משנה תמורה א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק א · משנה ד | >>
אין המדמע מדמע אלא לפי חשבון.
ואין המחמץ מחמץ אלא לפי חשבון.
ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון.
משנה מנוקדת
אֵין הַמְּדֻמָּע מְדַמֵּעַ,
- אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן;
- וְאֵין הַמְּחֻמָּץ מְחַמֵּץ,
- אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן;
- וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה,
- אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
נוסח הרמב"ם
אין המדומע מדמע - אלא לפי חשבון,
- ואין המחומץ מחמיץ - אלא לפי חשבון.
- אין המים השאובין פוסלין את המקוה - אלא לפי חשבון.
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו ההלכה הזאת בדיוק בחמישי מתרומות. ובאר התלמוד בה כאן דבר פשוט והוא, שאם נפל שאור של חולין ושל תרומה בתוך העיסה והחמיצה משתיהן כאחת, לא תהיה העיסה ההיא מדומעת כמו שנתבאר העיקר בשני מערלה, עד שיהא משאור של תרומה לבדו להחמיץ.
וכן שלושה לוגין מים שאובים שנפלו למקווה שפוסלים אותו כמו שזכרנו פעמים, אם נפלו מארבעה וחמשה כלים אינם פוסלים, עד שיהיו כולם משלושה כלים או פחות, זה דעת רבי יוסי בן חוני ואינו אמת, וזהו שאמרו "לפי חשבון כלים, ויוסי בן חוני הוא".
ואין באותו המאמר דבר שיפסיד שום דבר ממה שזכרנו בחמישי מתרומות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון - סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר, בעינן מאה מן החולין לפי מה שיש תרומה בסאה זו של דמוע, ולא בעינן מאה סאה כנגד כל אותה סאה של דמוע, שאינה נחשבת כולה תרומה לאסור חולין שניים:
ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון - עיסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה לזרים. ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של חולין וחמצתה, אינה אוסרתה אלא לפי חשבון שאור של תרומה שנתערב בה, ולא מתסרא אחרונה אלא אם כן נפל בה מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיש בשאור של תרומה המעורב בה כדי לחמץ האחרונה בלא צירוף החולין המדומעים:
ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון - מקוה שיש בו אחד ועשרים סאים מי גשמים, ממלא בכתף תשעה עשר סאין ופותקן למקוה דרך המשכה והן טהורים. ואע"ג דשלשה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, השאיבה כשרה כשהיא דרך המשכה והיה שם בראשונה רוב שיעור מקוה שהוא עשרים ואחד סאין מי גשמים. והיינו לפי חשבון, דאין השאובים פוסלים המקוה כשהן דרך המשכה אלא אם כן הן עשרים סאים מים שאובים, שאין שם רוב שיעור מקוה ממי גשמים. כך נראה פירוש משנה זו, וכן פירשתיה במסכת תרומות פרק סאה תרומה. אבל בגמרא הכי פירושא, לפי חשבון כלים, שאין שלשה לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה אלא אם כן נפלו למקוה משלשה כלים או פחות, אבל אם נפלו מארבעה כלים, או יותר אינן פוסלים, והיינו דקאמר ואין מים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון, שמחשבים הכלים שמהן נפלו שלשה לוגין מים למקוה, ומונין אותן, אם הם שלשה כלים או פחות פוסלים את המקוה. ואם משלשה כלים ולמעלה, אין פוסלין ח. ומתניתין רבי יוסי בן חוני היא דהוא סבר שלשה לוגין שנפלו מיותר משלשה כלים אין פוסלין, ואינה הלכה ט:
פירוש תוספות יום טוב
[*אין המחומץ כו'. כתב הר"ב עיסה של חולין כו'. הרי כולה אסורה עיין במשנה ד' ו' פ"ב דערלה]:
אין המים שאובין פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון. פירוש [*קמא שכתב הר"ב פירשתיו בפ"ה דתרומות משנה ו' ע"ש. והפירוש השני שכתב] הר"ב לפי חשבון שמחשבין את הכלים וכן פירש"י והרמב"ם ולפירוש זה אינו דומה הך לפי חשבון לאינך. דאינהו מיירי לפי חשבון הדבר הפוסל. לכך נראה פירוש התוס' שפירשו לפי חשבון הלוגין שפוסלין המקוה דהיינו שלשה ע"כ. [*אמנם מצאתי ראיתי להר"ן בס"פ כל הבשר. שכתב כפירש"י ומסיים בה וז"ל. ומשום דבמדומע ובמחומץ ובמים שאובין שייך לפי חשבון תנינהו בהדדי. אע"פ שחשבון המים שאובים אינו מענין חשבון המדומע והמחומץ. ולישנא נמי הכי מוכח. דלא קתני דאין המים שאובין שנתערבו בכשרים פוסלים אלא לפי חשבון. כדקתני אין המדומע והמחומץ פוסל. עכ"ל] ומ"ש הר"ב ומתני' ר"י בן חוני דהוא סבר ג' לוגין כו'. גמרא. וה"מ לאתויי סתם משנה דסוף פ"ג דמקואות. אלא דנקט יוסי בן חוני דהכי קתני ליה בהדיא בברייתא כ"כ הר"ש שם במקואות. ומ"ש הר"ב ואינה הלכה. וכ"כ הרמב"ם. ותימה בעיני דאע"ג דבברייתא מחלוקת היא כדמייתי לה בגמ' הא מסתם סתם לן תנא דמתני' כוותיה בספ"ג ממסכת מקואות. ומחלוקת בברייתא וסתם במשנה. הלכה כסתם משנה. כמו שכבר כתבתי זה בהרבה מקומות. וכן שם לא כתבו הר"ב והרמב"ם שאינה הלכה. והתוס' [ד"ה יב"ח] כתבו שהראב"ד פסק דהלכה כר"י בן חוני. ולא פירשו טעמו ונ"ל ברור שזה הוא טעמו מדסתם לן תנא דמתניתין כוותיה. ושוב מצאתי שאף הרמב"ם בחבורו רפ"ה מהלכות מקואות כתב כסתם דמקואות. וכן פסק ג"כ טי"ד סי' ר"א:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) ולפירוש זה אינו דומה הך לפי חשבון לאינך, דאינהו מיירי לפי חשבון הדבר הפוסל. לכך נראה פירוש התוס' שפירשו, חשבון הלוגין שפוסלין המקוה דהיינו ג'. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. ותימה, דהא סתם לן כוותיה בסוף פרק ג' דמקוואות [והא דנקט בדבריו ר"י בן חוני, דהכי קתני לה בהדיא בברייתא. הר"ש] ובאמת הר"מ בחבורו חזר בו:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון: מתניתין דלא כר' אליעזר דתנן בפ"ה דמסכת תרומות סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר ר' אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון וכן נמי בואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון דלא כר' אליעזר דאיהי לא בעי שיהא שם מן האיסור כדי לחמץ אלא האיסיר וההיתר מצטרפים לאסור כדתנן בפרק שני דמסכת ערלה שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו ר' אליעזר אומר אחר אחרון אני בא דסבר זה וזה גורם אסור וחכמים אומרים בין שנפל איסור בתחלה בין בסוף אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ דסברי זה וזה גורם מותר:
ואין המחומץ מחמיץ וכו': תוספות פרק כל שעה (פסחים דף כ"ז.) וכתוב בספר אגודה ואע"ג דתנן דאין מדמע אלא לפי חשבון מ"מ איצטריך למיתני שאין מחמיצין אלא לפי חשבון משום דמדמע אין האיסור וההיתר נותנין טעם כאחת אבל במחמץ נותנין טעם בעיסה אחת להכי איצטריך לומר דאינו אוסר רק לפי חשבון ע"כ. ומה שפירש רעז"ל בואין המחומץ מחמיץ וכו' כולו פירוש רש"י ז"ל אבל בתוספות וגם בגליון כתוב דלא נהירא דאם כאותו הפירוש מאי אמר בגמרא דלא כר' אליעזר דאמר אחר אחרון וכו' מה שייך למילתיה אדרבא למילתיה דמדומע דאייתי עלה דרישא שייך טפי לכן נראה לפרש כגון כזית שאור של תרומה וכזית שאור של חולין ושניהם בעין ונפלו לתוך עיסה של חולין וחמצוה ואין בכל אחת לבדה כדי לחמץ דאינה אסורה והיינו לפי חשבון כדי לחמץ בשאור של תרומה לבדה וזהו ממש כי ההיא משנה דמייתי עלה בגמרא וחכמים אומרים וכו' דסברי זה וזה גורם אסור עכ"ל ז"ל. בפירוש רעז"ל לשון המתחיל ואין המים שאובין וכו' צריך להגיה שם כך אא"כ הם עשרים סאה מים שאובין ולפי פירוש ראשון שהביא הוא ז"ל מתניתין ראב"י היא. וביד פ"ד דהלכות מקואות סימן ח':
תפארת ישראל
יכין
אין המדומע מדמע אלא לפי השבון: תרומה שנתערב בפחות מק' חולין, ונאסר הדמוע לזר. וחזר ונפל מדמוע הזה סאה א' למקום אחר, א"צ שוב ק' חולין נגד הסאה שנפלה, רק משערין יפה כמה תרומה יש בסאה זו לפי תערובות הראשון, נקט כל הבבות אלו הכא, אגב סיפא דמשנה ה'. דאין תמורה עושה תמורה:
אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון: דאם חימץ בשאור תרומה עיסת חולין, ונאסרה העיסה לזר, וחזר וחימץ מעיסה זו שנאסרה, עיסת חולין אחרת, לא חשבינן לעיסת חולין הב' כאילו נתחמצה מתרומה לבד, רק משערין יפה כמה שאור תרומה היה בחתיכת העיסה שנתערבה בהעיסה הב', ולא נאסרה העיסה הב' רק בהיה באותו שיעור התרומה שבו כח להחמיץ העיסה הב' מבלי החולין שמעורבין עמה. ואין אומרים בכל הנך חנ"נ מדאין אסור מחמת עצמו התרומה:
אין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון: דמקוה שהוא כולה מים שאובין פסול מדאורייתא. אבל מי גשמים שירדו לגומא והם מ' סאה. כשרין לטבול בהן, וגם אין נפסלין אפילו אם נפלו שוב לתוכן אלף סאה מים שאובין, כיון שמתחלה היה מ' סאה מים כשרין. וקאמר הכא שאם היה מתחלה מים כשרים פחות ממ' סאה ונתמלאה עד מ' סאה ממים שאובין ע"י המשכה ע"ג קרקע, אז אין השאובין פוסלין המקוה החסירה הנ"ל רק לפי חשבון. ר"ל דבנפלו השאובין לתוכה בהמשכה יש חילוק, דאם הרוב מהמ' סאה היו שאובין, נפסלה כל המקוה למחשבו כולה שאובין, בין שקדמו השאובים למים הכשרים או איפכא, ואפילו ירדו השאובין לתוכה ע"י המשכה ע"ג קרקע. אבל כשהיה מתחלה בהגומא כ' סאה ומשהו מים כשרים, והמשיך לתוכן ע"ג קרקע ממש באורך ג' טפחים, כ' סאה חסר משהו מים שאובין, או יותר, כשרה כל המקוה [י"ד ר"א סמ"ה]. מיהו מי מעין כל שהוא מותר למלאותה עד מ' סאה ויותר מים שאובין אפילו בלי המשכה, ואפילו המי מעין מועט [שם סט"ו], ורק לכתחילה יש להחמיר גם במעין ליתן לתוכן השאובין בהמשכה [שם ס"מ]. עוד יש לפרש ע"פ המשנה במסכת מקואות פ"ג משנה א' ב' ג'. או ע"פ המשנה שם פ"ה מ"א. וי"א דה"פ דמתני', דהרי ג' לוגין שאובין שנפלו מהכלי בלי המשכה ע"ג קרקע, לתוך מקוה מים כשרים שאינן מ' סאה, נפסלו כולן, ומחשבו כאילו כולן שאובין, בין שקדמו המים כשרין להשאובין או איפכא. וקאמר הכא דג' לוגין שפוסלין המקוה אינן פוסלין רק לפי חשבון, ר"ל שיהיו חשבון הכלים שנפלו מתוכן השאובין כחשבון הלוגין, דהיינו דוקא כשנפלו הג' לוגין מג' כלים או פחות. אבל בנפלו מד' כלים או יותר, לא נפסלו המים הכשרים אפילו נפלו מכל הד' כלים ביחד. ודוקא שלא נתכוון לרבות, ר"ל שלא נתכוון ששופך לשם הג' לוגין כדי שיהיה בהמקוה מים בשפע רב. א"נ שלא התכוון מיד בתחלה להפיל לשם כל הג' לוגין, דבחד מהנך גוונא אפילו הטיל הג' לוגין מכמה כלים, וזה אחר זה, אפ"ה נפסלה המקוה [שם סט"ו. ועש"ך שם סקמ"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת