ביאור:משנה מסכת עוקצין
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת עוקצין: טומאת אוכלין למה שאינו נאכל
[עריכה]מבוא למסכת עוקצין
[עריכה]טומאת אוכלין היא בעלת מאפיינים מיוחדים, כפי שנזכר בחולין ט. היא מוגדרת, לכאורה, רק על דברים הנאכלים, אבל מסכת עוקצין מדייקת שלעיתים היא חלה גם על נספחי האוכל: ה"יד" (מה שבאמצעותו מחזיקים את האוכל) וה"שומר" (דבר הנצרך לשמירת המזון שלא יתקלקל.) השומר, שהוא צורך של המאכל, עדיף על דרך השימוש האנושית, בכך שהטומאה שלו מצטרפת גם לענייני השיעור "כביצה".
אפיון נוסף של טומאת האוכלין הוא הכוונה של האדם האוכל: אם לא מדובר במזון שמקובל לאכלו, היא חלה רק אם האדם חשב על הדבר הנאכל כמזון (וראו גם טהרות ח, ו.) השיעור של האוכל מוגדר גם הוא לפי כוונת האדם - אם התחיל לפרק חבילה של מזון, או אם שבר קליפה וכדומה - מחשבים לעניין השיעור רק את המזון שגילה את דעתו שהוא חשוב לו. במקרה זה מתברר שכוונת האדם עולה על הצורך של המאכל.
פרק א במסכת מגדיר את ה"יד" וה"שומר", ומדגים את עקרונותיהם במיני מאכלים שונים, לפי מיקום התוספת: בשורש, בשרביט או בעוקץ. פרק ב מעיין בהבחנות בין פנים הפרי לחיצוניותו (קליפה), ובמיוחד במקרה של הבצל, שכולו קליפות. כאן גם מתחילה המשנה לעסוק בכוונת האדם האוכל, ובמקרים שבהם התחיל לפרק את צרורות המזון או את הקליפות שלו.
פרק ג ממשיך בבירור המשמעות של כוונת האדם, ומציין מיני מאכלים שונים לעניין הטומאה. כאן גם מעמידה המשנה מול הגדרות המזון לענייני טומאה הגדרות שלו לעניינים אחרים, וכך יוצרת קישורי רוחב הלכתיים, הקושרים את טומאת האוכלין לענייני תרומות, מעשרות, משא ומתן ושבת. כך נקשרים זה לזה חלקי המשנה השונים, וכך גם מסתיימים ששה סדרי המשנה.
בתלמוד הבבלי (הוריות יג ב) מובא מעשה על רשב"ג השני, שעסק בעוקצין. ואכן, רוב התנאים במסכת הם מדור אושא - למעט סופה (ג, ה-יא), המזכיר - אולי כסיום ש"ס המשנה - את דעות בית הלל ובית שמאי, ר' אליעזר ור' עקיבא.
מבנה המסכת בפירוט
[עריכה]פרק א: "כל שהוא יד" - שימוש אנושי, וצורך של המאכל עצמו
פרק ב: "זיתים שכבשן בטרפיהן" - הפנים והקליפה, הכוונה והמעשה
פרק ג: "יש צריכין הכשר" - הגדרות "אוכל" לענייני טומאה ולעניינים אחרים