ביאור:משנה מסכת בבא קמא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

מסכת בבא קמא: אחריות האדם לנזקים שנגרמים על ידו או על ידי רכושו[עריכה]

מבוא לסדר נזיקין

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת בבא קמא[עריכה]

המסכת עוסקת באחריות של אדם לנזקים שנגרמים על ידו או על ידי רכושו. היא אינה עוסקת בגרימת מוות או ברצח אדם.

אחד הנושאים החוזרים במסכת הוא הקשר בין האדם לבין השור. שני אלו נחשבים כבעלי אחריות מסוימת לנזקיהם, והדמיון ניכר בפרקים ב, ג, ד, ה, ונרמז גם בפרק ו.

נושא נוסף במסכת הוא הדרך שבה היא מטפלת בדיני התורה שבכתב: הפירוט של ארבעת אבות הנזיקין מופיע כאן רק בפרקים ה-ו, ואילו פרקים א-ד מפתחים תורת נזיקין עצמאית של חז"ל, הנעזרת בדרשות על התורה שבכתב והעושה מאמץ ניכר לנטרל אותה, כגון צמצום של דיני מכירת השור שבספר שמות (ראו לקמן ג, ט). כך גם הדיון שבפרק ז בדין ארבעה וחמישה מביא את הדין הזה לצמצום משמעותי. העיקרון הראשי של תורת הנזיקין הזו הוא עיקרון האחריות המופיע כאן, א, ב, שהוא כשלעצמו מבוסס על מדרש על אותם ארבעה אבות נזיקין, תוך נסיון לרציונליזציה שלהם. כך משמשת הגישה של חז"ל כאמת מידה מרכזית לפירוש התורה שבכתב.

מבחינת סדר הדברים וכמות הדינים, ניכרת במסכת הדגשת המקרים של נזקים שנגרמים עקב רשלנות, ויחסית מוצנעים המקרים שבהם יש כוונה להזיק. ההדגשה הזו משקפת את ההעדפה השכיחה במשנה להתיחס בעיקר לאנשים נורמטיביים ולא לעבריינים המודעים לעבריינותם.

דיני הגזילות והחבלות שבסוף המסכת מצומצמים גם הם, וניכרת מגמה להקל על הפושעים שעשו מעשים כאלו, גם על חשבון הניזק.

לסיום, מבנה המסכת:

  • פרק א' משמש מבוא לתורת הנזקים של חז"ל, המבוססת על עיקרון האחריות.
  • פרקים ב'-ד' מפתחים את הגישות הללו, בדרך כיאסטית: פרק ב' מפרט את חמשת המועדים שנזכרו בסוף משנה ד' בפרק א'. פרק ג' מרחיב בנזקי האדם, שהוא המועד החמישי שם, ומשווה אותם לדיני השור. פרק ד' עוסק בדיני השור התם, שהופיע בתחילת המשנה הנ"ל, ומתאר את אחריותו החלקית של השור עצמו למעשיו.
  • פרקים ה'-ו' מהווים מדרש על ארבעת אבות הנזיקים שהופיעו בפרק א' משנה א'. פרק ה' חוזר ומשווה את נזקי השור לנזקי האדם, הנקשרים לבור ולגרימת הפלה לאשה. פרק ו' עוסק בנזקי מבעה והבער, ובסופו משווים את שריפת הגדי לרצח אדם, תוך ציון ההבדלים בין השנים.
  • פרק ז' עוסק בדין תשלומי ארבעה וחמישה, והוא מגשר בין דיני הנזקים שבתחילת המסכת לבין דיני הגזילות והחבלות שבסופה. התשלומים מוגבלים למדי למעשה, וחלים במקרים נדירים למדי.
  • פרק ח' עוסק בדיני חבלות ובפיצוי עליהם.
  • פרק ט' עוסק בדיני הגזלן, ומשווה אותו לאומן שקיבל עליו אחריות לרכוש שאינו שלו לצורך תיקון. בסוף הפרק נדונות דרכי הכפרה של הגזלן. נראה שעצם הגזילה אינה מעשה נורא כמו שמקובל היום לראותו, וההשוואה לדיני האחריות המקצועית ממחישה זאת.
  • פרק י' עוסק בנושא הנראה בעיני בני ימינו כשערורייה: רשימת מקרים שבהם מותר לאדם להשאיר אצלו את רכוש הזולת, וגבולות האחריות שלו על נזקים שגרם לחבירו.

מבנה המסכת בפירוט[עריכה]

פרק א: "ארבעה אבות נזיקין" - עקרונות חוקי הנזיקין

  1. מדרש על ארבעה אבות נזיקין
  2. הגדרת החובה על סמך עיקרון האחריות
  3. דרכי התשלום על נזק
  4. חמישה תמים וחמישה מועדים

פרק ב: "כיצד הרגל מועדת" - פירוט חמשת המועדים

  1. נזקי רגל
  2. נזקי שן
  3. נזקי שור מועד
  4. נזקי שור ברשות הניזק
  5. נזקי אדם

פרק ג: "המניח את הכד" - נזקי אדם וקרן והדמיון ביניהם

  1. נזקי אדם ישירים
  2. נזקי שור ונזקי אדם
  3. "המוציא מחבירו עליו הראיה" בנזקי שור כבנזקי אדם

פרק ד: "שור שנגח ארבעה": נזקי הקרן ותשלומיהם – אחריות משפטית של השור התם

  1. שור שנגח שור
  2. שור שנגח אדם
  3. שמירת השור

פרק ה: "שור שנגח את הפרה" - השור והבור

  1. הפלה והמלטה עם הנגיחה
  2. נזקים בחצר המזיק
  3. הפלה של אשה בעקבות נגיחה או מכה
  4. נזקי הבור

פרק ו: "הכונס צאן לדיר" - המבעה וההבער

  1. נזקי שן והאחריות עליהם
  2. נזקי אש והאחריות עליהם

פרק ז: "מרובה" - תשלומי ארבעה וחמישה

  1. הקלוֹת בחיוב ארבעה וחמישה
  2. מה היא "גניבה"?
  3. הגבלות על בעל הבהמה

פרק ח: "החובל" - חבלה על ידי אדם והפיצוי עליה

  1. תשלומים על חבלה
  2. חובל באנשים מסוימים
  3. קדושת הגוף כערך דתי

פרק ט: "הגוזל עצים" - גזלנים ונותנים

  1. גזילה והחזרתה
  2. אחריות מקצועית – גזל פיקדון
  3. גזלן שנשבע לשקר וכפרתו

פרק י: "הגוזל ומאכיל" - רכוש של אחר שאין צורך להחזירו

  1. רכוש שנגזל, והוא מותר לשימוש
  2. גבולות האחריות של אדם על נזקי חבירו
  3. איך מחזירים
  4. פיקדון של בעלי מקצוע המותר לשימוש