רמב"ם על כלים טו
ראו גם נוסח המשנה כלים טו רמבם
כלים פרק טו
[עריכה]הנה זאת ההלכה, כבר קדם לשונה וביאורה בתחילת הפרק השני מזאת המסכתא.
ושידה - תיבה מעץ, כארון והדומה לו.
ותיבה - תיבת השולחנים.
ומגדל האוצר, וכוורת הקש - הן קופות יעשו מקש או ערבה או מכפות תמרים והדומה להן, הכוונה בזה שהוא ממה שיצמח מהארץ, עד שיהיה כמין כלי עץ, והוא גם כן נקרא בלשון ערב "כור אל-נחל", ותמונתו תמונת סלים.
ויעשו בספינות הגדולות אוגן מעץ, ימלאו אותו מים לשתות בו אנשי הספינה, והוא אשר יקרא בור ספינה. ותמצא אותו בספינות אלכסנדריא, שהספינות אשר ילכו בהן מארץ ישראל לאלכסנדריא הן הספינות הגדולות שהן יכנסו בתוך ים המלח, ואינן כמו הספינות הקטנות אשר ילכו בהן העומדים על שפת ים ארץ ישראל מעיר לעיר.
ודרדור עגלה - חבית מעץ בתמונת קורה ותחתית, העגלה תוליך החבית, ותעתק ממקום אל מקום והיא מלאה מים.
וקוסטות המלכים - קיבוץ המלכים, והיא כמו עריבה מעץ גדול, בה חדרים יהיו בה מיני המאכל והמשתה, והיא גם כן על עגלה ילכו בה המלכים.
ועריבת העבדנים - היא מעץ ישרו בה העורות.
ואמר יתברך בטומאת הכלים "מכל כלי עץ, או בגד, או עור, או שק"(ויקרא יא, לב), ו"שק" הוא "אל-משח" הארוג משיער יעשו ממנו המרדעות העשוים מצמר, ובאה הקבלה שלא יטמא מכלי עץ אלא מה שאפשר שיטלטל והוא מלא כמו השק, אמרו "מה שק שהוא מטלטל במילואו, אף אני מרבה דרדור העגלה וקוסטות המלכים שהן מטלטלים במלואם, ומוציא את השידה ואת התיבה ואת המגדל שאינם מטלטלים".
ולזה השורש אמרו, שהכלים העשויין מעץ אשר יחזיקו ארבעים סאה בלח, רוצה לומר הדבר הניגר, אשר יחזיק ששים סאה מן הדבר היבש כמו הקטנית והזרעים לפי שהן יתעבו על פי הכלי ויוסיפו שליש, וכור הוא מחזיק שלושים סאים, הנה הוא לא יטמא ואף על פי שהוא ריק ואין בו כלום לטעם מה שזכרנו. והתנה על גודל גופו שיהיה לו תושבת בשורש עשייתו יעמוד בו על הארץ עד שאי אפשר שיתנועע, והוא אמרו שיש להן שולים, וביאור מילת "שולים" הקצוות.
ואמר רבי מאיר, שזה אשר מנו חכמים מן הכלים ואמרו כי כאשר יחזיק ארבעים סאה בלח שהן טהורים, והוא שיהיה בתשבורת שלהן אמה על אמה ברום שלוש אמות, לפי שזה התשבורת ארבעים סאה, לבד אשר נרצה בהן כמה שיחזיקו. אולם שאר כלי עץ, בין שהיו מחזיקים ארבעים סאה או יותר מזה הרי הן יטמאו. וזהו עניין אמרם בכאן בין מקבלים בין שאינן מקבלים, רוצה לומר כאשר יחזיקו ארבעים סאה או יותר, הנה הן כמו הכלים אשר לא יחזיקו ארבעים סאה, והכל טמא. והוא אמרו בסיפרא "כל שמנו חכמים לטהרה טהור, והשאר טמא".
אולם רבי יהודה, הנה מנה הכלים אשר אמרו חכמים שהן טמאים ואף על פי שהן מחזיקים יותר מארבעים סאה, לפי שהסכימו עליהן בעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאים, אם בהיות אפשר להן שיתנועעו, או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למשכם, או שיהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. ואמר ששאר כלי עץ זולת אלו כל מה שיהיו מחזיקים ארבעים סאה ולמעלה הנה אינן טמאים, ומה שיחזיק פחות מארבעים סאה שיטמאו, והוא אמרו בכאן ושאר כל הכלים המקבלים טהורים, ושאינן מקבלים טמאין. ואל זה רמז בסיפרא באמרו "כל שמנו חכמים לטומאה טמא, והשאר טהור".
הנה אין מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה בכל מה שזכרו מהכלים בלתי עריבת של בעלי בתים כאשר תחזיק ארבעים סאה בלח. שחכמים לא ימנוהו עם הכלים שיטמאו אף על פי שאין מקבלים ארבעים סאה כמו דרדור עגלה וקוסטות המלכים, ולא עם הכלים אשר לא יטמאו ואפילו מחזיקים ארבעים סאה כמו שידה תיבה ומגדל, לפי מה שקדם. הנה לדעת רבי מאיר, שאמר כל מה שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא, הנה עריבת בעל הבית טמאה ואפילו מחזקת ארבעים סאה בלח, אחר שלא נמנית עם הכלים הטהורים. ועל דעת רבי יהודה שאמר כל מה שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור, הנה לא תטמא כאשר תחזיק ארבעים סאה בלח, שהרי לא נמנית עם הכלים הטמאים אף על פי שמחזיקים ארבעים סאה.
והלכה כרבי יהודה:
ארובות של נחתומים - לוחות הנחתום אשר יסדיר עליהן הלישה, והיה עליהן צורת כלים.
ושל בעלי בתים - אין להן צורת כלים, ולזה לא יטמאו. אלא אם כן צבען וקשטן וייפן ומשחן בששר או כרכמן בכרכום, ואז יהיה בה צורת כלי ויהיה טמא, לפי שפשוטי כלי עץ טהור כמו שביארתי, אמנם יטמאו בגזרה דרבנן.
ודף של נחתומים - לוח פשוט יקטפו עליו הבצק. וכבר אמרו בתלמוד בדף של מתכת מחלוקת, אשר פשוטי כלי מתכות מקבלים טומאה כמו שיתבאר. אולם דף של עץ, אף על פי שהוא מקבל טומאה מדרבנן כאשר קבעו בכותל, הנה הוא טהור לדברי הכל.
סרוד - הוא כלי מעץ ישתמשו בהן בעת הלישה לרחוץ את הידים, ויטוחו ממנה פני הלחם זה ממה שיצטרך אליהן. ותרגום "בגדי השרד"(שמות לא, י) "לבושי שימושא".
גיפפו - עשה לו מסגרת סביב, תרגום "ויחבק"(בראשית כט, יג) "וגפיף", והוא הקפת הזרוע בצואר.
קורץ - יחתוך עליו הבצק.
והמערוך - הלוח אשר יעריכו עליו הלחם העשוי שתי מערכות.
ותמונת אלו הכלים מפורסמים אצלם והיה ראוי שיאמר בקצתן טמא ובקצתן טהור. ושלימות הדין יהיה מגיע בידך, שכל כלי עץ שעליו צורת כלי אם היה פשוט הנה הוא אינו מקבל טומאה מדאורייתא, אולם כלי מתכות הנה פשוטיהם ומקבליהם טמאים מדאורייתא, וכן כלי עץ לעניין משכב ומושב לבד הנה פשוטיהן טמאין במשכב הזב ומושב מדאורייתא, כמו שהתבאר במקומות מזאת המסכתא.
ואין הלכה לא כרבי אליעזר, ולא כרבי שמעון:
יעשו סהר מרובע מעץ יניפו בו הקמח יקרא ים נפה.
ונפה - שם הכברה.
וים - יקרא כל כלי או חפירה או בנין יעשה לקבץ בו כל דבר לח, ויקרא גם כן "ים" זה אשר יתקבצו הקמחים לדקות חלקיו, ואין ספק שתמונה זה אשר לבעלי בתים הנה ראוי לומר שיהיה טהור.
ושל גדלת - האשה המסלסלת יש לה גם כן כלי של עץ, תשב בו הנערה בעת שהיא מטיבה ראשה, כדי שיתקבץ בכלי ההיא כל מה שיפול מראשה אצל הסלסול והסריקה.
ועניין אמרו טמא מושב, שהוא יטמא כאשר ישב עליו הזב והיה מושב, והוא ראוי למושב לישיבת הבנות בה, וכבר יעשה זה הים משער ארוג או ערבה וזה הרבה.
והלכה כרבי יהודה:
כברה - הוא "אל-גרבל", ובו נקבים גדולים מהנפה.
ומקל הבלשין - מקל המחפשים, תרגום "ויחפש"(בראשית מד, יב) "ובלש", יחפשו בזה המקל בתבן, אם יסתירו בזה התבן החיטה מפני עישור המלך.
ומסייעין בשעת מלאכה - יעזרו בעת המלאכה, לפי שהוא יכניס ידו בזה התלוי, ויחזיק הכלי ויעזור בזה בעת שימושו.
והלכה כחכמים:
הרחת - מזרה, יקראו גם כן בערבי "אל-ראחה", ובלשון לע"ז "פלא".
ושל גרוסית - יניפו בה הפולים מקליפתן כאשר יטחנו.
ושל אוצרות - ללקט בו החיטה מהצדדין וינקהו עד שתשוב באוצר.
וכבר סיפרם בשורש זה, כלי העשוי לקבלה טמא, לכינוס לקבל בו לא לקבץ בתוכו טהור:
נבלי השרה - הן כלי השיר והניגון.
ונבלי בני לוי - הכלים אשר יאמרו בו הלווים השיר במקדש בכל יום, כמו שהוא מבואר במסכת תמיד.
ואמרו כל המשקין - ירצה בו כל אחד משבעת המשקים יקבל טומאה כמו שביארנו בפתיחה, זולת המשקים אשר בבית המטבחים מהעזרה והן המים והדם אשר שם לא יקבלו טומאה וכן לא יכשירו, אמרו "משקה בית המטבחיא לא דיין שהן דכן, אלא שאין מכשירין", ואמר "משקה בית מטבחיא הילכתא גמירי לה", וכבר ביארנו בסוף עדיות.
וטעם היות הספרים מטמאים את הידים הוא גזירה כדי שלא ישימו התרומה אצלם כמו שהתבאר בסוף זבים. ולא יחייבו זאת הגזירה לספר העזרה לפי שבכבודו המפורסם ממנו לא ישימו אצלו תרומה.
ומרכוף - סוס מעץ ירכיבו בו המשחקים וישחקו בו, והוא מפורסם אצל אנשי הלעז.
ובטנון - הוא כלי מכלי הנגון אשר יקרא "אל-קיתרא", ונקרא בזה השם לפי שהמכה בו יסמכנו בבטנו בעת שיכה בו.
והנקטמון - הוא רגל מעץ, יעשה אותו מי שנחתך רגלו לילך בו. והוא ירצה בכאן עץ הניגון המפורסם הצורה הנקרא בשם האיש הידוע "חתוך הרגל".
ואירוס - עגולה דומה לגרבל, ויכה עליה מצד האחד ביד, ושמו המפורסם אצלנו "אל-תאר", ובלע"ז "טבורי".
וכבר יקוננו בזה הכלי על המת, וזה אצלנו הרבה, והוא עניין אמרו מפני שהאלית יושבת עליו, ירצה בו הספדנית, מלשון "אלי כבתולה חגורת שק"(יואל א, ח), והיא תשב עליה בעת ההספד.
ואמרו מצודת החולדה טמאה, ושל עכברים טהורה - זה כבר נשלמה צורתה בזה הזמן.
וכבר ביארתי לך העניינים כולם, אשר בהן ידוע על כלי עץ או כלי מתכות שהן טמאים או טהורים.
ואין הלכה כרבי יהודה, לפי שזה הכלי לא יעשה לישב עליו:
משנה כלים, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב