ביאור:משנה כלים פרק כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

טומאת בדים[עריכה]

חטיבה I: טומאות הבדים השונים[עריכה]

(א) הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשֵּׁם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת, הַסַּק מִשֵּׁם אַרְבָּעָה,

ההסבר בהמשך הפרק: יש חמש דרכים שבהן בגד עלול להיטמא, וכו'.

הכלל "כל שאין לו תוך" הופיע לעיל ב, ג. כאן הוא מובא כדי להדגיש שאין כלי חרס שאין לו תוך מיטמא כלל.

טבלה שאין לה לזבז – ראו לעיל כה, א.

הָעוֹר מִשֵּׁם שְׁלֹשָׁה, הָעֵץ מִשֵּׁם שְׁנַיִם, כְּלִי חֶרֶשׂ מִשֵּׁם אֶחָד.
כְּלִי חֶרֶשׂ מִטַּמֵּא מִשֵּׁם כְּלִי קִבּוּל.
וְכָל שֶׁאֵין לוֹ תוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶשׂ – אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִם. ואינו מקבל טומאה כלל.

מוֹסִיף עָלָיו הָעֵץ, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשֵּׁם מוֹשָׁב. מדרס

וְכֵן טַבְלָה שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז, בִּכְלִי עֵץ - טְמֵאָה, וּבִכְלִי חֶרֶשׂ - טְהוֹרָה.

מוֹסִיף עָלָיו הָעוֹר, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשֵּׁם אֲהָלִים. אם האהיל על המת

מוֹסִיף עָלָיו הַשַּׂק, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשֵּׁם אָרִיג. בגד שק שלם מקבל טומאת מת.

מוֹסִיף עָלָיו הַבֶּגֶד, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשֵּׁם שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ. חתיכת בד בגודל 3X3 אצבעות מקבלת טומאה אפילו אם אינה בגד שלם.


(ב) הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשֵּׁם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים לְמִדְרָס,

טומאת מדרס בבגד חלה רק על חתיכה שגודלה 3X3 טפחים, למרות שגם חתיכה קטנה יותר נטמאת במת. בשק וכו' אין טומאת 3X3 אצבעות, ולכן שיעוריהם למדרס ולטומאת מת שוים.

ר' מאיר מעיר ששיעור 4X4 טפחים בשק הוא דוקא על שיירים מבגד שלם. אם לא נחתכה החתיכה מבגד שלם וגמור – אינה מקבלת טומאה! – והשוו לדבריו לעיל כה, ב, שלא הוזכרו ארבעה ושבעה אלא לשיריים.

וּמִשּׁוּם שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ אצבעות לִטְמֵא מֵת.

הַשַּׂק - אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, הָעוֹר - חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה, מַפָּץ אריג מגומא - שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה,

שָׁוִין לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת.

רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַשַּׂק - שִׁירָיו אַרְבָּעָה, וּתְחִלָּתוֹ - מִשֶּׁיִּגָּמֵר.


(ג) הָעוֹשֶׂה שְׁנַיִם מִן הַבֶּגֶד וְאֶחָד מִן הַשַּׂק,

בד מעורב, שחלקו מבגד וחלקו משק וכו' – שיעורו לפי החומר הקל מהשנים.

שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ - טָהוֹר.
חֲמִשָּׁה מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק,
שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד - טָמֵא.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ – טָמֵא; וּמִן הַקַּל מִמֶּנּוּ - טָהוֹר.


(ד) הַמְקַצֵּעַ מִכֻּלָּם טֶפַח עַל טֶפַח - טָמֵא.

אם לקח חתיכה מהחפץ הטמא (מהחמרים הנ"ל) בגודל של טפח על טפח – נשארה עליו הטומאה, בניגוד לדברי ר' אלעזר לעיל כו, ט.

חטיבה II: שיעור טומאת בדים וכלים אחרים[עריכה]

מִשּׁוּלֵי הַקֻּפָּה טֶפַח עַל טֶפַח - טָמֵא.

המשנה עוסקת בשאלה האם מה שנותר מהכלי מקבל טומאה. ר' שמעון מבחין בשאלה האם לקח את החתיכה מהחלק העליון של הכלי או מחלקו התחתון, וראו לעיל יז, ג, וכן לעיל יט, ט-י. חכמים אינם מבחינים בכך.

מִצִּדְדֵי הַקֻּפָּה - רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר,
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַמְקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם - טָמֵא.


(ה) בְּלוּיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה - רְבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא,

ראו לעיל כ, ד.

בדרך כלל צריך שמושב יהיה בגובה של טפח לפחות, אחרת הוא טהור, וראו לעיל כב, ג. אבל במקרה שהיושב הוא קטן מחמירים, וכן מחמיר ר' אליעזר בבגד של הקטן. חכמים דורשים בחלוק גודל כפול, כלומר 6X3 טפחים.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין - עַד שֶׁיְּקַצַּע.

כִּסֵּא שֶׁלַּקָּטָן שֶׁיֶּשׁ לוֹ רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח - טָמֵא.

חָלוּק שֶׁלַּקָּטָן, רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַשֵּׁעוּר, וְנִמְדָּד כָּפוּל.


(ו) אֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִים:

הבגדים המנויים כאן הם בשימוש ככפולים, סימן לדבר – המימיה שמשתמש בשני צדדיה. לכן מודדים אותם במידה כפולה. הכלל מופיע בתוספתא ו, ב.

אֲנַפְלְיָה, empílion: נעל בית, גרב וּפִמְלַנְיָה, feminalia: חותלות, רצועות שכורכים על הרגל וּמִכְנְסַיִם, וְכוֹבַע, וְכִיס שֶׁלְּפֻנְדָּה. מימיה "שלוקר"
וּמַטְלֵית שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַשָּׂפָה, של הכלים הנ"ל אִם פְּשׁוּטָה - נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה, אִם כְּפוּלָה - נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה.


חטיבה III: סדר אריגת הבגד והשפעתו על הטומאה[עריכה]

(ז) בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, טפחים נִטַּמָּא מִדְרָס, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד,

השוו לדין המיטה, לעיל יט, ה.

נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ מהאריג של שלושה על שלושה - טָהַר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.
נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד - טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.


(ח) וְכֵן בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ, אצבעות נִטַּמָּא טְמֵא מֵת, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד,

כאן "וכן" הוא לשון ניגוד, והשוו גם יבמות ד, ח, סוטה א, ט, ב"ב א, ב, ופסחים ג, ב.

בד שאין בו שלוש אצבעות על שלוש אצבעות טהור, כי אינו ראוי לשימוש, אבל אין לגזלו, ראו תוספתא ב"ק יא, ה.

נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ - טָהַר מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טָמֵא מַגַּע טְמֵא מֵת.
נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד - טָהוֹר.

מִפְּנֵי שֶׁאָמָרוּ: שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ שֶׁנִּתְמָעֲטָה - טְהוֹרָה.

אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְמָעַט, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִן הַמִּדְרָס - טָמֵא בְכָל הַטְּמָאוֹת. למשל במגע מדרס


חטיבה IV: ביטול טומאה[עריכה]

(ט) סָדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וֵילָן, velum: בד שתולים בפתח - טָהַר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.

השוו לעיל כ, ו. ר' יוסי מטהר את הסדין לחלוטין, אלא אם נגע בו זב לאחר שהפך וילון.

החטיבה מעמידה כמה דרכים לביטול טומאת הבגד: שינוי היעוד (לוילון), קריעה או השלכה לאשפה.

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: וְכִי בְּאֵי זֶה מִדְרָס נָגַע זֶה?
אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ זָב - טָמֵא מַגָּע זָב.


(י) שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנֶּחֱלַק - טָהַר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.

ר' יוסי טוען גם כאן שהשינוי מטהר לחלוטין את הבגד.

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: וְכִי בְּאֵי זֶה מִדְרָס נָגַע זֶה?
אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב - וְטָמֵא מַגָּע זָב.


(יא) שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָאַשְׁפּוֹת - בָּרִיא וְצוֹרֵר מֶלַח,

הקריטריונים לבגד תקין שנמצא באשפה – הוא צריך להיות שלם ולאפשר צרירת מלח (החורים קטנים יותר מחורי הכלים, שבהם יש שיעורים אחרים – ברימונים או בזיתים וכו').

מחלוקת ר' יהודה וחכמים בסוג המלח היא להקל: ר' יהודה פוסל את הבגד אם יש בו חורים שאינם מאפשרים צרירת מלח דק. חכמים פוסלים אותו אם לא ייאכל ע"י מלח גס.

ר' שמעון אינו מבחין בין בגד באשפה לבין בגד בבית.

וּבַבַּיִת - אוֹ בָרִיא, אוֹ צוֹרֵר מֶלַח.
כַּמָּה מֶלַח יְהֵא צוֹרֵר? - רֹבַע.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּקָּה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גַּסָּה.
אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִין לְהָקֵל.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁוִים שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָאַשְׁפּוֹת לְשָׁלשׁ עַל שָׁלוֹשׁ שֶׁבַּבַּיִת.


(יב) שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים שֶׁנִּקְרַע; אִם נוֹתְנוֹ עַל הַכִּסֵּא, וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא - טָהוֹר;

המשנה קובעת את גודל הקרע הפוסל בגד.

בהמשך היא קובעת שלעניין 3X3 אצבעות – אפילו חוט חסר אחד מטהר את המטלית.

אם השליך את המטלית לאשפה – היא טהורה כהפקר, אבל אינו יכול לחזור ולקחתה משם.

זהורית וארגמן – חומרים יקרים - אינם בטלים אפילו באשפה.

ר' שמעון מטמא את כל המטליות שנזרקו לאשפה, וראו גם תוספתא ו, א, כדבריו. אבל לדעתו המוצא מטלית מחומר יקר חייב להכריז עליה.

לא מדובר בלשון של ארגמן, שהיא חדשה – אלא במטלית ארגמן משומשת, והשוו ב"מ ב, א.

וְאִם לָאו - טָמֵא.

שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ אצבעות שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָהּ קֶשֶׁר,

אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין - טְהוֹרָה.

שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת - טְהוֹרָה. אִם הֶחֱזִירָהּ - טְמֵאָה.

לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמְּאַתָּהּ,
חוּץ מִשֶּׁלָּאַרְגָּמָן, וְשֶׁלִּזְהוֹרִית טוֹבָה.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף מַטְלֵת חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָהֶן.

רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֻּלָּם טְמֵאִין! לֹא הָזְכָּרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵדָה!