ביאור:תוספתא/כלים/בבא קמא/ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"ק דכלים פרק ששי[עריכה]

כללי טומאת כלי חרס וכלים אחרים[עריכה]

(א)
אין כלי חרש מיטמא אלא באב הטומאה ומשקין.


ראו יישומים של הכללים הללו במשנה ח, ד-ה. והשוו לכללים של ר' יהושע שנשנו בזבים ה, א-ב.
אם כלי חרס נטמא באב הטומאה ואחר כך נפרד ממנו, אפילו אם לא נטבל במים, ומטמא אחד – אינו מטמא אדם וכלי חרס, בניגוד לכלים אחרים, ראו אהלות א, א.
כלי אחר הנוגע באב הטומאה מטמא שנים ופוסל אחד (לאכילת תרומה). ראו שם.
ההיטמאות של כלי החרס דומה להיטמאות אדם, חוץ מהמקרה של היטמאות במשקה.



כל שאב הטומאה בשעתו, ולא היקל עליו
ובא להקל עליו – אפילו לא בביאת מים מטמא אחד לפסול אחד
אין מטמא אדם וכלי חרש.
כל שאב הטומאה בשעתו, לא היקל עליו אלא בביאת מים לטמא שנים ולפסול אחד
הרי זה מטמא אדם וכלי חרש
כל המטמא אדם - מטמא כלי חרש
ושאין מטמא אדם – אין מטמא כלי חרש, חוץ מן המשקין.
כל שכלי חרש מטמא מתוכו - מטמא מאחוריו
ואין טומאה לכלי חרש אלא מאוירו ובהיסט ע"ג האבן מסמא
אינו מטמא, אלא אוכלין ומשקין וידים.

טומאת המת וטומאת השרץ[עריכה]

(ב)
כוורת פחותה פקוקה בקש ומשולשלת לאויר תנור, ושרץ בתוכה


ראו משנה ח, א. וראו גם ספרא שמיני פרשה ז.
חכמים מנסים למצוא היבט שבו אהל המת קל מכלי חרס. תשובת ר' יוחנן בן נורי היא דברי חכמים במשנה, וראו אהלות טו, ד. ר' יוסי טוען שגם על הדין ההוא, שניתן לחלק אוהלים, חולק ר' אליעזר. הוא עצמו מציע להקשות על ר' אליעזר מאהלות ג, ז, אבל לטענת רבי גם על הלכה זו, שפותח טפח טהור כי אין דרך הטומאה להיכנס - חולק ר' אליעזר.
לעניין הצלה מכלי חרס ראו משנה ח, ג.
לעניין האדם ראו משנה ח, י.



התנור טמא. שרץ בתנור - אוכלין שבתוכה טמאין, ורבי אליעזר מטהר
אמר רבי אליעזר: מקל וחומר: אם מצלת היא מיד אהל המת החמור
אינו דין שתציל מיד כלי חרש הקל?!
א"ר יוחנן בן נורי: נמתי נאמתי, אמרתי לו לר"א: אם הצילו אוהלין מיד אוהלין באהל המת
שכן חולקין אוהלין
יצילו אוהלין מיד אוהלין באהל השרץ, שאין חולקין כלי חרש?
א"ר יוסי: נמתי לו לרבי יוחנן בן נורי: תמיה אני אם קבל הימך ר"א תשובה
אלא תשובה לדבריו, אם הצילו אוהלין מיד אוהלין באהל המת
שכן הוא עושה טפח על טפח לרום טפח בבית טהור
יצילו אוהלין בשרץ, שכן הוא עושה טפח על טפח בכלי חרש טמא?
אמר רבי: היא תשובת רבי יוסי, היא תשובת רבי יוחנן בן נורי.
הכל מצילין מיד כלי חרש, אפילו כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה, חוץ מן האדם
כיצד? טהור שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו, והכניס ראשו לאויר תנור - טמא ומטמא
ואין חוששין שמא מחוברים למעיין. מאכלים טהורים שאכל
הסגוס והרדיד שהיו נתונים על פי התנור, משוקעין לתוכו
שרץ בתוכו - התנור טמא. שרץ בתנור - אוכלין שבתוכן טמאים
אין לך שהוא מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך, כגון הסל והקופה והחמת.

(ג)
הסל והקופה והחמת, שהיו נתונין בתנור ופיהן למעלה מן התנור


ראו משנה ח, ב. אם הכלי אינו שלם – מה שבתוכו טמא, אפילו אם תיקן אותו בטיט. צמיד פתיל מגן על הטהרות שבסל ולא על הטהרות שמחוץ לו.



השרץ בתוכן - התנור טהור. שרץ בתנור - אוכלין שבתוכן טהורין
ניקבו ועשאן בטיט, שרץ בתוכן - התנור טמא, שאין צמיד פתיל לטומאה
שרץ בתוכו - אוכלים שבתוכה טהורין.

(ד)
חבית שהיא משוקעת בתנור, ופיה למעלה מן התנור


דין החבית כדין הסל, אבל אם תיקנה בזפת החבית כשלמה. דין הזפת מיוחד לחבית, וראו לעיל ג, ב.



השרץ בתוכה - תנור טהור. שרץ בתנור - אוכלין שבתוכה טהורין
ניקבה ועשאה טיט, שרץ בתוכה - תנור טמא, שאין צמיד פתיל לטומאה
שרץ בתנור - אוכלין שבתוכה טהורין
ואם עשאה בזפת - התנור טהור, שהזפת חיבור לה
ושאר כל הכלים שעשאן בזפת - אין הזפת חבור להן.

(ה)
חבית שהיא נתונה על פי התנור, פיה לצד זה ושוליה לצד זה


צמיד פתיל מציל רק בכלי חרס או בכלי שאינו מקבל טומאה (ראו משנה י, א,) ורק מטומאה שבאה מבחוץ.



השרץ בתוכה - התנור טהור. שרץ בתוכו - אוכלין שבתוכה טהורין
היתה דופנה מעוכה לתוכו, שרץ בתוכה - תנור טמא. שרץ בתנור - אוכלין שבתוכה טמאין.
קדירה שהיא מליאה אוכלין ומשקין, ומוקפת צמיד פתיל, ונתונה בתוך התנור
שרץ בתנור - אוכלין ומשקין שבקדירה טהורין
היו טמאין - התנור טמא, שאין צמיד פתיל לטומאה
כלי שטף שאינו מחרס ומקבל טומאה שהוא מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך התנור - הרי זה טמא.
שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ.

כללי הצלה מהטומאה[עריכה]

(ו)
שלשה דברים מצילין באהל המת. הבלועין וצמיד פתיל ואוהלין.


ראו יישום של הכללים במשנה ח, ו, ובמשנה ט, ו.
בלועים – כלי מתכת שנבלעו בידיותיהם ואינם נראים מבחוץ. אם היו טהורים – הם נשארים טהורים, ואם היו טמאים הם אינם מטמאים דברים אחרים. לעומת זאת "אין צמיד פתיל לטומאה", וגם אהל המת גורם לטומאה תחתיו.
לעניין אהל השרץ ראו לעיל הלכה ב-ג.



יש בבלועין שאין בצמיד פתיל ואוהלין, יש בצמיד פתיל ואוהלים שאין בבלועין.
הבלועין מצילין על הטהורין מלטמא, ומצילין על הטמאין מלטמא
צמיד פתיל ואוהלים מצילין על הטהורים מלטמא ואין מצילין על הטמאין מלטמא.
הבלועין אין מיטמאין במשא הזב וצמיד פתיל ואוהלין מיטמאין במשא הזב.
החמת והכפישה שנפחתו במוציא רימונין, אע"פ שבטלו מתורת הכלים - מצילין באהל השרץ.

(ז)
החמת שהיא נתונה בתנור, ופיה למעלה מן התנור


עצם כשעורה אינו מטמא את אויר החמת אלא אם נגע בה. לאחר שנגע בה החמת נטמאת ומטמאת את התנור.



ועצם כשעורה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה ואינו נוגע בדפנות - היא טהורה והתנור טהור
בא הטהור ואחז בו והעלהו – מטמא, ונטמא החמת, חזרה החמת וטמאה את התנור.

(ח)
שני תנורים זה על גבי זה, וחבית משוקעת ביניהן, ופיה בעליון ושוליה בתחתון


החבית בין שני התנורים. והיא סותמת את החיבור ביניהם. אבל אין לחבית מכסה, ולכן האויר שלה מחובר לתנור העליון. אם יש שרץ בתחתון או בחבית – הדין הוא כדלעיל הלכה ד. אם השרץ בעליון הוא מטמא גם מה שבחבית
כיוון השפתיים של התנור קובע אם הנוזלים שנשפכים לשם נשפכים פנימה או החוצה, ולכן האם השפתיים נחשבות כתוך או כאחוריים, וראו משנה ד, ד. הקביעה מהיכן שופעות השפתיים לאיזה כיוון היא על פי מדידה במחק (סרגל) ממתכת.
אם סתם את עין התנור, שממנו מוציאים את האפר, בעפר או באבנים – דין העין שבתוך הסתימה כדין התנור, ודין החלק שמחוץ לה כבחוץ, וראו משנה ח, ז-ח.



שרץ בחבית - התנור טהור. שרץ בתחתון - אוכלין ומשקין שבחבית טהורין
שרץ בעליון - אוכלין ומשקין שבחבית כנגד אוירו של עליון טמאין.
תנור ששפתיה שופעות לתוכו, ונפלו שם משקין
משם ר' נחמיה אמרו: מביא אמה או מחק של מתכת ונותנה עליו
הימנו ולפנים – טמא. הימנו ולחוץ - טהור
שפתיו שופעות לאחוריו - נידון כאחוריים
ר' אחא אומר משום רבי עקיבה: עין של תנור שעשאה בעפר או בצרורות
אינה מביאה טומאה לתנור אלא בפותח טפח
מן הסתומה ולפנים - מטמא במגע ובאויר. מן הסתומה ולחוץ - מטמא במגע ואין מטמא באויר.

תנור וכירה מאולתרים[עריכה]

(ט)

תנור של נפחין שהוא עומד בארץ, וחיברו בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה - טמא

ואינו טמא אלא המשמש את הצורך


תנור של נפחים אינו מיועד לבישול, אבל אם השתמש בארובה שלו לבישול – טמא. וראו משנה ח, ט.



כירה שנתנה על גבי ארובה העליונה, אע"פ שהוא שופת עליה את הקדירה - טהורה
עשה לה פטפוטין – טמאה. פורנא - הרי זו טהורה, שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע
ר' מאיר אומר משם רבן גמליאל: אם יש לה ליזביז - טמאה
ר' יהודה אומר משם ר"ג: אם יש לה ספונאות
ר' יוסי אומר משם ר"ג: אם יש לה שפיות, וכולן - שם אחד הן. שמות שונים לדבר אחד

נוזלים שנשפכו לתנור[עריכה]

גפת שנעשית בטהרה ונפלה לאויר התנור, אפילו בשעת הסיקו - טהור


ראו משנה ט, ה-ו, כר' שמעון.
המשנה מרחיבה את 12 החודשים שכאן לשלוש שנים.



ושנעשית בטהרה ונטמאת, נפלה לאויר התנור בשעת הסיקו – טמא. שלא בשעת הסיקו - טהור
ור' שמעון מטהר
ר"א בר"ש אומר: ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין
בד"א? בחדשה. אבל בישנה - הכל מודין שהיא טהורה
ואי זו היא ישנה? - לאחר שנים עשר חדש
אבא יוסי בן דוסתאי ורבי יוסי בן המשולם אומר: נגבה - לאחר ל' יום
לא נגבה - אפילו לאחר שנים עשר חדש.

(י)

פתילה שהיא מליאה משקין טמאין מבפנים, ונגבו מבחוץ ונפלו לאויר התנור
בשעת הסיקו – טמא. שלא בשעת הסיקו - טהור

אבל ספוג, בין כך ובין כך - טמא


ראו משנה ט, ד. הברייתא מבחינה בין פתילה לבין ספוג או גמי, שהיא אינה מיועדת להחזיק את הנוזל בתוכה.



מפני שהוא עשוי להכניס לספוג ולהוציא משקים
רבי מאיר מטמא בגמי, מפני שאיגראנמין בודקין את היין
רבי יוסי מטמא בגמי, מפני שהרופא נותנו על גבי המכה שהוא מוצץ את הליחה.