רמב"ם על כלים יד
ראו גם נוסח המשנה כלים יד רמבם
כלים פרק יד
[עריכה]דלי - ידוע.
ומיחם - כלי יחממו בו המים, והוא יותר גדול מהקומקום.
הלפס - הוא כלי גדול תמלא במים ותיחם, וישימו בתוכו הקיתונות, והן כלים קטנים, להדיחן ולנקותן.
ועניין אמרו כמה שיעורן, אי זה שיעור ישאר ממנו כאשר נשברו ויהיה טמא, שיהיה הנשאר משמש מעין מלאכתו.
ואין הלכה כרבי אליעזר.
עוד אמר רבי עקיבא, שהכלי שהוא ממתכת, כאשר לא ימנעהו מתשמישו כי אם המירוק והבהירות בלבד הנה הוא טמא, וכאשר הוא חסר מעשה אומן כמו הגרידה והלטישה הוא טהור, לפי שהוא מגלמי כלי מתכות.
ולטישה - מלשון "לוטש כל חורש נחשת וברזל"(בראשית ד, כב):
יעשה בראשי המקלות חתיכת ברזל עגולה דומה לרימון, והיא אשר תקרא חזינה, וזאת התמונה מפורסמת במצרים ויקראו אותה "אל-דמוס".
וכן ינעצו מסמרים בראשי המקלות, להיות ההכאה בהן יותר חזקה.
ואמר רבי שמעון, שלא יטמא ולא יהיה מדין כלי מתכות, עד שיתחברו בראשו שלוש שורות ממסמרים.
ועשאן לנוי - שיעשה ליפות בו המקל, ורוב מה שיעשו זה במסמרים דקים מצויירים בשיעור על צד היופי, וזה לא יטמא לפי השורש הקדום והוא אמרו "המתכת המשמש את העץ טהור". אולם אם כוון באלו המסמרים שיכה בו ויגוף בו, הנה יהיה אז העץ משמש את המתכת.
ומינקת - אבוב.
והרבה שימסמרו שיעשו אבוב מברזל או מנחושת בחלונות ובשערים לנוי, ויהיה גם כן זה מתכת המשמש את העץ.
ואם היה זה האבוב כלי בפני עצמו ולא ישמשו ליפות בו את הדלת, אבל יהיה כלי לשאוף בו את היין והדומה לזה אחר התחיבה בזה המקל, הנה זאת המינקת תקבל טומאה כמו שהיתה קודם לפי שהוא כלי אחר.
חזר לדין אחר, ואמר כי כאשר היתה זאת המינקת כלי והיה זה כלי טמא מתי תהיה טהורה. ואמרו בית שמאי, משיחבל, ירצה שיכה אותה בקורנס עד שיפסד תמונתו. ובית הלל אומרים, לא, אבל משיחבר במסמרים בשער או במקל וישקיענה בגוף העץ, עד שתהיה מחוברת עמו להתנאות בו, הנה כבר נטהר אז זה הכלי. והוא אמרם בביאור זה בתוספתא "היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת, טמאה עד שתטהר, ומאימתי טהרתה, בית שמאי אומרים משיתחבל, ובית הלל אומרים משיתחבר".
ואין הלכה כרבי שמעון:
קנטר - הוא הנקרא בלשון ערב "אל-עתלה".
והדקור - "אל-מנקאר", ויקראו אותה הנגרים "אל-מרבוע", והוא קנה מברזל מרובע בארכו כמו אמה, ולו בית יד מעץ יפסלו בו העץ מה שירצו לפסול ממנו, ואצל הנגרים ממנו כלים רבים גדולים וקטנים.
ומשוחות - המהנדסין אשר ימשחו הארץ, להן שלשלאות ישערו בו, לפי שהחבל תקצר בקיץ ותאריך בסתיו. ולהם גם כן יתידות, ונועצין אותן בארץ כאשר תכלה המידה והחבל.
והעשויה לעצים - הוא שיעשה שלשלת לקשור בו העצים, והיא טהורה לפי השורש שאין לה שם בפני עצמה אבל היא סמוכה לשם אחר.
ושלשלת דלי גדול, ארבעה טפחים - רוצה לומר שארבעה טפחים ממנו מה שימשך ליד יהיה טמא, לפי שהוא מצורך הכלי ואי אפשר לדלות ממנו בפחות מזה.
וחמור של נפחים - הוא ברזל על תמונת חמור יורכב בעץ, וירכב האומן על ראשו האחד ויכה על ראשו האחר, ואמנם יכו עליו כלי הנחושת אשר להן שפה גדולה גבוה למאד. ויקראו האומנים זה הכלי "אל-קרב".
ומגירה - הוא המסור.
ואמרו עשה שיניה לתוך החור - שהרכיבה שינים בנקבים, לא שיהיו השינים מעצם הברזל.
ועניין מלמטה למעלה - שפיתחן בהיפך מה שיסורו בו, ואי אפשר שינסרו בה בשום פנים. וזה לא יהיה זולת במסור קטן אשר לו בית יד מעץ, יחזיקו בו ביד וינסרו בו כמו משור אומנים בעלי המסרקים, והיא אשר תקרא "מגירה". אולם משור הנגרים הגדול, והוא אשר שמה "מסור הגדול" כמו שבארנו במסכת שבת, הנה לא יאמר בה אם פתח שיניה בהפך, וזה מבואר מתמונתה וצורתה.
