פרקי דרבי אליעזר פרק ח
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק ח · >>
בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה, ולבנה, ומנין שהוא שנים, וחדשים, וימים, ולילות, שעות, וקצים, ותקופות, ומחזורות, ועיבורין היו לפני הקב"ה – והיה מעבר את השנה ואחר־כך מסרן לאדם הראשון בגן־עדן, שנאמר (בראשית ה, א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" – מנין עולם לכל תולדות בני־אדם.
אדם מסר לחנוך, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כב): "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלהים לאדם;
וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה, ואמר (בראשית ח, כב): "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף". "זרע" – זה תקופת תשרי; "קציר" – זו תקופת ניסן; "קור" – זו תקופת טבת; "וחום" – זו תקופת תמוז; "וקיץ" בעתו, "וחורף" בעתו. מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו;
נח מסר לשֵׁם, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, ונקרא "כהן" – וכי שם בן נח כהן היה? אלא על־ידי שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא "כהן", שנאמר (בראשית יד, יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" וגו';
ושֵׁם מסר לאברהם, ונכנס בסוד העיבור ועביר השנה ונקרא "כהן", שנאמר (תהלים קי, ד): "נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם". ומנין שמסר שֵׁם לאברהם? שנאמר (תהלים קי, ד): "עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק";
אברהם מסר ליצחק, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר (בראשית כה, יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ", שנכנס בסוד העיבור;
יצחק מסר ליעקב, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה; יצא יעקב לחוצה־לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה־לארץ, אמר לו הקב"ה: יעקב, אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ, שנאמר (בראשית לה, ט): "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ", ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה־לארץ, וכשבא לארץ אמר לו הקב"ה: קום עבר את השנה, שנאמר (בראשית לה ט): "וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אותו" על שנכנס בסוד העיבור, וברכו ברכת עולם.
מכאן אמרו: אפילו צדיקים וחכמים בח"ל, ורועה צאן ובקר בארץ – אין מעברין את השנה אלא על־ידי רועה צאן ובקר; אפילו נביאים בח"ל והדיוטים בארץ ישראל – אין מעברין את השנה אלא ע"י הדיוטים שבארץ; גלו לבבל – היו מעברין את השנה על־ידי הנשאר בארץ; לא נשאר אחד בארץ – היו מעברין את השנה בבבל; עלה עזרא וכל הקהל עמו, ורצה יחזקאל לעבר את השנה בבבל, אמר לו הקב"ה: יחזקאל, אין לך רשות לעבר את השנה בח"ל, הרי ישראל אחיהם והם יעברו את השנה, שנאמר (יחזקאל לו, יז): "בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִין עַל אַדְמָתָם", שלהן היא לעבר את השנה.
יעקב מסר ליוסף, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים; מת יוסף ואחיו – נתמעטו העיבורין מישראל; וכשם שנתמעטו העיבורין מישראל בשיעבוד מצרים, כך עתידים לימעט בסוף שעבוד מלכות הרביעית עד שיבא מלך־המשיח. כשם שנגלה הקב"ה על משה ועל אהרן במצרים כך הוא עתיד להגלות עלינו בסוף מלכות רביעית, שנאמר (שמות יב, א): "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". מהו לאמור אמור להם לישראל עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה. בשלשה מעברין רבי אליעזר אומר בעשרה, שנאמר (תהלים פב, א): "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". ואם נתמעטו – מביאין ספר תורה ופורשין אותו לפניהם ונעשין כמין גרן עגולה ויושבין גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ונותנין פניהן למטה לארץ ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים וראש הישיבה מזכיר את השם ושומעים בת קול שצווחת ואומרת בלשון הזה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר החדש הזה לכם. ומעון הדור אינן שומעין כלום אלא כביכול אינו יכול לשכן שכינה ביניהם ואשרי העם העומדין במקום ההוא בשעה ההיא, שנאמר (תהלים פט, טז): "אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן", באור פניו של הקב"ה הן מהלכין. על שלשה סימנים מעברין את השנה, על האילנות ועל העשבים ועל התקופות. הגיעו שנים ולא הגיע אחד אין מעברין את השנה לא על האילנות ולא על העשבים, הגיע אחד ולא הגיעו השנים, מעברין את השנה על התקופות, אם נכנסה התקופה מעשרים יום של חדש טבת ולמטה מעברין את השנה, מעשרים יום של חדש טבת ולמעלה אין מעברין את השנה. מחזור העיבור מי"ט שנה וז' מחזורין קטנים יש בו. יש מהן משלש ויש מהן משתים שלש ושתים שלש ושלש ושלש ושלש ושתים. בר"ח ניסן נגלה הקב"ה על משה ועל אהרן בארץ מצרים והיתה שנת ט"ו של מחזור הגדול של לבנה שנת י"ז לשנת מחזור העיבור מכאן ואילך המנה יהיה לכם.
פירושים
[עריכה]אמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחו"ל הרי יצחק אביך יעבר את השנה בארץ שנאמר וירא אלהים עוד בבואו ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר השנה בחו"ל וכשבא לארץ וכו'. עיין להרמב"ם בה' קידוש החודש ריש פ"ה ובסוף הפרק. ועיין להתוס' בפ"ק דסנהדרין די"א ולהרב יפה מראה בפ"ק דברכות ע"ד בעל עין יעקב בהא דאין מעברין את השנה בחו"ל. ועי' מ"ש רב אחאי הרב נח"ל נר"ו ח"א ד"ג ע"ב וג' ודוק
וחנוך מסר לנח סוד העיבור. עי' מ"ש הרב סדר הדורות ד"ט ע"ג
בג' מעברין ר"א אומר ביו"ד שנאמר אלהים ניצב בעדת אל. עיין להרמב"ם בפ"ד מהלכות קידוש החודש ה"ט ויו"ד
ואם נתמעטו מביאין ס"ת ופורסין אותו ונעשין כמין גורן עגולה ונותנין פניהם למטה לארץ ופורשין את כפיהם וגו'. ואפשר דזה רמזו הכתובים בסדר ואתחנן כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שדרשו שיודעים לעבר שנים, אלא דבזמן ואמרו רק עם חכם ונבון דרק הוא מיעוט דהנם מועטים וליכא עשרה שיהיה בעבור אלהים ניצב בעדת אל דאין עדה פחותה מיו"ד, הרי איתיה בתקנתא ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום, כלומר המיעוט יהיה ככל כאילו היו כולם ע"י ס"ת אשר נותן לפניכם כדאמר, ופורשין אותו לפניהם ביום ההוא שעושין העבור, וזה דרך רמז ואסמכתא.