ביאור:משנה מסכת סוכה
תוכן המסכת
[עריכה]פרק ב: "הישן" - מצוות הישיבה בסוכה
פרק ג: "לולב הגזול" - מצוות ארבעת המינים
פרק ד: "לולב וערבה" - מצוות החג והשבת
פרק ה: "החליל" - שמחת העם ושמחת הכוהנים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מבוא למסכת סוכה
[עריכה]מצוות סוכה, ארבעת המינים והשמחה נזכרות בתורה (ויקרא כ"ג, ל"ג-מ"ג) ומצטרפות אליהן מצוות ערבה שבמקדש ומצוות ניסוך המים על פי הלכה למשה מסיני, ומצוות אמירת ההלל בחג.
חג סוכות כ"חג המקדש"
[עריכה]הסוכה בחג הסוכות מושפעת ברבים מפרטיה ממבנה המקדש. כך גם מצוות ארבעת המינים נראית כקשורה לקרבנות שבמקדש. אם נזכור שבניין המקדש הראשון נחנך בחג הסוכות, נוכל לסכם כי חג הסוכות נתפס כחג המקדש. בחג הזה, לפי מסורת חכמים, מפגין הציבור את אהבתו למקדש ואת בעלותו עליו, ולמעשה מוציא את המקדש מתחומו הציבורי הרגיל ומעבירו לתחום הפרט. בניית הסוכה בחצר הבית ונטילת ארבעת המינים ע"י כל אדם מסמלים בניית מקדש פרטי והקרבת קרבנות ע"י העם כולו; וראו גם ספרא אמור פרק יז ה-ח, שמדמים את הישיבה בסוכה לימי חנוכת הכהנים במקדש. בכך יש, לצד הפגנת האהבה ההמונית למקדש - גם מידה מסוימת של פגיעה באקסקלוסיביות של המקדש ושל הכהנים, דבר המגביר את השמחה העממית.
בניגוד לדעת חכמים, במגילת המקדש מתפרשת מצוות סוכה כחלה בחצר המקדש בלבד, כחלק ממצוות העליה לרגל. מצוות ארבעת המינים אינה מופיעה שם, וכן אינה מוכרת במנהגי השומרונים ובמנהגי ביתא ישראל. וראו נחמיה ח טו, שניתן לפרש את פסוקי ארבעת המינים כרשימת חומרים לבניית הסוכה.
בימי הבית השני עמלו חכמים לחזק את הקשר בין הציבור הרחב לבין המקדש. בין האמצעים לכך היו שמחת בית השואבה וניסוך המים - שני מנהגים שאינם מבוססים על התורה שבכתב, ובביצועם מפגינים בני העם את האהבה שלהם למקדש, על אפם וחמתם של חלק מהכוהנים. יתכן שגם מצוות ארבעת המינים, שמתפרשת כקרבן מיוחד, היא יצירה שלהם.
פרק א עוסק במבנה הסוכה. פרק ב עוסק במצוות הישיבה בסוכה. פרק ג בהלכות ארבעת המינים, ופרק ד עוסק בהתנגשויות בין מצוות החג לבין השבת. הפרק האחרון מציג את מנהגי השמחה העממית במקדש, שנקראו "שמחת בית השואבה" - ומולם את שמחת הכהנים בכמות הגדולה במיוחד של הקרבנות בחג הסוכות.
להרחבה ראה בוויקיפדיה בערכים: סוכה, ארבעת המינים, הושענות, ניסוך המים, שמחת בית השואבה.