ואמרו כל הכסויין טהורין - רוצה לומר כסויות של מתכת לסיבה הקודמת לפי שאין להם שם בפני עצמו, זולת כיסוי המיחם לפי שהוא היה אצלם כיסוי בפני עצמו כמו כיסוי טני של רופאים כמו שבארנו:
תמונת העגלה, אשר יטענו עליה האבנים והדומה להן, ידוע ומפורסם.
והעץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול, והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכת, הנה הוא טמא שפשוטי כלי מתכות טמאים. ואם היה של עץ מצופה, הנה הוא טהור לפי שהכלים המחופים לא יקבלו טומאה כמו שבארנו.
והקטרב - הוא העץ הנמשך על שני צווארי הבהמות והעול באמצעו, וזו צורתו:
ובקצה הקטרב שני קצוות ברזל יקראו כנפים. ו"כנף" הוא הקצה, וזה מבואר בלשון העברי "על כנפי בגדיהם"(במדבר טו, לח). ואם נעשו אלו הקצוות להכניס בהן הרצועות ותפיסתם על ראשי הבהמות הנה הן מקבלים טומאה, שהן כלים. ואם נעשו לנוי טהורים כמו שבארנו, לפי שהוא מתכת המשמשת את העץ.
וברזל שתחת צוארי הבהמה - הוא ברזל יקשר על הצוואר מפני שלא יחנק בחבל אשר יקשרו בו הקטרב. אולם העופרת אשר ישתמשו מצדדי הצוואר הנה הוא טהור מפני שהוא לנוי.
והסומך - הוא יתד מברזל יעשה בקצה העגלה, ממה שיסמך לזנבי הבהמות להסמך בו העגלה.
והמחגר - הוא גם כן יתד מברזל יהיה בקצה העול, מפני שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול.
והתמחויות - הן מקום הקערורית, אשר ישימו בו האבנים וזולתן.
הענבל - הוא הזוג.
והצינורה - הוא האונקלי, אשר יתקעו במשא אשר על העגלה כדי שלא יפול.
ומסמר המחברת כולן - ירצה בו כל מסמר שיחבר חלקי העגלה עד שתשוב אחד, הנה הוא יטמא. ושאר המסמרים אשר בעגלה אשר לא יעשו לחבר החלקים כי אם לנוי, הנה הן טהורים:
סובב של גלגל - הוא ברזל המקיף בגלגל.
והטסין והצפויים - "הטסים" הן הלוחות הדקות, "והצפויים" הן החפויין, כי יש מקומות מהן מחופות באותן הלוחות לנוי. והעיקר מכל זה כבר התבאר.
ושעם - הוא גמי.
משישופנו - משימרח בשמן אחר הלטישה כמו שיעשו בסייף. תרגום "וירחץ ויסך"(שמואל ב יב, כ), "וימשח ושף".
משישחיזנה - משיחדדנה. והאבן אשר יחדדו בו הסכין נקרא "משחזת":
כבר קדם שכסוי טני של בעלי בתים, לא יטמא. ואם מירק אותו עד ששב מראה הנה הוא יטמא, לפי שהוא אז כלי בפני עצמו.
ואין הלכה כרבי יהודה:
מבואר הוא שהמאמר הוא בטומאת מת. וכבר קדם לנו שכלי מתכות חוזרים לטומאתן הישנה.
ומאמר רבי אליעזר הזה עליהן ונשברו בו ביום, רוצה לומר ביום השלישי מטומאתו.
ומאמר רבי יהושע אין הזאה פחות משלישי ושביעי, ירצה בו שאחר היתוכו יזה על זה הדבר הניתך שלישי ושביעי ואז יהיה טהור, ואם עשה ממנו כלים אחר זה יהיו טהורים.
אולם שתתחבר ההזאה אשר הזה בעודו כלי אל ההזאה אשר היא אחר שבירתו הנה לא תתחבר ואפילו יהיה הזאה השניה בשביעי, אבל יצטרך ההזאה שלישי ושביעי על הכלי או הזאה שלישי ושביעי על הניתך, וזה עניין אמרו אין הזאה פחותה משלישי ושביעי.
והלכה כרבי יהושע:
של ארכובה - הוא שתהיה לה ארכובה, ותהיה צורתה כן:
ושל גם, תהיה צורתה על צורת גימל. ורוב מפתחות המנעולים יהיו תמונתן כן והוא על זאת הצורה:
ואמרו מתוך גומו, ומתוך ארכובתו - ירצה בו מעצם התוספת אשר בה.
וכבר ביארנו חפין שהן שיני המפתח. וכן יהיה בקצה המפתחות נקבים, הן הסיבה בפתיחת המנעול, כאשר יהיו בתוך המנעול קצוות בולטות יכנסו באלו הנקבים ואז יפתחו הדלת.
ומסננת של חרדל - הוא ממתכת. ואמר כי כאשר נפרצו שלושה נקבים בקרקע המסננת והתחברו קצתן לקצתן, הנה נפסדה המסננת שהיא לא תסנן כלל, ולזה היא טהורה.
ואפרכס - הוא כלי הריחיים, והיא תעשה משעם ברוב הצד העליון רחב, וכל מה שילך יהיה צר תמונתו כמו מחודד האצטוונה, ישליכו החיטה מצד הרחב והקצה הצר על עץ הריחיים ויפול ממנו החיטה אצל הטחינה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה כלים, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב