משנה ערכין ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שום היתומים - שלשים יום,

ושום ההקדש - ששים יום,

ומכריזין - בבקר, ובערב.

המקדיש נכסיו, והיתה עליו כתובת אשה -

רבי אליעזר אומר: כשיגרשנה - ידיר הניה.

רבי יהושע אומר: אינו צריך.

כיוצא בו, אמר רבן שמעון בן גמליאל:

הערב לאשה בכתובתה, והיה בעלה מגרשה - ידיר הניה,

שמא יעשו קנוניה על נכסיו של זה - ויחזיר את אשתו.

(ב) המקדיש את נכסיו,

והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חוב -

אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש,

ולא בעל חוב את חובו,

אלא, הפודה - פודה על מנת ליתן לאשה כתובה, ולבעל חוב את חובו.

הקדיש תשעים מנה, והיה חובו מאה מנה -

מוסיף עוד דינר,

ופודה את הנכסים האלו - על מנת ליתן לאשה כתובתה, ולבעל חוב את חובו.

(ג) אף על פי שאמרו, חייבי ערכים ממשכנין אותן -

נותנים לו מזון שלשים יום,

וכסות שנים עשר חודש,

ומיטה, ומצע, וסנדליו, ותפיליו,

לו - אבל לא לאשתו, ובניו.

ואם היה אומן -

נותנין לו שני כלי אומנות - מכל מין ומין.

אם היה חרש - נותנין לו שני מעצדין, ושתי מגרות.

רבי אלעזר אומר:

אם היה איכר - נותנין לו צמדו,

חמר - נותנין לו חמורו.

(ד) היה לו מין אחד מרובה, ומין אחד ממועט -

אין אומרין למכור מן המרובה, וליקח לו מן המעט,

אלא, נותנין לו שני מינין - מן המרובה,

וכל שיש לו - מן הממועט.

המקדיש את נכסיו - מעלין לו את תפיליו.

(ה) אחד המקדיש נכסיו, ואחד המעריך לעצמו -

אין לו - לא בכסות אשתו, ולא בכסות בניו,

ולא בצבע - שצבען לשמן,

ולא בסנדלים חדשים - שלקחן לשמן.

אף על פי שאמרו,

עבדים נמכרים בכסותן לשבח,

שאם תילקח לו כסות בשלשים דינר - משביח הוא במנה,

וכן פרה, אם ממתינין אותה לאטליס - משבחת היא,

וכן מרגלית, אם מעלין אותה לכרך - משבחת היא,

אין להקדש - אלא מקומו ושעתו.

הדף הראשי של משנה ערכין ו

משנה ערכין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב