ביאור:משנה מסכת זבים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת זבים: טומאת האדם
[עריכה]מבוא למסכת זבים
[עריכה]המסכת עוסקת בטומאת הזב הזכר. טומאת הזב מפורשת בתורה, (ויקרא טו א-טו). היא נחשבת אחת הטומאות החמורות ביותר. בתוספתא (ב, א) וברמב"ם (מחוסרי כפרה ב, א) מופיעות הבחנות שונות בין הזיבה לזרע רגיל; אבל במשנה נראה שההבחנות הללו אינן מוכרות. מסכת זבים מתארת את הזב כדגם לטמא טוטאלי וקיצוני, ומציגה את טומאתו כטומאה חמורה - אבל בה בשעה היא מנטרלת את הטומאה הזו מחיי היומיום (ראו לקמן ב, ב,) בכך שהיא מאפשרת את הטענה שהזב הוציא שכבת זרע מחמת מחשבה שתקפה אותו או מחלה כלשהי, וכו'.
בימינו מוכרת מחלת הזיבה, הגורמת לתסמינים דומים, והמטופלת באנטיביוטיקה. לפיכך הסובל מזיבה בימינו יחשב, ככל הנראה, חולה - ולא יחולו עליו דיני הזב המנויים במשנה.
טומאת הזיבה מוכרת גם לגבי האשה, אם זב דמה מחוץ לעונת הנידה, אבל הזבה אינה נדונה במסכתנו חוץ מכמה הערות בתוספתא ג, א. טומאת הזבה נדונה בעיקר במסכת נדה. חכמים, שהקלו בטומאת הזב, החמירו בתקופת התלמוד בטומאת הזבה וגזרו אותה על כל דימום של אשה - ההחמרה המוכרת בכינוי "חומרת ר' זירא".
גם דרכי הטהרה של הזב, הכרוכות בהבאת קרבן ובטבילה במים חיים (ראו כלים א, ה) אינן מפורטות במסכת, אולי כי למעשה בוטלה תורת הזבים.
המסכת נראית כסיום של סדר טהרות, ובסופה יש כמה הפניות לתחילת הסדר. בתחילת המסכת עוסקים במניית הזיבות המטמאות את הזב: כיוון שהטומאה חלה רק לאחר שלוש זיבות - מובאת במשנה מחלוקת לגבי מעמדו של מי שראה זיבה אחת או שתים, וטרם ראה את השלישית. פרק ב מאורגן לפי המספרים 5/7, ובמהלכו נמנות גם הבדיקות של הזב המאפשרות, כאמור, לנטרל לחלוטין את הטומאה הזאת. פרק ג עוסק בטומאת ההיסט ופרק ד משלים את טומאות המדרס, המשכב והמושב, הנשיאה וההקשה. בפרק זה מפיע גם השוואה של חומרת הטומאה של הזב עם חומרת הטומאה של המת.
פרק ה הוא סיכום של כללי הטומאות, שנשנו במהלך הסדר, והוא היה כנראה סיום הסדר בעבר.
וראו
מבנה המסכת בפירוט
[עריכה]פרק א: "הרואה ראייה אחת" - ראיית הזיבה
פרק ב: "הכל מיטמאים בזיבה" - זיבה במספרים
פרק ג: "הזב והטהור שישבו בספינה" - טומאת היסט