ביאור:משנה כלים פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

צמיד פתיל ופסילתו[עריכה]

חטיבה I: חזקה להקל ולהחמיר[עריכה]

(א) מַחַט אוֹ טַבַּעַת שֶׁנִּמְצְאוּ בִנְחֻשְׁתּוֹ בקרקעיתו שֶׁלַּתַּנּוּר, נִרְאִין אֲבָל לֹא יוֹצְאִין,

המחט והטבעת חשודות שהן טמאות, אבל אם אינן נוגעות בבצק – אינן חלק מהתנור.

אם מחט או טבעת נמצאו בתנור טהור – אפילו אם הוא נמצא באוהל המת, ויש לו צמיד פתיל – הן טהורות.

חבית מוקפת צמיד פתיל העומדת באוהל המת, ונמצאו מחט או טבעת בחלקה החיצוני – הן טמאות, ואם נמצאו במכסה החבית מול פיה – הן טהורות.

בסופה חוזרת המשנה לדין המחט והטבעת שנמצאו בתחתית התנור, ומוסיפה שהן עצמן טהורות אם הן שקועות בתחתית, כי נפלו לשם בתהליך ייצור התנור, והשוו משנה ג ומשנה ו.

אִם אוֹפֶה אֶת הַבָּצֵק וְהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶם - טָמֵא.

בְּאֵיזֶה בָצֵק אָמָרוּ? - בְּבָצֵק הַבֵּינוֹנִי.

נִמְצְאוּ בִטְפֵלַת הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל,
בַּטָּמֵא - טְמֵאִין, וּבַטָּהוֹר - טְהוֹרִין.
נִמְצְאוּ בִמְגוּפַת הֶחָבִית, מִצִּדֶּיהָ - טְמֵאִין; מִכְּנֶגֶד פִּיהָ - טְהוֹרִין.
נִרְאִין בְּתוֹכָהּ, אֲבָל לֹא לַאֲוִירָהּ - טְהוֹרִין.
שׁוֹקְעִין בְּתוֹכָהּ, וְתַחְתֵּיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם - טְהוֹרִין.


(ב) חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין, וּמֵנֶקֶת צינורית מתכת ליניקת המשקה בְּתוֹכָהּ,

צמיד פתיל בכלי חרס אינו מציל כלי מתכת שבתוכו, וראו לקמן י, א.

מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וּנְתוּנָה בְאָהֵל הַמֵּת,
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין, וּמֵנֶקֶת טְמֵאָה.
וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: אַף וּמֵנֶקֶת טְהוֹרָה.
חָזְרוּ בֵית הֶלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי.


(ג) שֶׁרֶץ מת שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁלַּתַּנּוּר – טָהוֹר, התנור

תולים בכל דבר המקטין את הטומאה: מניחים שהשרץ מת רק לאחר שיצא מהתנור, ושהטבעת היתה במקום לפני התנור. רק אם אי אפשר לתלות כך, כי הטבעת היתה בתוך האפר ולא מתחתיו – מטמאים את התנור, וראו משנה א.

שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַי נָפַל, וְעַכְשָׁיו מֵת.

מַחַט אוֹ טַבַּעַת, טמאות שֶׁנִּמְצְאוּ לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁלַּתַּנּוּר - טָהוֹר,

שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שָׁם הָיוּ עַד שֶׁלֹּא בָא הַתַּנּוּר.
נִמְצְאוּ בְאֵפֶר מַקְלָה בתוך האפר ולא מתחתיו - טָמֵא, שֶׁאֵין לוֹ בְמָה יִתְלֶה.


(ד) סְפוֹג שֶׁבָּלַע מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְנָגוּב מִבַּחוּץ, וְנָפַל לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר – טָמֵא, התנור

השוו מכשירין ד, י. למרות שעדין לא יצאו המשקים הטמאים – התנור טמא. אבל אם התערבו גם מי גשמים ורבו על המשקה הטמא – טהור.

כאן תולים להחמיר, ומניחים שסוף המשקה לצאת. וראו תוספתא ו, י, המבחינה בין ספוג לבין פתילה, שאם נפלה אינה מטמאת את התנור.

שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת.
וְכֵן חֲתִכָּה שֶׁלַּלֶּפֶת וְשֶׁלַּגְּמִי. רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ.


(ה) חֲרָשִׂין שֶׁנִּשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְנָפְלוּ לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר, וְהֻסַּק הַתַּנּוּר - טָמֵא,

שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת.

הגפת הישנה אינה מוציאה נוזלים אפילו כשמסיקים את התנור, אבל אם ידוע אחרת – התנור טמא, וראו תוספתא ו, ט; שם מוגדרת הגפת אפילו לאחר 12 חודש, וכאן לאחר 3 שנים.

וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה,
אֲבָל בִּישָׁנָה - טָהוֹר.
אִם יָדוּעַ שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנָּה מַשְׁקִין, אֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁלוֹשׁ שָׁנִים - נִטְמָא.


(ו) הַגֶּפֶת וְהַזֻּגִּין שֶׁנֶּעֱשׁוּ בְטַהֲרָה, וְהִלְּכוּ עֲלֵיהֶן טְמֵאִין, וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין - טְהוֹרִין,

שֶׁמִּתְּחִלָּתָן נֶעֱשׂוּ בְטַהֲרָה.

אין אומרים "סוף משקה לצאת" כשמהלכים על הגפת אנשים טמאים, אלא אם ידוע שיצאו נוזלים. ר' שמעון מטהר אפילו נוזלים שיצאו מגפת שנעשתה בטומאה, כי הגפת אינה למאכל - ראו תוספתא טהרות ג, א.

הצנורא הבלועה בכוש דומה לטבעת שנבלעה בחרס של התנור. הן אינן מוצלות ע"י צמיד פתיל כי הן ממתכת (וראו משנה ב), אבל אם הטבעת, הצנורא וכו' אינן בולטות ואינן נוגעות בבצק – הוא נשאר טהור. וראו תוספתא ו, ו "הבלועים".

כּוּשׁ שֶׁבָּלַע אֶת הַצִּינֵירָה, מחט של אורגים שנבלעה במתקן הנול מַלְמָד שֶׁבָּלַע אֶת הַדָּרְבָן, הדרבן הוא חוד ממתכת שנבלע במלמד העשוי קנה לְבֵנָה שֶׁבָּלְעָה אֶת הַטַּבַּעַת, הָיוּ טְהוֹרִין,

נִכְנְסוּ לְאֹהֶל הַמֵּת - נִטַּמּוּ.
הִסִּיטָן הַזָּב - נִטַּמּוּ.
נָפְלוּ לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר טָהוֹר לאחר שנטמאו - טִמּוּהוּ.
וְנָגַע בָּהֶן בכוש, במלמד או בלבנה כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה - טָהוֹר.


חטיבה II: סדק או חור ב"צמיד פתיל"[עריכה]

(ז) סְרֵידָה רשת מתכת שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל,

ת"ק מקל בסדק בסרידה עצמה, ומחמיר בסדק שבינה לבין התנור, ור' יהודה – להפך.

שניהם מודדים את הסדק בתנור בעזרת מרדע, הוא המלמד שבמשנה ו. בהמשך ישמש גם הכוש למדידה.

נִסְדַּק בֵּין הַתַּנּוּר לִסְרֵידָה – שֵׁעוּרוֹ אורך הסדק הפוסל צמיד פתיל מְלֹא פִי מַרְדֵּא שֶׁלֹּא נִכְנָס.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִכְנָס. הצמיד פתיל פסול רק אם נכנס המרדע לסדק.
נִסְדְּקָה סְרֵידָה - שֵׁעוּרוֹ מְלֹא פִי מַרְדֵּעַ נִכְנָס.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁלֹּא נִכְנָס.
הָיָה עָגֹל אם הסדק עגול, חור - אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ אָרוּךְ, אֶלָּא שֵׁעוּר כִּמְלֹא פִי מַרְדֵּאַ נִכְנָס.


(ח) תַּנּוּר שֶׁנִּקַּב מֵעֵינוֹ - שֵׁעוּרוֹ מְלֹא כוּשׁ, נִכְנָס וְיוֹצֵא, דּוֹלֵק.

"עין התנור" הוא החור שבתחתיתו להוצאת האפר, ראו לעיל ח, ז.

חור בתנור עצמו נמדד בעזרת כוש, שנזכר לעיל משנה ו. והשוו לעיל ה, א: אם נכנס לחור כוש דולק – התנור אינו "צמיד פתיל", ואם הוא באהל המת – טמא. ר' יהודה מחמיר בחור בתחתית התנור ומיקל בחור בצידו.

ר' שמעון מודד בכוש גם חור בסרידה דלעיל משנה ז: חור בה או במכסה נמדד בכוש דולק, וחור בצד התנור נמדד בכוש שאינו בוער, והוא קטן יותר. גם חור במכסה החבית, הנמדד ע"י קנה שיפון נמדד באופן דומה: במכסה עצמו – מקילים ופוסלים את הצמיד פתיל רק אם הקנה נכנס לחבית דרך החור ואילו בחור בצד החבית מחמירים ואין דורשים כך, וכך גם בחביות יין הנמדדות בקנה.

החורים הללו נמדדים רק בחביות יין, ורק אם נוצרו מאליהם, אבל אם נוצרו בכוונה תחילה או אם מדובר בחבית שאין בה יין – אפילו חורים קטנים פוסלים "צמיד פתיל".

אם כלים אחרים ניקבו – מודדים אותם כדלעיל ג, א, ורק אם הם פסולים לגמרי – בוטל מהם "צמיד פתיל".

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁלֹּא דוֹלֵק.
נִקַּב מִצִּדּוֹ - שֵׁעוּרוֹ כִמְלֹא כוּשׁ, נִכְנָס וְיוֹצֵא, שֶׁלֹּא דוֹלֵק.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דּוֹלֵק.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִן הָאֶמְצַע - נִכְנָס; מִן הַצַּד - אֵינוּ נִכְנָס.
וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בִּמְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּקָּבָה - שֵׁעוּרָהּ מְלֹא מִצָּה שְׁנִיָּה שֶׁלַּשִּׁיפוֹן,
מִן הָאֶמְצַע - נִכְנָס; מִן הַצַּד - אֵינוּ נִכְנָס.
וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בַּחֲצָבִים גְּדוֹלִים שֶׁנִּקָּבוּ - שֵׁעוּרָן מְלֹא מִצָּה שֶׁלַּקָּנֶה,
מִן הָאֶמְצַע - נִכְנָס; מִן הַצַּד - אֵינוּ נִכְנָס.

בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁנֶּעֱשׁוּ לַיַּיִן,

אֲבָל אִם נֶעֱשׂוּ לִשְׁאָר מַשְׁקִין, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהֵן - טְמֵאִים.

בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁלֹּא נֶעֱשׂוּ בִידֵי אָדָם,

[אֲבָל אִם נֶעֱשׂוּ בִידֵי אָדָם,] אֲפִלּוּ כָל שֶׁהֵן - טְמֵאִין.
נִקָּבוּ, הֶעָשׁוּי לָאֳכָלִים - שֵׁעוּרוֹ בַּזֵּיתִין. הֶעָשׁוּי לַמַּשְׁקִין - שֵׁעוּרוֹ בְמַשְׁקִין.
הֶעָשׁוּי לְכָךְ וּלְכָךְ - מְטִילִין אוֹתוֹ לְחָמְרוֹ: בְצָמִיד פָּתִיל וּבְכוֹנֵס מַשְׁקֶה.