את הדלת - ונכנס,

אימתי שירצה הלז - יבוא ויטול את מעותיו.

(ה) כל שהוא לפנים מן החומה -

הרי הוא כבתי ערי חומה - חוץ מן השדות.

רבי מאיר אומר: אף השדות.

בית הבנוי בחומה -

רבי יהודה אומר: אינו כבתי ערי חומה.

רבי שמעון אומר: כותל החיצון היא חומתו.

(ו) עיר שגגותיה חומתה,

ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון - אינה כבתי ערי חומה.

ואלו הן בתי ערי חומה?

שלש חצרות - של שני שני בתים,

מוקפות חומה מימות יהושע בן נון,

כגון קצרה ישנה של ציפורין,

וחקרה של גוש חלב,

ויודפת הישנה, וגמלה,

וחדיד, וגדוד, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן.

(ז) בתי החצרים -

נותנין להם כוח יפה שבבתי ערי חומה, וכוח יפה שבשדות -

נגאלין מיד, ונגאלין כל שנים עשר חודש - כבתים,

ויוצאין ביובל, ובגרעון כסף - כשדות.

ואלו הן בתי החצרים?

שתי חצרות - של שני שני בתים,

אף על פי שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון - הרי הן כבתי החצרים.

(ח) ישראל שירש את אבי אימו לוי - אינו גואל כסדר הזה.

וכן לוי שירש את אבי אימו ישראל -

אינו גואל כסדר הזה,

שנאמר: "כי בתי ערי הלוים" (ויקרא כה לג),

עד שיהא לוי בערי הלוים - דברי רבי.

וחכמים אומרין: אין דברים אמורים - אלא בערי הלוים.

אין עושין שדה - מגרש,

ולא מגרש - שדה,

ולא מגרש - עיר,

ולא עיר - מגרש.

אמר רבי אלעזר: במה דברים אמורים? - בערי הלויים,

אבל בערי ישראל -

עושין שדה מגרש - ולא מגרש שדה,

מגרש עיר - ולא עיר מגרש,

כדי שלא יחריבו את ערי ישראל.

כהנים ולויים - מוכרין לעולם, וגואלין לעולם,

שנאמר: "גאולת עולם תהיה ללויים" (ויקרא כה לב).

פירושים

• פירוש המשניות לרמב"ם
• רבי עובדיה מברטנורא
• פירוש תוספות יום טוב
• עיקר תוספות יום טוב
• פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
• פירוש מלאכת שלמה
• רש"ש
• מפרשי המשנה

משנה ערכין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

1. יש גורסים "ציפורי".
2. יש גורסים פעמיים "נגאלין ונגאלין".