ביאור:משנה מסכת ראש השנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

מסכת ראש השנה: קידוש החודש וראש השנה[עריכה]

מבוא לסדר מועד

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת ראש השנה[עריכה]

מסכת ראש השנה עוסקת בדיני ראש השנה ובמקביל אליהם בדיני קידוש החודש. שילוב שני הנושאים הללו, שבמבט ראשון נראים לא קשורים זה לזה, חוזר בשלושת הפרקים הראשונים במסכת. הוא מוסבר בשורת קווי דמיון ביניהם:

  • בירושלמי פרק א הלכה ג מופיע מדרש על הפסוק "כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים" (דברים ד ח) בלשון הבא: אי זו אומה כאומה הזאת! - בנוהג שבעולם, השלטון אומר 'הדין היום' והליסטים אומר 'למחר הדין', למי שומעין, לא לשלטון? - אבל הקב"ה אינו כן: אמרו ב"ד 'היום ראש השנה', הקב"ה אומר למלאכי השרת: 'העמידו בימה, יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין, שאמרו בני היום ראש השנה'!

נמלכו ב"ד לעברה למחר - הקב"ה אומר למלאכי השרת: 'העבירו בימה, יעברו סינגורין יעברו קטיגורין, שנמלכו בני לעברה למחר'!

מ"ט? (תהלים פא ה) "כי חק לישראל הוא - משפט לאלהי יעקב": אם אינו חוק לישראל - כביכול אינו משפט לאלהי יעקב!

במדרש זה מתברר שמוקד הכוח בראש השנה אינו רק בידי שמים, אלא בחלקו נתון בידי האדם. הכוח בידי האדם לקבוע את מועד הדיון, וזאת באמצעות קביעת ראש חודש תשרי.
אפשר לומר שבפרק א במסכת מתואר ראש השנה כמועד אובייקטיבי, וקידוש החודש דוחה את השבת כי הוא תלוי במצב האסטרונומי האובייקטיבי, אבל בפרק ב משתנה התמונה הזאת, ואנו רואים תהליך שבסופו מועברת הסמכות לקביעת ראש החודש לחלוטין לידי האדם, כולל ראש חודש תשרי.
מאידך אפשר לומר שכבר בפרק א' ראש השנה הוא מועד סובייקטיבי, שהרי המושג "ראש שנה" כשעוסק ביום אחד, אינו מושג אובייקטיבי, שכן במציאות העולמית לא מורגש שום שינוי ביום אחד, אלא בתקופה. ובכלל – הטבע שוטף לו והולך, והצורך בקביעה בזמן מסוים בו מתרחש מעבר שנים – הוא צורך אנושי וקטגוריה אנושית. מבחינה זו עוסקת המשנה מיסודה בעניין סובייקטיבי. אמנם, הקביעה הסובייקטיבית אינה שרירותית, אלא עסוקה בהקשבה למתרחש בעולם ובמציאות, ומכאן העיסוק בנושא של קידוש החודש, שמהווה חיבור בין קביעה אנושית למציאותית.
  • בשתי ההזדמנויות מופנית תשומת הלב של ישראל לשמים: בקידוש החודש באופן פיזי, בהתבוננות בשמים לחיפוש המולד - ובראש השנה באופן המטאפורי, בבקשת הרחמים מהקב"ה. כך משמש קידוש החודש כמשל לכוונת הלב בראש השנה.
  • בשני הנושאים נתונה הבכורה למימסד של הרבים על פני היחיד, יהיה גדול ככל שיהיה. גם בתקופות מאוחרות יותר היתה ההשתתפות בבית הדין של עיבור השנה בגדר אישור למעמדו הרם של החכם, וראו למשל ירושלמי סנהדרין א, ב. חבורת הדיון בבית הדין כונתה "סוד העיבור", על דרך "סוד ישרים" (תהלים קיא א) אבל המילה "סוד" התפרשה מאוחר יותר כצופנת ידיעות סודיות, המשוות לחבורה מעמד אקסקלוסיבי, וראו פרקי דרבי אליעזר פרק ח.
שני קווי הדמיון האחרונים מובלטים בפרק ג במסכת.

פרק ד מוקדש לתפילת ראש השנה, הנקשרת לתקנות רבן יוחנן בן זכאי ביבנה. התקנות וגם התפילה מבטאים את העברת הקדושה מהמקדש אל הזכרון הקולקטיבי, בדרך שמאפשרת לנו להסתפק בזכרון ובכך מבטלת את הצורך במקדש ממשי.

וראו גם

,

פירוט הפרקים[עריכה]

פרק א: "ארבעה ראשי שנים" - ראש השנה כמועד אובייקטיבי

  1. תכונות היום
  2. חילול השבת לעדות החודש ולתקנת המועדות

פרק ב: "אם אינן מכירין" - תהליך העברת הסמכות לקביעת הלוח מהאסטרונומיה לידי חכמים

  1. תקנות חכמים
  2. משואות
  3. בדיקת העדים
  4. שקר ואמת, חובה וסמכות

פרק ג: "ראוהו בית דין" - ישראל מסתכלים כלפי מעלה: קידוש החודש ותקיעת שופר

  1. רואים ומקדשים
  2. השופר, הקול והכוונה
  3. מכוונים את הלב לאביהם שבשמים
  4. היחיד והרבים

פרק ד: "יום טוב של ראש השנה" - קדושת הזכרון וזכרון הקדושה - שליח הציבור והציבור

  1. תקנות ריב"ז מירושלים ליבנה
  2. מלכויות זכרונות ושופרות
  3. השופר והתקיעות בסדר היום
  4. סדר תקיעות