ביאור:משנה בבא קמא פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת בבא קמא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י מבנה

מסכת בבא קמא עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

----

הפרק מפרט את חמשת המועדים שנמנו לעיל א, ד.

פירוט חמשת המועדים

חטיבה I: נזקי רגל

נזק שגרמה הבהמה ברשות היחיד בהילוכה, בין ברגליה בין בגופה ואפילו בקרניה - נקרא "נזקי רגל", ומחייב פיצוי מלא, ראו תוספתא א, ד.

(א) כיצד "הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה"?

הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר.

היתה מבעטת, או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים - משלם חצי נזק שלעניין זה היא תמה, ראו שם..

דרסה על הכלי ושברתו, ונפל על כלי ושברו הראשון נשבר בדרך הילוכה והשני לא.,

על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון - משלם חצי נזק.

התרנגולים מועדין להלך כדרכן ולשבר.

היה דליל חבל קשור ברגליו שלא ירוץ, והחבל נתקל בכלי ושברו,, או שהיה מהדס קופץ, ולא "הולך כדרכו" ומשבר את הכלים - משלם חצי נזק:

חטיבה II: נזקי שן

(ב) כיצד "השן מועדת לאכול את הראוי לה"?

נזקי הרגל והשן חלים רק ברשות הניזק, שנאמר "וביער בשדה אחר" (שמות כב ד), וברשות הרבים על הניזק להישמר. אמנם אפילו על אכילה ברשות הרבים עדיין יש לשלם לפי הנאת הבהמה, אבל לא את הנזק השלם.

ראו בתוספתא שם, שאם אכלה ברה"ר מאכל הגורם לה נזק - לפעמים אין לשלם כלל. אבל אם אכלה מרשות הניזק משלמת את כל הנזק.

הבהמה מועדת לאכול פרות וירקות.

אכלה כסות או כלים - משלם חצי נזק.

במה דברים החיובים של הרגל והשן אמורים? - ברשות הניזק, אבל ברשות הרבים - פטור.

אם נהנית - [משלם] מה שנהנית מה שחסך בעליה בכך שאכלה, ולא לפי הנזק שהזיקה.

כיצד "[משלם] מה שנהנית"?

אכלה מתוך הרחבה - משלם מה שנהנית.

מצדי הרחבה שאינם רשות הרבים אלא רשות הניזק - משלם מה שהזיקה.

מפתח החנות - משלם מה שנהנית.

מתוך החנות - משלם מה שהזיקה:

ניתן היה לפרש את הפסוק "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר" (שמות כב ד) כעוסק במקרה שבהמתו של אדם הבעירה באש את שדה חברו.

אבל חכמים קבעו שהתשלום השלם הוא רק על נזקים שהבהמה מועדת להם, "ששמירתם עליך", ולכן חייב על החררה בלבד, ואת המילה "וביער" פירשו כאכילה ולא כהבערה. השיקול שלהם אינו פרשני בלבד אלא גם מוסרי והגיוני.

(ג) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם, מפני שהן מועדין והקפיצה היא דרכם במקרה כזה..

הכלב שנטל חררה פיתה עם גחלים שבהם אפו אותה והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש,

על החררה שהיא כנזקי שן - משלם נזק שלם, ועל הגדיש שהוא נזק שאינו מועד לו - משלם חצי נזק:

חטיבה III: שור מועד

(ד) איזה הוא "תם" שור תם, ואיזה הוא "מועד"?

"מועד" - כל שהעידו בו שלושה ימים ששינה את טבעו למשך שלושה ימים רצופים. ולא באותו היום, והעידו בו בכל יום., ו"תם" לאחר שהיה מועד יכול לחזור להיות תם, משיחזור בו שלשה ימים, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: "מועד" - שהעידו בו שלש פעמים אפילו אם היו באותו היום., ו"תם" - כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח:

חטיבה IV: שור ברשות הניזק

ר' טרפון ור' מאיר (בתוספתא א, ז) מחמירים בנזקי קרן שנגרמו ברשות הניזק. כאן מנסה ר' טרפון לנמק זאת בכמה דרכים. בתחילה הוא טוען שרשות הניזק חמורה מרשות הרבים, וכיוון שברשות הרבים חייב בקרן חצי נזק, לכן יהיה חייב נזק שלם ברשות הניזק.

בהמשך מנסה ר' טרפון את אותו לימוד מהצד השני: קרן חמורה מרגל, ורגל ברשות הניזק חייב נזק שלם, לכן גם בקרן יהיה חייב בנזק שלם. הפעם ר' טרפון מנסה לנסח את דבריו כך שלא ילמד מחצי נזק לנזק שלם, ופורמלית הוא צודק, אבל חכמים אינם מקבלים את דעתו.

ר' טרפון ניסח את דבריו בצורה פורמליסטית ובאותה שפה השיבו לו. אבל יש רעיון מעבר לכך: הקרן, בניגוד לרגל, אינה מועדת; ולכן בעל השור לא היה יכול לצפות את נזקיה. מצד שני, חייב עליה ברשות הרבים, כי גם הניזק לא היה יכול לצפות את הנזק ולהזהר. האחריות מוטלת במקרה זה על השור עצמו, ולכן משלמים מגופו.

לדעת ר' טרפון החיוב בתשלומים קשור להסגת גבול, ותלוי בה. לעומתו חכמים קושרים את התשלומים בסבירות הנזק, כלומר ב"מוּעדוּת" של הנזק.

לפי דעת חכמים יש ארבעה מועדים: שן, רגל, שור המועד ואדם. אין קשר ישיר בין ארבעה אלו לארבעה אבות הנזיקין שבתורה, כי הבור וההבער שבתורה נכללים במסגרת נזקי האדם, ומצד שני השן והרגל נכללים שניהם בתורה כנזקי המבעה.

(ה) "שור המזיק ברשות הניזק" כיצד?

נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט, ברשות הרבים - משלם חצי נזק.

ברשות הניזק - רבי טרפון אומר: נזק שלם, וחכמים אומרים: חצי נזק.

אמר להם רבי טרפון: ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל

ברשות הרבים, שהוא פטור -

החמיר עליהם ברשות הניזק, לשלם נזק שלם,

מקום שהחמיר על הקרן, ברשות הרבים, לשלם חצי נזק -

אינו דין, שנחמיר עליה ברשות הניזק, לשלם נזק שלם?

אמרו לו: דיו לבא מן הדין, להיות כנדון!

מה ברשות הרבים, חצי נזק - אף ברשות הניזק, חצי נזק.

אמר להם: אני לא אדון קרן מקרן. אני אדון קרן מרגל:

ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל - ברשות הרבים - החמיר בקרן,

מקום שהחמיר על השן ועל הרגל - ברשות הניזק - אינו דין, שנחמיר בקרן?

אמרו לו: דיו לבא מן הדין להיות כנדון:

מה ברשות הרבים חצי נזק - אף ברשות הניזק, חצי נזק:

חטיבה V: נזקי אדם

האחריות על נזקים שנגרמים ישירות על ידי האדם היא מוחלטת, הן בנזקי גוף המפורשים בתורה (ראו ויקרא כד כ) - הן בנזקי ממון, שאינם מפורשים בה, כאמור לעיל, א, ד, אם הזיק אפילו בטעות - הוא חייב לפצות את הנפגע.

בפרק הבא נראה שר' יהודה מסייג את האחריות הזו.

(ו) "אדם" מועד לעולם: בין שוגג, בין מזיד, בין ער, בין ישן.

סימא את עין חברו, ושבר את הכלים - משלם נזק שלם: