ביאור:משנה זבים פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת זבים: א ב ג ד ה

מסכת זבים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה

----

כללי הטומאות[עריכה]

חטיבה I: חפצים כאבות הטומאה[עריכה]

(א) הַנּוֹגֵעַ בַּזָּב, אוֹ שֶׁהַזָּב נוֹגֵעַ בּוֹ,

הַמֵּסִיט אֶת הַזָּב, אוֹ שֶׁהַזָּב מְסִיטוֹ,
מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וּכְלֵי שֶׁטֶף שאינם חרס בְּמַגָּע, אֲבָל לֹא בְמַשָּׂא. בנשיאה שאינה כרוכה במגע

ניסוח אחר לכלל הזה ראו בתוספתא ב"ק דכלים ו, א.

כְּלָל אָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כָּל הַמְטַמֵּא בְגָדִים בְּשָׁעַת מַגָּעוֹ כגון הנוגע בזב, במשכבו או בנידה ובזבה.

מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה, אבות טומאה וְהַיָּדַיִם - לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת, טומאת ידים וְאֵינוּ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְלִי חֶרֶשׂ.

לְאַחַר פְּרִישָׁתוֹ מִמְּטַמִּין כשאינו נוגע במטמאים - מְטַמֵּא מַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה, וְהָאֳכָלִין וְהַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת, וְאֵינוּ מְטַמֵּא בְגָדִין.


(ב) וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמָרוּ: כָּל הַנִּשָּׂא עַל גַּבֵּי הַזָּב - טָמֵא.

בכל הפרק, אם מטמא שנים בזמן הנגיעה - לאחר שפרש מטמא אחד, כי זו המשמעות של "מטמא שנים". בכל מקרה נוספת גם פסילה לענין התרומה.

וראו תוספתא פרה ח, ב.

וְכָל שֶׁהַזָּב נִשָּׂא עָלָיו - טָהוֹר, חוּץ מִן הָרָאוּי לְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וּלְאָדָם.

כֵּיצַד? - אֶצְבָּעוֹ שֶׁלַּזָּב תַּחַת הַנִּדְבָּךְ, הַטָּהוֹר מִלְמַעְלָן, מעל הנדבך, והא "נישא" ע"י הזב

מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. מטמא את הנוגע במה שנוגע בו לענייני חולין, ובתרומה - עוד אחד.

טָּמֵא מִלְמַעְלָן וְטָהוֹר מִלְּמַטָּן הטהור נושא את הטמא - מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד.

פָּרַשׁ הוציא הזב את אצבעו - מְטַמֵּא הטהור אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.

הָאֹכְלִין וְהַמַּשְׁקִים, וְהַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב וְהַמַּדָּף מִלְמַעְלָן מעל הנדבך, שאצבע הזב מתחתיו - מְטַמִּין שְׁנַיִם, וּפוֹסְלִין אֶחָד.

פָּרָשׁוּ - מְטַמִּין אֶחָד, וּפוֹסְלִין אֶחָד.

מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב הזב מִלְּמַטָּן - מְטַמִּין שְׁנַיִם, וּפוֹסְלִין אֶחָד.

פָּרָשׁוּ - מְטַמִּין שְׁנַיִם, וּפוֹסְלִין אֶחָד.

הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וְהַמַּדָּף מִלְּמַטָּן - טְהוֹרִין.


(ג) מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַנּוֹשֵׂא וְהַנִּשָּׂא עַל גַּבֵּי הַמִּשְׁכָּב - טָהוֹר, חוּץ מִן הָאָדָן. אדם הנושא את המשכב והנישא עליו - טמא

כלי הנושא את המשכב והנישא עליו טהור. לדעת ר' אלעזר ראו כלים א, ב.

הנושא נבלה והנישא עליה בלי להסיט אותה טהור.

וראו לעיל ד, ו, שהמת מטמא באוהל.

כָּל הַנּוֹשֵׂא וְנִשָּׂא עַל גַּבֵּי הַנְּבֵלָה - חוּץ מִן הַמֵּסִיט.

רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַנּוֹשֵׂא.

כָּל הַנּוֹשֵׂא וְנִשָּׂא עַל גַּבֵּי הַמֵּת - טָהוֹר, חוּץ מִן הַמַּאֲהִיל; וְאָדָן - בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵסִיט.


(ד) מִקְצָת טָמֵא עַל הַטָּהוֹר, כגון אצבע של זב על הטהור וּמִקְצָת טָהוֹר עַל הַטָּמֵא,

בתוספתא ה, ב, מבחינים בעניינים אלו בין טומאת הזב עצמו לבין טומאת המשכב או המושב שלו.

חִבּוּרֵי טָמֵא שינים, צפורניים או שער של טמא עַל הַטָּהוֹר, וְחִבּוּרֵי טָהוֹר עַל הַטָּמֵא - טָמֵא.

רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִקְצָת טָמֵא עַל הַטָּהוֹר - טָמֵא, וּמִקְצָת טָהוֹר עַל הַטָּמֵא - טָהוֹר.


(ה) הַטָּמֵא עַל מִקְצָת מִשְׁכָּב, כגון זב ששכב (רוב גופו!) על חלק מהמיטה של הטהור. - טָמֵא,

וְהַטָּהוֹר עַל מִקְצָת מִשְׁכָּב - טָמֵא. הטהור שכב על חלק מהמיטה, אבל נטמא לגמרי

לענין מקצת טמא ומקצת טהור - ראו לעיל ד, ד: אם על המשכב היה רק מיעוט מגוף הזב - אינו נטמא.

לדברי ר' שמעון ראו תוספתא נגעים ז, ג.

מִקְצָת טָמֵא עַל הַמִּשְׁכָּב, וּמִקְצָת טָהוֹר עַל הַמִּשְׁכָּב - טָהוֹר.

נִמְצֵאת טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לוֹ, וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ בְמִעוּטוֹ. במיעוט המשכב אבל לא במיעוט הטמא

כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה שֶׁהִיא נָתוּנָה עַל הַמִּשְׁכָּב, וְהַנְּיָר בִּנְתַּיִם, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן - טָהוֹר. כי המשכב אינו מטמא במשא, ראו משנה ג.

וְכֵן בָּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת - טָהוֹר.
רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא בָזוֹ. אבן מנוגעת, כי הככר מאהילה עליה ומטמאת באוהל


חטיבה II: אנשים כאבות הטומאה[עריכה]

(ו) הַנּוֹגֵע אדם הנוגעַ בַּזָּב, וּבַזָּבָה, וּבַנִּדָּה, וּבַיּוֹלֶדֶת, וּבַמְצֹרָע, וּבַמִּשְׁכָּב, וּבַמּוֹשָׁב, של אחד מהם

בתוספתא ה, ד מטעימים בעניין טומאת היסט "אין לך דבר שאין בו רוח חיים מטמא בהיסט, אלא דבר שיש בו רוח חיים"; כלומר היא אינה חלה על כלים.

מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד.

פָּרַשׁ - מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד:
[אֶחָד] הַנּוֹגֵעַ, אֶחָד הַמֵּסִיט, אֶחָד הַנּוֹשֵׂא, ראו משנה ג אֶחָד הַנִּשָּׂא.


(ז) הַנּוֹגֵעַ בְּזוֹבוֹ שֶׁלַּזָּב, וּבְרֻקּוֹ, בְּשִׁכְבַת זַרְעוֹ, וּבְמֵימֵי רַגְלָיו, וּבְדַם הַנִּדָּה - מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד.

פָּרַשׁ - מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד:
אֶחָד הַנּוֹגֵעַ וְאֶחָד הַמַּסִּיט. אבל לא הנושא והנישא רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַנּוֹשֵׂא.


(ח) הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמֶּרְכָּב, וְהַנִּשָּׂא עָלָיו, וְהַמְסִיטוֹ - מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד.

אדם הנושא את המרכב - טמא (משנה ג), אבל הנוגע לא, אלא כראשון לטומאה.

הנושא את הנבלה - ראו משנה ג: מדובר במסיט.

פָּרַשׁ - מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.

הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה, וְאֶת מֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה - מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד.

פָּרַש - מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.


(ט) הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר, וְהִיא בְּבֵית הַבְּלִיעָה - מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד.

נבלה שעוד לא נבלעה מטמאת, ראו טהרות א, א. אבל אם אכל שלא כדרך האכילה אינו מטמא, ראו תוספתא ה, ו.

הִכְנִיס רֹאשׁוֹ האדם הטמא לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר - טָהוֹר וְטָהוֹר הַתַּנּוּר. האדם טמא, אבל התנור ותכולתו טהורים, כי התנור הוא מחרס, וראו משנה א
הֱקִיאָהּ אוֹ בְלָעָהּ - מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.

מַשְׁהֶה לְתוֹךְ פִּיו עַד שֶׁלֹּא יִבְלָעֶנָּה ולא הגיעה הנבלה לבית הבליעה - טָהוֹר.


חטיבה III: טומאות קלות: ראשון או שני[עריכה]

(י) הַנּוֹגֵעַ בְּשֶׁרֶץ, וּבְשִׁכְבַת זֶרַע, וּבִטְמֵא מֵת, וּבִמְצֹרָע בִּימֵי סְפָרוֹ, וּבְמֵי חַטָּאת שֶׁאֵין בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה, וּבַנְּבֵלָה וּבַמֶּרְכָּב,

ראו כלים א, א, שהשרץ וכו' אינם מטמאים במשא, ולכן הנוגע אינו אב הטומאה אלא רק ראשון.

אבל טומאת הראשון אינה תלויה ברגע הנגיעה, אלא נשארת גם לאחר שפרש.

לפעמים האדם מטמא שנים והופך לאב הטומאה, ראו משנה א ו-ז.

מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.

זֶה הַכְּלָל: כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּאֶחָד מִכָּל אֲבוֹת הַטְּמָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה - מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד, חוּץ מִן הָאָדָן.

פָּרַשׁ - מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.


משכב ומושב בטומאה קלה - ראו כלים א, ג.

אבל ראו תוספתא ב"ק דכלים א, ג, שההשוואה בין טמא מת לבועל נידה אינה היררכית.

(יא) בַּעַל קֶרִי - בְּמַגַּע שֶׁרֶץ, וּבוֹעֵל נִדָּה - בִּטְמֵא מֵת

שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב בְּטֻמְאָה קַלָּה - לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין.


(יב) אֵלּוּ פוֹסְלִין אֶת הַתְּרוּמָה: הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן, וְהָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁנִי, וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין,

פסילת התרומה במקרים אלו אינה מהתורה אלא מתקנת חכמים, וראו טהרות ד, יא לגבי הטובל במים שאובים. וראו במסכתות ידים וטבול יום לגבי טומאתם וטומאת הספרים.

וְהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין
וְהַסֵּפֶר, וְהַיָּדַיִם, וּטְבוּל יוֹם, וְהָאֳכָלִין וְהַכֵּלִים שֶׁנִּטַּמְּאוּ בַּמַּשְׁקִין.