משנה ערכין ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ערכין פרק ו: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק שישי ("שום היתומים") · >>

פרקי מסכת ערכין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב.

המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה -- רבי אליעזר אומר, כשיגרשנה, ידיר הנאה. רבי יהושע אומר, אינו צריך.

כיוצא בו, אמר רבן שמעון בן גמליאל, [ אף ] הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה -- ידיר הנאה, שמא יעשה קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו.

משנה ב[עריכה]

המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש, ולא בעל חוב את חובו, אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו.

הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה -- מוסיף עוד דינר ופודה בו את הנכסים הללו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו.

משנה ג[עריכה]

אף על פי שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן, נותנין לו מזון שלשים יום, וכסות שנים עשר חדש, ומטה מוצעת, וסנדלין, ותפלין.

לו, אבל לא לאשתו ולא לבניו.

אם היה אומן, נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין. חרש, נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות.

רבי אליעזר אומר, אם היה אכר, נותנין לו את צמדו; חמר, נותנין לו את חמורו.

משנה ד[עריכה]

היה [ לו ] מין אחד מרובה ומין אחד מועט, אין אומרים לו למכור מן המרובה וליקח לו מן המועט, אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן המועט.

המקדיש את נכסיו, מעלין לו את תפיליו.

משנה ה[עריכה]

אחד המקדיש את נכסיו, ואחד המעריך את עצמו, אין לו לא בכסות אשתו, ולא בכסות בניו, ולא בצבע שצבען לשמן, ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן.

אף על פי שאמרו, עבדים נמכרים בכסותן לשבח, שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר, משביח הוא מנה, וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס, משבחת היא, וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך, משבחת היא -- אין להקדש אלא מקומו ושעתו.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה ערכין ו ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב המקדיש נכסיו והייתה עליו כתובת אישה רבי אליעזר אומר כשיגרשנה ידיר הניה רבי יהושע אומר אינו צריך כיוצא בו אמר רבן שמעון בן גמליאל הערב לאישה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידיר הניה שמא יעשו קנוניה על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו.

(ב) המקדיש את נכסיו והייתה עליו כתובת אישה ובעל חוב אין האישה יכלה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בעל חוב את חובו אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאישה כתובה ולבעל חוב את חובו הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו על מנת ליתן לאישה כתובתה ולבעל חוב את חובו.

(ג) אף על פי שאמרו חייבי ערכים ממשכנין אותן נותנים לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חודש ומיטה ומצע וסנדליו ותפיליו לו אבל לא לאשתו ובניו ואם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין אם היה חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות רבי אלעזר אומר אם היה איכר נותנין לו צמדו חמר נותנין לו חמורו.

(ד) היה לו מין אחד מרובה ומין אחד ממועט אין אומרין למכור מן המרובה וליקח לו מן המעט אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן הממועט המקדיש את נכסיו מעלין לו את תפיליו.

(ה) אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך לעצמו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח שאם תילקח לו כסות בשלשים דינר משביח הוא במנה וכן פרה אם ממתינין אותה לאטליס משבחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משבחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו.

פירושים[עריכה]