רמב"ם על ערכין ט

<< · רמב"ם · על ערכין · ט

ראו גם נוסח המשנה ערכין ט רמבם

ערכין פרק ט

משנה א

דין מוכר שדה אחוזה כפי מה שנתבאר בתורה הוא כמו שאני מגיד, והוא שאם מכר אדם משדה אחוזתו בדמים ידועים, מחלק אותן הדמים לפי מניין השנים שנשארו עד היובל וידע כמה יגיע לכל שנה ושנה, ולפי החשבון שישאר ביד הלוקח פוחתין לו מעיקר הממון. כגון שאם מכר דרך משל שמעון לראובן קרקע במאה דינרין, ונשארו עד היובל מזמן המכירה עשר שנים, ועמד בתוכה ראובן ואכל פירותיה ארבע שנים, אחר כך רצה שמעון לפדות קרקע שלו, הרי זה מחזיר לראובן ששים דינרין, וזהו גרעון כסף. ועל דרך זו תקיש, והוא מחשב כשרוצה לפדות הקרקע שלו כל הזמן שאכל פירותיו חדשים וימים כפי מה שאפשר ליחשב.

ומה שאמר בשעת היובל - רוצה לומר בשעה שהיובל נוהג, אבל בשנת היובל עצמה אינו מותר למכור, ואם מכר הרי הוא חוזר בממכרו ונותן הדמים לבעלים. ומי שמכר שנה אחת קודם היובל, הרי הלוקח אוכל פירות השנה שנשארה עד היובל ושנה אחרת אחר היובל, לפי שאי אפשר פחות משני תבואות כמו שאמר הכתוב.

ומה שאמר אינו מותר - בא להודיענו שיש בו איסור, ואפילו נתרצה הלוקח בכך אין שומעין לו, לפי שנאמר "במספר שנים אחר היובל תקנה"(ויקרא כה, טו), הרי הצריך ללוקח שנים כמו שהצריך למוכר.

ומה שאמר עולה לו - קאי ללוקח.

ורבי אלעזר אינו חולק על שום אדם, אלא בא להודיעך שאינו חייב רוצה לומר הלוקח, להניחה לפני בעליה מליאה פירות כמו שלקח אותה, אלא אוכל שלוש תבואות בשתי שנים. ואין חולק על זה:

משנה ב

נתן למוכר מנה יפה לפי שהוא דחוק.

אחר כך אומר שאם רצה למכור קרקע רחוק מן העיר, או שמכר הפחות להציל המעולה, אין שומעין לו, שנאמר "והשיגה ידו ומצא"(ויקרא כה, כו) פרט למצוי, עד שימצא דבר שאינו מצוי לו בשעה שמכר.

ומה שאמר "כדי גאולתו", רוצה לומר יותר מהדמים שנמכרה בהן, או הוסיפו או פחתו דמיה שגם כן נותנין ללוקח הפחות ולמוכר היפה, כמו שהקדמנו במה שאמר מכרה ראשון לשני:

משנה ג

רבי אומר, כי מה שנאמר בתורה "שנה תמימה"(ויקרא כה, ל), היא שנת חמה שהיא שלוש מאות ששים וחמש יום, ואין חוששין לשעות בדינין האלו, ואם היתה מעוברת נותנין לו חדש העיבור ואף על פי שימי השנה המעוברת שלש מאות ושמונים ואחד.

וחכמים אומרים, כי מה שאמר רחמנא "שנה" הוא שנים עשר חדש מיום ליום, ומה שנאמר "תמימה" להביא חדש העיבור.

והלכה כחכמים:

משנה ד

תרגום "לצמיתות"(ויקרא כה, כג) "לחלוטין", והוא דומה לעברי לפי שהוא לשון עברי גם כן, ויחלטוה ממנו עניינו חלטו העניין, ושמו אותו דין פסוק וחתום.

וחולש את מעותיו - אפשר שיהא מעניין "ויחלש יהושע"(שמות יז, יג) ויהא פירושו שמראה מעותיו בלשכה, ואפשר שהוא לשון מיוחד לנתינת המעות:

משנה ה

רבי יהודה מביא ראיה ממה שנאמר "ובחומה היא יושבת"(יהושע כ, טו), בחומה ולא בעיר החומה.

והלכה כרבי יהודה, ולא כרבי מאיר:

משנה ו

ראוי שתדע שמי שהיה מוקף חומה כשנכנס יהושע, אף על פי שאינו מוקף עכשיו הרי דינו כדין המוקף, ומי שלא היה מוקף מימות יהושע, אף על פי שהוא עכשיו מוקף על שדה הארץ יחשב:

משנה ז

גרעון כסף -כבר בארנו אותו בתחילת הפרק.

ודין זה בבתי החצרים למדנו ממה שנאמר "גאולה תהיה לו וביובל יצא"(ויקרא כה, מח), רוצה לומר שהוא יגאל מיד, ואם לא יגאל יצא ביובל, והואיל ויוצא ביובל הרי הוא יוצא בגרעון כסף. וזה דבר מבואר מאד והכרחי כפי מה שהקדמנו מן הדינים:

משנה ח

אינו גואל כסדר הזה - הוא מאמר שיש לו סדר וכן סידורו, אינו גואל כסדר הלוים אבל יגאל כסדר הזה, רוצה לומר כפי כל מה שהקדמנו שכן הוא גואל וישראל הוא. ועניין מה שאמרו חכמים ז"ל "אימא אינו גואל אלא כסדר הזה, עד שיהא לוי ובערי הלוים".

וחכמים אומרים, לערי הלוים בלבד אנו נזקקין לא שיהא לוי, ולפיכך דעתם שישראל שירש את אבי אמו לוי גואל כלוים.

אחר כן בירר גאולת הלוים היאך הוא, ואמר מוכרים לעולם ואפילו סמוך ליובל, ואין אנו צריכין שני תבואות כמו בישראל, וכן יגאל ואפילו אחר מכירת חדש, מה שאינו יכול לעשות כך בישראל כמו שהקדמנו, ומה שאמרתי חדש הוא דרך משל. וכן פודה מיד ההקדש ואפילו אחר היובל כמו שהקדמנו. וכן בתי ערי חומה גואל ואפילו אחר שנה.

ומגרש - הוא היישוב הקרוב לעיר, והוא שקוראין אצלנו שבילים החיצונים, יושבים בהם הרועים והאיכרים.

השדה - הוא חוץ למגרש.

והכל מודים שהלוים אינן משנין העיר והמגרש והשדה שיש להם, לפי שנאמר "ושדה מגרש עריהם לא ימכר"(ויקרא כה, לד), ואמרו חכמים ז"ל שעניינו לא ישונה, רוצה לומר שאינם משנין שום דבר ממה שהיה אז.

והלכה כחכמים, ואין הלכה כרבי אליעזר:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת ערכין

משנה ערכין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב