ביאור:משנה כלים פרק יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

כלי מתכת פגומים[עריכה]

חטיבה I: כלים שאינם ראויים לעשות מלאכתם[עריכה]

(א) הַסַּיִף, וְהַסְּכִין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, מַגַּל יָד, מַגַּל קָצִיר, וְהַשְּׁחִיר, תער זוֹג שֶׁלַּסַּפָּרִין מספרים - שֶׁנֶּחְלְקוּ,

הכלים הללו אינם בשימוש כשהם שבורים. רבי מחלק בין שנשברו באיזור הידית או באיזור הלהב, ור' יהודה מטמא גם מספרים שנחלקו לשנים כי לדעתו ניתן להשתמש גם במספר אחד.

הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.

רְבִּי אוֹמֵר: סָמוּךְ לַיָּד - טָמֵא, סָמוּךְ לָרֹאשׁ - טָהוֹר.

מַסְפֶּרֶת שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם - רְבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.


(ב) קֳלִגְרָפוֹן מרדה ושן לחתות גחלים שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ - טְמֵאָה, מִפְּנֵי שִׁנָּהּ;

כלים דו כיווניים – הם שני כלים באותה ידית, ולכן אם אחד מהם נשבר עדיין הם טמאים.

אם ניטל חלק מהכותב או המוחק - ראו תוספתא ג, ג.

נִטְּלָה שִׁנָּהּ - טְמֵאָה, מִפְּנֵי כַפָּהּ.

מַכְחָל כף לניקוי האוזן וזכר לכחול את העין שֶׁנִּטְּלָה הַכַּף - טָמֵא, מִפְּנֵי הַזָּכָר;

נִטַּל הַזָּכָר - טָמֵא, מִפְּנֵי הַכַּף.

מִכְתָּב מכשיר כתיבה עם מחק שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב - טָמֵא, מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק.

נִטַּל הַמּוֹחֵק - טָמֵא, מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב.

זוֹמָאנִצְטְרָה מצקת ומזלג שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ - טְמֵאָה, מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג.

נִטְּלָה הַמַּזְלֵג - טְמֵאָה, מִפְּנֵי כַפָּהּ.

וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁלַּמַּעְדֵּר. מעדר עם מקלטרת

שֵׁעוּר כֻּלָּן - כְּדֵי לַעֲשׁוֹת מְלַאכְתָּן.


(ג) חַרְחוּר יתד מתכת המיועדת לעזר בחריש שֶׁנִּפְגַּם - טָמֵא, עַד שֶׁיִּנָּטֵל רֻבּוֹ.

נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ החיבור שלו למקל האחיזה - טָהוֹר.

קָרְדֹּם שֶׁנִּטַּל עָשְׁפּוֹ הלהב - טָמֵא, מִפְּנֵי בֵית בִּקּוּעוֹ; אפשר להשתמש בו כפטיש

נִטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ - טָמֵא, מִפְּנֵי עָשְׁפּוֹ.
נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ החיבור שלו לידית - טָהוֹר.


מגרפה שניטלה כפה, לפי תוספתא ג, ו היא במחלוקת ב"ש וב"ה.

(ד) מַגְרֵפָה טוריה שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ - טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקָרְנָס, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

מְגֵרָה מסור שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנֶּיהָ אַחַת מִבִּנְתַּיִם מכל שתים - טְהוֹרָה.

נִשְׁתַּיַּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד - טְמֵאָה.

הַמַּעְצָד, גרזן וְהָאַזְמֵל, וְהַמַּפְסֶלֶת, חרט וְהַמַּקְדֵּחַ שֶׁנִּפְגָּמוּ - טְמֵאִין.

נִטַּל חַסוּמָּן החיבור שלהם לידית - טְהוֹרִין.
וְכֻלָּם שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם - טְמֵאִין, חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ.

וְהָרוֹקְנָה סכין של מקצוע בִפְנֵי עַצְמָהּ - טְהוֹרָה.


חטיבה II: מחטים שניתן להשתמש בהן למלאכה אחרת[עריכה]

(ה) מַחַט שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ אוֹ עָקְצָהּ - טְהוֹרָה.

אִם הִתְקִינָהּ לְמִיתָה למתיחה של הבד - טְמֵאָה.
שֶׁלְּסַקָּיִין, מחט גדולה של עושי שקים שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ - טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כוֹתֵב בָּהּ.
נִטַּל עָקְצָהּ - טְהוֹרָה.
שֶׁלַּמִתּוֹן מיוחדת למתיחה - בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה.

מַחַט שֶׁהֶעֱלָת חֲלוּדָה, אִם מְעַכֶּבֶת החלודה אֶת הַתְּפִירָה - טְהוֹרָה; וְאִם לָאו, טְמֵאָה.

צִנֵּירָה שֶׁפְּשָׁטָהּ וו שישר אותו – טְהוֹרָה.

כְּפָפָהּ – חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ. מקבל טומאה

חטיבה III: מה העיקר?[עריכה]

(ו) עֵץ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת - טָמֵא.

וְהַמַּתֶּכֶת וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ – טָהוֹר.

כֵּיצַד? פּוֹתַחַת מפתח שֶׁלָּעֵץ, וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁלַּמַּתֶּכֶת, אֲפִלּוּ אַחַת שן אחת במפתח - טְמֵאָה.

העיקרון דומה לזה ששנינו לעיל יב, ב: המחובר לטמא טמא וכו'. מגדירים את העיקר והשאר הולך אחריו. במפתח העיקר הוא הפין הפותח; בטבעת העיקר הוא הטבעת וכו'.

בתוספתא ג, ח, חולק ר' נחמיה על דין הטבעת ולדעתו העיקר הוא החותם.

פּוֹתַחַת שֶׁלַּמַּתֶּכֶת, וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁלָּעֵץ - טְהוֹרָה.

טַבַּעַת שֶׁלַּמַּתֶּכֶת, וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁלָּאַלְמוֹג הנחשב עץ - טְמֵאָה.

טַבַּעַת שֶׁלָּאַלְמוֹג, וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁלַּמַּתֶּכֶת - טְהוֹרָה.

הַשֵּׁן שֶׁבַּטַּס שֶׁבַּפּוֹתַחַת, וְשֶׁבַּמַּפְתֵּחַ - טְמֵאָה בִפְנֵי עַצְמָהּ.


(ז) הַכְּדֻמִּים הָאַשְׁקְלוֹנִים שֶׁנִּשְׁבָּרוּ מתקן מעץ שיש עליו כמה אנקולים, והעץ נשבר, וְהָאָנְקְלֵי שֶׁלָּהֶם קַיֶּמֶת - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.

ראו טבול יום ד, ו.

ר' יהושע מסתייג מהחומרות במשנה, כי המעבר וכו' הם העיקר והשן שהוסיף להם בטלה לגביהם. אבל בדיעבד הוא מקבל את ההכרעה הזו. ההערה ממחישה שאין הכללים מדויקים.

הַמַּעְבֵּר, וְהַמִּזְרֶה, וְהַמַּגּוֹב, מתקני זריה הנראים כמו מטאטא וְכֵן מַשְׂרֵק שֶׁלָּרֹאשׁ,

שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן, וַעֲשָׂאָן שֶׁלַּמַּתֶּכֶת - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.

וְעַל כֻּלָּם אָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דָּבָר חָדָשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִין, וְאֵין לִי מָה אָשִׁיב!


(ח) מַשְׂרֵק שֶׁלַּפִּשְׁתָּן שסורקים בו פשתן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו, נִשְׁתַּיְּרוּ בוֹ שְׁתַּיִם צמודות זו לזו - טָמֵא, וְאַחַת - טָהוֹר.

העיקרון כאן הוא "ראוי לעשות מלאכתו", כמו בתחילת הפרק. המשנה הזו מופיעה כאן כי היא פותחת במסרק הדומה למשנה ז, וחוזרת על משניות ד-ה לעיל.

לעניין טומאת שיני המסרק השבורות ראו תוספתא ג, ט, דברי ר' שמעון.

וְכֻלָּם, אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן – טְמֵאוֹת. השיניים השבורות יכולות לשמש מכשירי כתיבה

וְשֶׁלַּצֶּמֶר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְאַחַת מִבִּנְתַּיִם אפילו נפלה כל שן שניה, כדלעיל משנה ד - טָהוֹר.

נִשְׁתַּיַּר בּוֹ שָׁלוֹשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד - טָמֵא.
הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן אחת מהשלוש היא השן החיצונה, העבה שאינה ראויה לסריקה - טָהוֹר.
נִטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם וַעֲשָׂאָן את השיניים השבורות לַמַּלְקֶטֶת פינצטה - טְמֵאוֹת;
אַחַת, וְהִתְקִינָהּ לַנֵּר, אוֹ לַמִּיתָה למתוח את הבד, כדלעיל משנה ה - טְמֵאָה.