משנה כלים טו

כלים פרק טו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר טהרות • מסכת כלים • פרק חמישה עשר ("כלי עץ") • >>

פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

כלי עץ, כלי עור, כלי עצם, כלי זכוכית, פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאים.

נשברו, טהרו.

חזר ועשה מהן כלים, מקבלין טומאה מכאן ולהבא.

השידה, והתיבה, והמגדל, כוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית, שיש להם שוליים, והן מחזיקין ארבעים סאה בלח, שהם כוריים ביבש, הרי אלו טהורין.

ושאר כל הכלים, בין מקבלין, בין אינם מקבלין, טמאין, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: דרדור עגלה, וקוסטות המלכים, ועריבת העבדנין, ובור ספינה קטנה, והארון, אף על פי שמקבלין, טמאין, שאינן עשויין לטלטל אלא במה שבתוכן.

ושאר כל הכלים, המקבלים, טהורין.

ושאינן מקבלין, טמאין.

אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה אלא עריבת בעל הבית.

משנה ב

ארובות של נחתומים, טמאות.

ושל בעלי בתים, טהורות.

סירקן או כרכמן, טמאות.

דף של נחתומין שקבעו בכותל, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאים.

סרוד של נחתומין, טמא.

ושל בעלי בתים, טהור.

גיפפו מארבע רוחותיו, טמא.

נפרץ מרוח אחת, טהור.

רבי שמעון אומר, אם התקינו להיות קורץ עליו, טמא.

וכן המערוך, טמא.

משנה ג

ים נפה של סלתין, טמא.

ושל בעלי בתים, טהור.

רבי יהודה אומר: אף של גודלת טמא מושב, מפני שהבנות יושבות בתוכו וגודלות.

משנה ד

כל התלויים, טמאין, חוץ מתלוי נפה וכברה של בעל הבית, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, כולם טהורין, חוץ מתלוי נפה של סלתין, ותלוי כברת גרנות, ותלוי מגל יד, ותלוי מקל הבלשין, מפני שהן מסייעין בשעת המלאכה.

זה הכלל, העשוי לסייע בשעת מלאכה, טמא.

העשוי לתלוי, טהור.

משנה ה

רחת של גרוסות, טמאה.

של אוצרות, טהורה.

של גיתות, טמאה.

של גרנות, טהורה.

זה הכלל: העשוי לקבלה, טמא.

לכנוס, טהור.

משנה ו

נבלי השרה^[1], טמאין.

ונבלי בני לוי, טהורין.

כל המשקין, טמאין.

ומשקה בית מטבחיא, טהורין.

כל הספרים מטמאין את הידים, חוץ מספר העזרה.

המרכוף, טהור.

הבטנון, והנקטמון, והאירוס, הרי אלו טמאים.

רבי יהודה אומר: האירוס טמא מושב, מפני שהאלית יושבת עליו.

מצודת החולדה, טמאה.

ושל העכברין, טהורה.

משנה מנוקדת

(א) כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם, כְּלֵי זְכוּכִית,

פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים.

נִשְׁבְּרוּ, טָהֲרוּ.

חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים,

מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.

הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל,

כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, וְכַוֶּרֶת הַקָּנִים,

וּבוֹר סִפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית,

שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם,

וְהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח,

שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ,

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.

וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים,

בֵּין מְקַבְּלִין, בֵּין אֵינָם מְקַבְּלִין,

טְמֵאִין,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

דַּרְדּוּר עֲגָלָה,

וְקֻסְטוֹת הַמְּלָכִים,

וַעֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין,

וּבוֹר סְפִינָה קְטַנָּה, וְהָאָרוֹן,

אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין, טְמֵאִין,

שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לִטַּלְטֵל אֶלָּא בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן.

וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים,

הַמְּקַבְּלִים, טְהוֹרִין;

וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין, טְמֵאִין.

אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה

אֶלָּא עֲרֵבַת בַּעַל הַבָּיִת:

(ב) אֲרוּבּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, טְמֵאוֹת;

וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, טְהוֹרוֹת.

סֵרְקָן אוֹ כִּרְכְּמָן,

טְמֵאוֹת.

דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁקְּבָעוֹ בַּכֹּתֶל,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים.

סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין, טָמֵא;

וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, טָהוֹר.

גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, טָמֵא.

נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת, טָהוֹר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת קוֹרֵץ עָלָיו, טָמֵא.

וְכֵן הַמַּעֲרוֹךְ, טָמֵא:

(ג) יַם נָפָה שֶׁל סַלָּתִין, טָמֵא;

וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, טָהוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אַף שֶׁל גּוֹדֶלֶת טָמֵא מוֹשָׁב,

מִפְּנֵי שֶׁהַבָּנוֹת יוֹשְׁבוֹת בְּתוֹכוֹ וְגוֹדְלוֹת:

(ד) כָּל הַתְּלוֹיִים, טְמֵאִין,

חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

כֻּלָּם טְהוֹרִין,

חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה שֶׁל סַלָּתִין,

וּתְלוֹי כִּבְרַת גְּרָנוֹת,

וּתְלוֹי מַגַּל יָד,

וּתְלוֹי מַקַּל הַבַּלָּשִׁין,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה.

זֶה הַכְּלָל:

הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ בִּשְׁעַת מְלָאכָה, טָמֵא;

הֶעָשׂוּי לִתְלוֹי, טָהוֹר:

(ה) רַחַת שֶׁל גָּרוֹסוֹת, טְמֵאָה;

שֶׁל אוֹצָרוֹת, טְהוֹרָה.

שֶׁל גִּתּוֹת, טְמֵאָה;

שֶׁל גְּרָנוֹת, טְהוֹרָה.

זֶה הַכְּלָל:

הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא;

לְכִנּוּס, טָהוֹר:

(ו) נִבְלֵי הַשָּׁרָה, טְמֵאִין;

וְנִבְלֵי בְנֵי לֵוִי, טְהוֹרִין.

כָּל הַמַּשְׁקִין, טְמֵאִין;

וּמַשְׁקֵה בֵית מַטְבְּחַיָּא, טְהוֹרִין.

כָּל הַסְּפָרִים מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם,

חוּץ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה.

הַמַּרְכּוֹף, טָהוֹר.

הַבַּטְנוֹן, וְהַנִּקְטְמוֹן, וְהָאֵרוּס,

הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

הָאֵרוּס טָמֵא מוֹשָׁב,

מִפְּנֵי שֶׁהָאַלָּיִית יוֹשֶׁבֶת עָלָיו.

מְצוּדַת הַחֻלְדָּה, טְמֵאָה;

וְשֶׁל הָעַכְבָּרִין, טְהוֹרָה:

נוסח הרמב"ם

(א) כלי עץ, כלי עור, כלי עצם, וכלי זכוכית -

פשוטיהן - טהורין,

ומקבליהן - טמאין.

נשברו - טהרו.

חזר ועשה מהן כלים - מקבלין טומאה מכאן ולהבא.

השידה, והתיבה, והמגדל,

כוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית,

שיש להן שוליים,

והן מחזיקין ארבעים סאה בלח, שהן כוריים ביבש - הרי אלו טהורין.

ושאר כל הכלים -

בין מקבלין, בין שאינן מקבלין - טמאין,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

דרדור עגלה, וקוסטת המלכים, ועריבת העבדנין,

ובור ספינה קטנה, והארון -

אף על פי שהם מקבלין - טמאין,

שאינן עשויין להיטלטל - אלא במה שבתוכן.

ושאר כל הכלים -

המקבלין - טהורין,

ושאינן מקבלין - טמאין.

אין בין דברי רבי מאיר, לדברי רבי יהודה - אלא עריבת בעל הבית.

(ב) ארוכות -

של נחתומין - טמאות.

ושל בעלי בתים - טהורות.

סירקן, או כירכמן - טמאות.

דף של נחתומין שקבעו בכותל -

רבי אליעזר - מטהר.

וחכמים - מטמאין.

סרוד -

של נחתומין - טמא.

ושל בעלי בתים - טהור.

גיפפו מארבע רוחותיו - טמא.

נפרץ מרוח אחת - טהור.

רבי שמעון אומר:

אם התקינו להיות קורץ עליו - טמא.

וכן המערוך - טמא.

(ג) ים נפה -

של סלתין - טמא.

ושל בעלי בתים - טהור.

רבי יהודה אומר:

אף של גודלת טמא מושב - מפני שהבנות יושבות בתוכו וגודלות.

(ד) כל התלויין - טמאין,

חוץ מתלויי נפה וכברה של בעל הבית - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

כולן טהורין - חוץ מתלויי נפה של סלתין,

ותלוי כברת גרנות, ותלוי מגל יד,

ותלוי מקל הבלשין - מפני שהן מסייעין בשעת מלאכה.

זה הכלל -

העשוי לסייע בשעת מלאכה - טמא,

העשוי לתלוי - טהור.

(ה) רחת הגרוסות - טמאה,

ושל אוצרות - טהורה.

של גיתות - טמאה.

ושל גרנות - טהורה.

זה הכלל -

העשוי לקבלה - טמא,

לכנוס - טהור.

(ו) נבלי השרה - טמאין,

ונבלי בני לוי - טהורין.

כל המשקין - טמאין,

ומשקי בית מטבחיא - טהורין.

כל הספרים - מטמאין את הידים,

חוץ מספר העזרה.

המרכוף - טהור.

הבטנון, והנקטמון, והאירוס - הרי אלו טמאין.

רבי יהודה אומר:

האירוס טמא מושב - מפני שהאלית יושבת עליו.

מצודת החולדה - טמאה,

ושל עכברין - טהורה.

פירושים

משנה כלים, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

^ יש גורסים "השירה".

[1] יש גורסים "השירה".

[1]